עמוס וילמובסקיהטרמיטים והמינים המזיקים למבנים בישראל
עמוס וילמובסקי, אירה בן אבי, שירלי אלבז, טילי שנור – מעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות י-ם
הטרמיטים (Isoptera) הם סדרת חרקים שכל המינים בה, חיים במסגרת ארגון חברתי בקן משותף. ידועים כיום בעולם 2750 מינים. הטרמיטים ניזונים מעץ יבש ומוצריו וכל חומר צמחי מת, המכיל תאית ומצוי בקרקע. הם המזיקים הקשים ביותר לכל סוגי העץ היבש ומוצריו, במבנים ובחוץ, לחלקים היבשים של העצים ביער במטע וכד'. יש המכנים אותם במונח השגוי "נמלים לבנות". למרות דמיון מסוים לנמלים שגם אצלם ארגון חברתי בקן משותף, הטרמיטים הם סדרה שונה לגמרי, המתפתחת בדרך הגלגול למחצה (חסר). הנמלים הם משפחה בסדרת הדבוראים, המתפתחים בגלגול מלא. מבנה הגוף של נמלה שונה לגמרי מזה של הטרמיט.
הטרמיטים נפוצים בעולם, באזורים הטרופים והסובטרופים, עד לאזורים שלחוף הים התיכון בדרום אירופה. בישראל ידועים 11 מינים של טרמיטים, הנפוצים לאורכה ולרוחבה של המדינה, מהבניאס בצפון ועד אילת בדרום. פרט לאזורים סלעיים בהרים, הטרמיטים מקננים בכל פיסת קרקע. קשה להעריך את מידת הנזק שגורמים הטרמיטים בארץ, אבל אין ספק שבעשורים האחרונים הנזק הוא משמעותי, בעיקר באזורים מסוימים.
הטרמיטים הם ללא עוררין, "הבנאים המהוללים ביותר בעולם, אדריכלים שאין דומה להם", גם לא המין האנושי. הקן בנוי באופן הנדסי מורכב ומשוכלל. הוא מותאם לשמירה על יציבות התנאים הדרושים להתפתחותם, טמפ' גבוהה, לחות יחסית גבוהה שמעל 90%, אחוזי החמצן והדו-תחמוצת הפחמן הנחוצים. לכל מין מבנה קן אופייני. ככלל, הקן בנוי מארבעה טיפוסים של תאים. בניגוד לכתוב בספרות ברור היום שרק מין אחד, טרמיט העץ (Kalotermes flavicollis), מקנן בעצים. כל שאר המינים בארץ מקננים בקרקע. גודל האוכלוסיות בקן תלוי במין הטרמיט, המספר נע מאלפים ומאות אלפים ועד מליון פרטים ויותר. באוכלוסיית הקן ארבעה ממלאי תפקידים שונים, הנבדלים זה מזה במבנה גופם.
במרכז הקן המדור המלכותי, משכן המלכה והמלך, המלכה היא "מכונת הטלה" אדירה. בטנה גדלה והיא מגיע לגודל של עד 10 ס"מ, פי 20 עד 30 מגודלה הראשוני. היא מסוגלת להטיל כ-10,000עד 30,000 ביצים ליום – תלוי במין. המספרים הללו מסבירים, את גודלן הבלתי נתפס של אוכלוסיות הטרמיטים. העוצמה של הטרמיטים איננה בפרט הזעיר, אלא באוכלוסייה האדירה, המסוגלת להרוס מבני עץ גדולים. המלכה חיה 5 עד 8 שנים. בתא המלכותי יחד עם המלך כמובן. הוא אמנם קטן ומסכן לכאורה, אבל תפקידו בהפריה מתמדת של המלכה, כדי שתוכל להטיל את הכמות הגדולה מאד של ביצים מופרות.
הפועלות הן הרוב באוכלוסיית הקן. הן לבנות וגודלן 2 עד 3 מ"מ. אברי הרבייה מנוונים והן עקרות. תפקידן הוא לבנות את הקן, לדאוג לניקיונו, לטפל בביצים וכל שאר הפעולות הנחוצות לאחזקת הקן. הן שיוצאות מהקן, לאיסוף המזון בקרקע, להאכלת תושבי הקן, הזוג המלכותי, החיילים והדרגות הצעירות (הנימפות). מעטה גופן דק ולבן חסר פיגמנטציה, אינו מגן עליהן מאיבוד נוזלים, בלחות יחסית שמתחת ל- 75%. זו הסיבה שהפועלות אינן נחשפות כלל לסביבה חיצונית. כאשר נוצר מחסור של מזון בקרקע, הפועלות נעות אל אתרי מזון שמעל הקרקע, רק במערכות סגורות, ישר אל תוך העץ. הן מנצלות נתיבים סמויים, כמו צנרת, תעלות חשמל וכד'. הכרסום אינטנסיבי וסמוי. הנגיעות תתגלה בדרך כלל, רק כאשר הנזק משמעותי ביותר או מוחלט. באין כל נתיב סמוי אפשרי, יבנו הפועלות מנהרות, מחלקיקי אדמה ורוק, המובילות אותן במערכות סגורות, אל העץ היבש שמעל הקרקע וגם למקורות מזון אחרים: נייר, קרטון או ספרים. יש להרוס את המנהרות הללו מיד עם הזיהוי. ניתוק הפועלות, הנמצאות בעץ שבמבנה, מהקן יגרום למותן.
כ- 3% מתושבי הקן הם חיילים, בעלי ראש גדול ולסתות מפותחות כחניתות. החיילים מגנים על הקן מפולשים, בעיקר נמלים, אבל גם ממיני טרמיטים אחרים. הפועלות הן שמזינות את החיילים.
בדרך כלל בתקופה שלאחר גשם הראשון, מתפתחות בקן דרגות מכונפות וכהות מנימפות שאצלן התפתחו ניצני כנפיים. הקוטיקולה שלהן עבה וכהה, מאפשרת את החשיפה לרמת לחות האוויר שבחוץ. הפרטים המכונפים הללו יוצאים מהקינים למעוף הכלולות, בין 2 עד 3 שעות, בלהקות שגודלן שונה בכל מין, בנות מאות או אלפים רבים וגם יותר. המעוף בטוח שבין 10 עד 12 מטר בלבד מקיני האם. בתום המעוף הם יורדים לקרקע בזוגות, זכר ונקבה שיהיו המלך והמלכה. הכנפים נושרות וכל זוג מזדווג. הזוג חודר אל הקרקע, לעומק שבו התנאים המתאימים לבניית הקן, טמפרטורה גבוהה מזו של הסביבה ובעיקר לחות של 95% עד 100%. באזורים יבשים בונים את הקן אפילו בעומק של יותר מ- 2 מטר. הזוג המלכותי הזה מתחיל בבניית הקן, מחלקי קרקע והפרשות רוק מהמעיים, או מבלוטה בקדמת הראש. המלכה מטפלת בביצים שהטילה ובנימפות הראשונות הבוקעות. הנימפות מתפתחות לפועלות שתקבלנה את התפקיד של המשך בניית הקן, הדאגה למזון, ניקיון ושאר הפעילות הנדרשת בקן. עם סיום תפקידה הראשוני, המלכה הופכת להיות "מכונת הטלה" אדירה, מסתגרת בתא המלכותי עם הזכר המפרה. בתוך הקן נמצא רק זוג אחד של הדרגות המתרבות (המלך והמלכה).
העובדה שמאזור שבו כמות גדולה מאד של קינים, יוצאים כל שנה, מספר גדול של זוגות ומייסדים קינים חדשים רבים נוספים, יכולה להסביר את התפוצה של הטרמיטים בכל הארץ. פרט לאזורים סלעיים, הטרמיטים נמצאים בכל פיסת קרקע. לכן השאלה היא, לא אם יש טרמיטים באזור מסוים, אלא אם ומתי יחסר חומר עצי צמחי בקרקע שיגרום לטרמיטים לעלות במערכות סגורות, אל עץ שמחוץ לקרקע, לכרסם בו ולייבא מזון אל הקן.
בחברה שיש בה כמות גדולה מאד של חברים, המקיימים ארגון חברתי למופת ומדויק להפליא, חייבת להתקיים מערכת תקשורת מפותחת מאד בין כל חבריה. מערכת משוכללת כזו, קיימת אצל הטרמיטים. תקשורת זו נחשבת למפותחת ביותר בין החרקים החברתיים, כמו הדבורים והנמלים ומתקיימת באופן כללי בשלוש דרכים:
תקשורת כימית היא "השפה" העיקרית והמכוונת את כל התפתחות המושבה וכל פעילויות החיים הרבות המתרחשות בקן. התקשורת הכימית מתבצעת באמצעות חומר כימי הנקרא פרומון, המופרש מבלוטות שבגוף החוצה ונקלט ע"י תושבי הקן האחרים. לכל מין של פרומון, מסר ברור חד משמעי, כחלק מהשפה הכימית. בקן הטרמיטים קיימת פעילות רציפה, של חילופי מזון בדרכים שונות, בין כל תושבי הקן. בדרך זו מועברת גם האינפורמציה ע"י הפרומונים. לכן הקן כולו מהווה יחידה חברתית מאוחדת, גדולה, יעילה ומדויקת כנראה באופן מושלם. פרומון המופרש ממערכת העיכול של המלכה, נאכל ע"י הנימפות, מונע את התפתחות מערכת הרבייה בפועלות. לכן המלכה היא יחידה בתפקידה בקן. פועלת מסמנת באמצעות פרומון את השביל אל מקור מזון שמצאה, בעקבותיה יבואו פועלות נוספות לאיסוף מזון. יש עוד מגוון פרומונים המווסתים פעילויות שונות בחיי הטרמיטים.
תקשורת אקוסטית, בעיקר קולות הנוצרים על-ידי החיילים וכנראה גם על-ידי הפועלות, הדופקים ראשם בקירות הקן כאותות אזהרה ואזעקה בזמן סכנה.
תקשורת ע"י מגע, המתקיימת בעיקר באמצעות המחושים, מגע ראש בראש או ליטוף וליקוק הדדי. במשחק חיזור בין זכר ונקבה מכונפים, הם נוגעים זה בזו במחושים ובראש, עד שהנקבה תתווה תנועת חצי מעגל, כאות להסכמתה לצאת עם בחיר ליבה למסע הכלולות. בתקשורת ע"י המגע מתקיימות פעילויות מרתקות נוספות.
אין ספק שהביולוגיה של חברת הטרמיטים היא ייחודית ומדהימה. נכתבו מאמרים וספרים רבים, על אורח החיים המיוחד של הטרמיטים, אבל עדיין רב הנסתר על הידוע. המתעניין מוזמן לחפש בספרות.
במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות, זוהו במשך יותר משלושה עשורים, דגימות רבות של טרמיטים שגרמו נזק בעיקר לבתי מגורים או מבנים. הדגימות הללו התקבלו ממדבירים, תברואנים או תושבים שביתם נפגע. אע"פ שהטרמיטים הם המזיקים הקשים ביותר, לכל סוגי העץ היבש ומוצריו בבתים ומבנים, נערכו בארץ מעט מאוד מחקרים וסקרים, ע"י חוקרים בודדים. הידע הקיים אינו מספיק. הסקר שבוצע במעבדה, מוסיף ומרחיב את המידע על מיני הטרמיטים ותפוצתם בארץ. כל מידע נוסף חשוב, בעיקר בנושא הבקרה שמטרתו מזעור הנזקים. הסקר שבוצע במעבדה, מצביע על ארבעה מינים הגורמים נזק במבנים ובתים. טרמיט ארצישראלי Microcerotermes palaestinensis המזיק מאד למבנים בכל הארץ, מכרמיאל בצפון עד עובדה הסמוכה לאילת, בעין גדי בבקעה ובנגב. טרמיט מרושת Reticulitermes clypeatus נמצא מזיק רציני בכל הארץ, מקרית ביאליק בצפון ועד אילת. עיקר הנזק נרשם במישור החוף והשפלה, בירושלים וגוש עציון בהרי יהודה. פרט לאילת לא נרשם באזורים מדבריים. טרמיט ורמן wahrmani Amitermes, נרשם כמזיק בעיקר במישור החוף. אבל נמצא גם באזור מודיעין, ערד, מצפה שלם שלחוף ים המלח, בישוב טלמון ליד רמאללה. פרטים נמצאו גם בענפים יבשים של עץ הדולב בבניאס. בספרות רשום טרמיט סיני (Kalotermes sinaicus), כמין המקנן בחלקים היבשים של עצים ולא בקרקע. בסקרי המעבדה נמצא מזיק מאד למבנים, בעיקר במישור החוף והשפלה. נרשם גם באזור ים המלח, בישוב נוקדים שבהר חברון ובגרופית בדרום הערבה. הממצאים הללו העידו וחיזקו את דעת המעבדה, כי המין הזה דוגר קרקע ולא בעצים, כאופייני למיני משפחת ה-Kalotermitidae מקנני העץ. בבדיקות ביומולקולריות (ריצוף ה-ד.נ.א), הוגדר המין הזה מחדש, ע"י ד. סימון וחב' (2014), כשייך לסוג Longicaputerms המין נקרא Longicaputerms sinaicus ואינו שייך למשפחה הדוגרת בעץ. טרמיט העץ (Kalotermes flavicollis) הוא היחידי בארץ המקנן בעצים יבשים בטבע. רק במקרה בודד, זוהה קינון של המין הזה בפרגולה על גג בית. התפתחות אוכלוסיית המין הזה היא איטית מאד. רק לאחר מספר שנים, היא מגיעה לרמה של כ-1500 פרטים ולכן הנזק לעץ הוא מזערי ומשני לחלוטין.
בקרת טרמיטים, איתור נגיעות, מניעה והדברה היא מורכבת ובעיתית. הטרמיטים מקננים בקרקע, פועלים רק במערכות סגורות. הנגיעות כמעט תמיד סמויה בלתי ניתנת לאיתור, אלא רק באיחור של עד שנים כשהנזק משמעותי ביותר או מוחלט. רק במקרים מסוימים, ניתן לאתר נגיעות בעץ שבמבנה, בשלבים מוקדמים יותר. הופעת בועות בעץ, כתוצאה של הכרסום הפנימי והחלל הנוצר מתחת לשכבה העליונה. הופעת המנהרות החיצוניות, הנבנות ע"י הפועלות כנתיב אל העץ שבחוץ. בעץ הנגוע מכרסמות מאות או אלפי פועלות וגם יותר, כמות ההפרשות היא גדולה מאד. לעיתים ההפרשות מוצאות מהעץ דרך פתחים טבעיים או אחרים הקיימים בעץ. להפרשות הטרמיטים צורה אופיינית והן בהירות, ניתנות לזיהוי ע"י העוסקים בבקרת טרמיטים. היו מקרים שבהם הנגיעות בבתים זוהתה כשנמצאו צברים של הפרשות בבתים.
איתור הקינים והשמדתם בעייתי מאוד עד בלתי אפשרי. חלקם מתחת למבנים חלקם מסביב. לכן, הטיפול בתכשירי ההדברה אינו מדביר את אוכלוסיית הקן, אלא נועד ליצור מחסום כימי, המונע את עליית הפועלות לעץ שבמבנים, מנתק את הפועלות שנלכדו בעץ מהקן ובכך גורם למותן. הדרך המקובלת היא הזרקת תכשיר הדברה, בבסיס המשקופים או כל עץ אחר בדירה, נגוע או חשוד ככזה. ההמלצה היא, לשקול בהתאם להערכת היקף ועצמת הנגיעות, הזרקת התכשיר גם אל מתחת למרצפות הדירה, ע"י קידוח חורים בחיבורי המרצפות, במרווח של 5 עד 6 מרצפות, ליצירת המחסום הכימי. רצוי גם הזרקת תכשיר ההדברה, לקרקע מסביב למבנה בעומק של כחצי מטר. יש להשתמש אך ורק בתכשירים מאושרים ע"י המשרד להגנת הסביבה. כיום רשומים רק שלושה. התכשירים הללו חייבים להיות שאריתיים, לפרק זמן ארוך ככל האפשר. לפי נתוני היצרנים פעילותם בקרקע היא בין שנה עד שנתיים – נתון המוטל בספק רב. אבל הניסיון הרב שהצטבר במעבדה, מלמד כי בפרק הזמן שהתכשירים יעילים, מצטברת שוב בקרקע, כמות עצית מספקת ולטרמיטים אין יותר צורך לעלות לעץ על פני הקרקע. הטיפול היחיד הזה מספיק בד"כ להרבה מאוד שנים. מעקב שנערך ע"י המעבדה במשך שנים רבות, מלמד שרק במקרים בודדים חזרו הטרמיטים לגרום נזק תוך פרק זמן קצר. ניתן גם ליצור מחסום פיזי, המונע את עליית הפועלות לעץ שבמבנים, ע"י הכנסת חתיכת פח בבסיס המשקופים, או החלפתם במשקופי אלומיניום. המלצה היא לבצע ריסוס קרקע טרם בניה, בוודאי כאשר הבניה היא מעץ. המלצה נוספת לבונים בתי עץ היא להשתמש בעץ שעבר טיפול הטבלה, בתכשירים מתאימים, המגנים מפני פגיעתם הרעה של המזיקים לעץ בעיקר הטרמיטים.
בשני העשורים האחרונים, שוכללו שיטות הדברה שמטרתן להחדיר באמצעות פיתיונות מורעלים, את תכשיר ההדברה אל תוך הקן כדי לקטול חלק גדול ואולי יותר מאוכלוסיות הקינים. הרעיון והשיטה הזו, מוכרים כבר כמה עשרות שנים. אל תוך הקרקע מוחדרים גזרי עץ מוספגים בתכשיר הדברה. הפועלות המכרסמות את העץ המורעל, לוקחות איתן את חלקיקי העץ הזה אל הקן, להאכיל בו את תושביו וכך לקטול את רובם. כיון שבקן קיימת הזנה הדדית בין כל תושבי הקן, אמור תכשיר ההדברה לפעול על מרבית אוכלוסיית הקן. מספר חברות אמריקאיות ואוסטרליות שיפרו את השיטה. הן פיתחו תכשירים שבהם יש שני מרכיבים. הפיתיון תאית המרכיב העיקרי של עץ, או חומר פיתיוני דומה. בפיתיון מעורב חומר ההדברה. שוכללו גם תיבות האכלה המושקעות בקרקע, או המורכבות במבנה החשוד כנגוע. המערכת מאפשרת בדיקת האכילה כניטור לנגיעות, הדברה ומעקב אחרי תוצאות התהליך. התוצאות של ניסויים בשיטה הזו שהמעבדה עקבה אחריהם מבטיחים מאוד, אבל הפעלת השיטה הזו היא מורכבת, דורשת מיומנות בהרכבת המערכת, אחזקה, טיפול שותף ומעקב לאורך מספר חודשים עד הורדת רמת האוכלוסיות למינימום האפשרי הבלתי מזיק. עלות הפעלת השיטה יקרה מאוד ומופעלת בארץ ע"י שתי חברות בלבד.
למי שיש טרמיטים בבית,
פתרון זול להעלים אותם – ויעיל – תקנו חומצה בורית, זו אבקה לבנה שנראית כמו מלח, אפשר להזמין מאיביי בגרושים,
נקראת BORIC ACID או BORAX באנגלית.
אגב, בעבר היו משתמשים בבורית לעשות כביסה, וגם היום היא נמצאת בתוך אבקת הכביסה שלכם, וגם במרססים נגד חרקים.
אתם ממיסים כוס בוראקס בתוך מים רותחים, מקררים ושופכים לתוך דלי עם צבע אקרילי לבן.
מערבבים, ואז את צובעים את הקירות שאחריהם עומדים רהיטי עץ.
גם את החלק האחורי של הרהיטים, אתם צריכים לצבוע שתיים שלוש שכבות צבע ארקרילי מעורבב עם בורקאס, וכשהטרמיטים ינסו להגיע לרהיט דרך הטיח, הם יאכלו את הצבע עם הרעל וזה ישתק אותם, חלקם יגיעו עם העץ הצבוע למלכה שלהם וגם ירעילו אותה.
בדוק ומנוסה.
בהצלחה למי שסובל מטרמיטים
אפשר גם לעשות את אותו תהליך בתוך לכה לעץ על בסיס מים שקופה ולצבוע את העץ מהצד שסמוך לקיר, מובטח לכם שקט תעשייתי. ותגידו ביי ביי לטרמיטים.
הבית שלי היה נגוע שנים ומאז שעשיתי את השיטה הזו, לא חזרו הטרמיטים כבר 6 שנים.
לפני כן הייתי מביא מדביר שעשה לי חורים בבלטות אבל זה עזר לתקופה של פחות משנה.