העוריות - חיפושיות מזיקות לרכוש

עמוס וילמובסקי

מעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות

ידועים בעולם למעלה מ-1400 מיני חיפושיות במשפחת העוריות (Dermestidae). בארץ הוגדרו 30 מינים. רוב המינים, ניזונים מחומר אורגני מת ויבש בעיקר מהחי. בטבע חיים בעיקר בגומחות שבהן ריכוז של פגרים וחומר אחר מן החי, כמו קינים של עופות, או חרקים שונים, מאורות בעלי חיים וכד'. העוריות הן חפושיות קטנות שאורכן 1.5-8 מ"מ. שלשה סוגי עוריות המונים כ-7 מינים, הסתגלו לחיות ולהתפתח גם בבתים ובמבנים שונים. ידועים כמזיקים קשים מאד, לכל רכוש או חומר אורגני שמוצאו מן החי והצומח המצוי בהם. על העוריות הנחשבות לאימת המוזאונים, הארכיונים והאוספים הביולוגים, במאמר הבא.

מי הן העוריות?

העוריות הן חיפושיות סגלגלות שאורכן 1.5-8 מ"מ. המחוש קצר, שלשת הפרקים האחרונים מעובים דמוי אלה. בחלק מהמינים, מכסים את גופם של הבוגרים, שערות או קשקשים היוצרים דגם של צבעים. הראש פונה כלפי מטה. בתחושת סכנה, החיפושיות מקפלות את המחושים והגפים מתחת לגוף ומתחזות למתים. התופעה הזו המקשה מאד העל הגדרת המין. הזחלים שעירים מאד. בגלל גודלן של העוריות, זיהוי והגדרת המינים ובמיוחד הזחלים היא בעיתית. הגדרת המינים היא נושא למומחים למשפחה הזו, הנזקקים בד"כ לאמצעי ההגדלה מתאימים.

העוריות הניזונות מאריגים ובדים, צמר, עור, נוצות, שער ואפילו ציפורנים, הסתגלו לעכל את המרכיב העיקרי של החומרים הללו שהוא הקרטין. זהו חלבון סיבי בלתי מסיס ובלתי ניתן לעיכול, ע"י בעלי חיים אחרים. קיימת גם יכולת לעכל את הכיטין שהוא ממרכיבי הקוטיקולה, המכסה את גופם של החרקים. העוריות גם אינן בוחלות בכל מזון יבש אחר מהחי ומהצומח. התזונה שמקורה רק במזון יבש, מחייבת הסתגלות לחיים בלי מקורות מים, הדרושים לכל בעל חיים. הפתרון – המערכת המטבולית (חילוף החומרים) של העוריות, יודעת ליצור את המים הנדרשים לזחלים המתפתחים ולבוגרים.

הזחלים וגם הבוגרים, ניזונים באופן אינטנסיבי. הנזק החמור נגרם בזמן קצר יחסית והוא עלול להיות מוחלט. באזור הנגוע ימצאו זחלים ונשלים רבים מאד, בוגרים חיים ומתים, סימני כרסום, חומר גרוס רב ומוצגים פגומים או הרוסים. הממצאים הללו, מאפשרים לעוסקים בהדברה לקבוע ברמה גבוהה מאד של סבירות, נגיעות בעוריות באתר הנגוע ולטפל בהתאם. במידת הצורך, ניתן להיעזר במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות, שהתמחתה בהגדרת הסוג או המין במשפחה הזו.

סוגי העוריות המזיקות בישראל

העוריות המזיקות לרכוש בארץ שייכות לשלשה סוגים: בסוג Dermestes שני מינים שכיחים בארץ. בסוג ,Anthrenus שני מינים נפוצים ושכיחים מאד בארץ. בסוג Attagenus מין אחד שהניסיון מלמד שאינו שכיח במיוחד. כל המינים הם קוסמופוליטים (נפוצים בכל העולם), הועברו בעיקר בסחר הבינלאומי לכל קצוי תבל. לכן, חשוב מאד לוודא שכל מוצר חדש, ממקור אורגני, המגיע למוזיאונים, ארכיונים, אוספים וגם לבתים פרטיים אינו נגוע. מומלץ בכל מקרה לאייד, אם אפשר, את המוצרים החדשים טרם אחסון.

העוריות החיות ומתפתחות בתוך המבנים תוקפות מוצרים מן החי והצומח. אבל מוקדי הנגיעות ברוב המקרים הם בחוץ. בפריחת האביב, ניזונים הבוגרים משפע האבקנים שבפרחים ומשם חודרים למבנים. גם כל חומר אורגני אחר, פגרים, הפרשות, גזם, זבל או כל פסולת אחרת, הנמצאים מחוץ למבנה, עלולים להיות מוקדי נגיעות ויש לטפל בהם. העוריות חיות בחלקים הנסתרים והאפלים של האתרים הנגועים, מתחת לשטיחים, בקפלי האריג וכד'. הזחלים נסוגים מאור, מתחפרים בתוך החומר הנגוע, שם ניזונים ומתפתחים והנגיעות סמויה. לכן הניטור חייב להיות קפדני, חודר ולא שטחי. הנזק הנגרם ע"י העוריות מהיר ורציני, עד הרס מוחלט של המוצר. כדי למנוע איבוד מוצגים ייחודיים, חסרי תחליף, בעלי ערך סמלי או לאומי, שאינם נמדדים בערך כספי, יש לבצע (בעיקר בארכיונים, מוזאונים ואוספים) ניטור מתמיד לגילוי נגיעות באיבה ולחסלה. ההרס מהיר, לכן זיהוי של עורית אחת (בוגר או זחל) הוא יותר מדי, בוודאות יש כבר רבים יותר. לכן יש לטפל מייד ומהר.

במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות נבדקו במשך כ-42 שנים מוצגים רבים מאד שניזוקו מעוריות. רשימת המוצגים ארוכה ותקצר היריעה מלפרטה בכתבה זו. המוצגים הללו נמצאו נגועים במוזיאונים, ארכיונים, אוספים, במוסדות מחקר, בבתים פרטיים וגם בחוץ, בפגרים ואפילו בגופות בני אדם. הבדיקות הללו הוסיפו מידע חשוב, על מיני העוריות המזיקות לרכושו של האדם בארץ.

חיפושיות השטיחים -מזיקות לא רק לשטיחים

השכיחה מבין המינים שנמצאו, היא העורית Anthrenus verbasci ובשמה העברי והבלתי מוצלח "חיפושית השטיחים הנפוצה", שהרי היא מזיקה למגוון רחב של מוצרים. מין שכיח נוסף מאותו הסוג Anthrenus scrophulariae "חיפושית השטיחים". אלה הן חיפושיות קטנות, בגודל של 1.5-2 מ"מ. צורתן סגלגלה, כנפי החפייה מכוסים בקשקשים צבעונים המקנים דגם צבע אופייני המקל על הזיהוי בין שני המינים. בעורית השטיחים הנפוצה, פסים אפורים הנוטים לשחור ופסים לבנים לסירוגין. בחיפושית השטיחים פסים של שחור וצהוב ופסים לבנים המקנים צבעוניות רבה יותר. הביולוגיה של שני המינים הללו דומה מאד. הבוגרים פעילים בחוץ באביב ובמשך הקיץ. הם בעלי כושר תעופה. בעלי הידע ידעו לזהותם ביום, בתקופת הפריחה באביב, ניזונים בהנאה משפע האבקה שבפרחים. במשך הקיץ גם על החלונות וקירות הבתים. מיד לאחר הגיחה מהגולם הם מזדווגים. עם הבשלת הביצים הנקבות חודרות חזרה למבנים להטלה. הנקבה מטילה כ-100 ביצים על מזון המתאים להתפתחות הזחלים. התפתחות הביצים נמשכת 2-3 שבועות. הזחלים שעירים מאד, גודלם 2-3 מ"מ, צורתם אופיינית וניתנת לזיהוי. התפתחותם איטית, נמשכת בארץ 120-135 יום בטמפ' של כ-25 מ.צ. הם עמידים לתנאים שאינם נוחים, מסוגלים לשרוד תקופה ארוכה ללא מזון זמין. הזחלים מתגלמים בנשל האחרון, באתר הנגוע שבו ניזונו והתפתחו. זמן התפתחות הגולם כשבועיים. התפתחות דור (מהביצה עד הבוגר) היא איטית, מקימים בארץ, כנראה, דור אחד בלבד בשנה.

הניסיון מלמד שבארץ המין Attagenus piceus "עורית השטיחים השחורה", אינו שכיח במיוחד. אורך הבוגרים כ-4-6 מ"מ, צבעם שחור. הזחלים צבעם חום אדמדם, ניכרים בעיקר בזנב השערות בקצה הגוף. הביולוגיה זהה לזו של חיפושיות השטיחים האחרות. ההזדווגות בתחילת הקיץ בטבע. ההטלה בתוך המבנים. נקבה מטילה 50-100 ביצים המוטלות על מצע שיספק את המזון לזחלים. בקיעת הזחלים לאחר 6-22 יום ומספר ההתנשלויות 6-20, תלוי בטמפ'. לכן, נשלים רבים הם סימן מובהק לנגיעות. התפתחות הזחלים בקיץ בארץ היא איטית מאד, עלולה להמשך עד 184 יום וגם הרבה יותר, בהתאם לתנאי הסביבה. עורית השטיחים השחורה מקימה דור אחד בשנה, לכן רמת האוכלוסייה נמוכה והמין אינו נפוץ במיוחד. נמצא מזיק רק במקרים בודדים. ההתגלמות בנשל האחרון. נמצאו מקרים שההתגלמות מתרחשת בתוך החומר הנגוע, למשל נמצאה התגלמות בגופות של זבובים מתים.

עורית העור – החיפושית שהטביעה ספינות

מיני החיפושיות בסוג Dermestes, הן הגדולות במשפחת העוריות, אורכן כ- 7-8 מ"מ. המין השכיח שנמצא בבדיקות המעבדה הוא .Dermestes maculates מין שלמרות שהוא מזיק לרשימה ארוכה של מוצגים אורגנים, זכה משום מה לשם העברי "עורית העור". לפי הספרות, הבוגרים מבלים את החורף בחוץ באתרים מוגנים. הבוגרים נהנים וניזונים משפע האבקנים בפרחים באביב תחילת הקיץ. התפתחות הזחלים בפגרים בשלבי התייבשות מתקדמים וחומר אורגני יבש אחר. אלה הם גם מוקדי הנגיעות מהם יחדרו הבוגרים למבנים להטלה והתפתחות. הבוגרים חיים 2-3 חודשים. הנקבה מטילה כ-150 ביצים בכל הטלה במקומות נסתרים. נקבה מסוגלת למספר הטלות בחייה, תלוי במזון הזמין הדרוש להבשלת הביצים. הזחלים ניזונים ללא הפסקה, מתנשלים 6-12 פעמים, לכן במקום הנגוע סימני כרסום רבים, חומר גרוס רב ונשלים רבים – סימני היכר מובהקים לנגיעות בעוריות. אורכם של הזחלים הבוגרים טרם התגלמותם כ-15 מ"מ והם שעירים. בתנאים אופטימליים משך התפתחות דור מביצה לבוגר 50-70 יום. מקימים כנראה שני דורות במשך הקיץ. בחורף ההתפתחות איטית מאד. אבל במחסנים ומבנים למיניהם הטמפ' גם בחורף מאפשרת התפתחות מהירה יותר, בעיקר אם הם מחוממים. הזחלים טרם התגלמות עוזבים את האתר שבו ניזונו והתפתחו, נודדים למקום נסתר להתגלם, או נוטים לחדור תוך כדי נבירה אל מצע קשה, לגרום לו נזק ולהתגלם בתוכו. ההתגלמות בנשל האחרון. הבוגרים המגיחים מהגלמים, מפלסים דרכם החוצה, תוך שהם מכרסמים נתיבי יציאה ומכפילים את הנזק עד הרס מוחלט. נזק כזה מוכר לא רק בחומר אורגני קשה כמו עצים יבשים, עמודי חשמל, לוחות עץ בלולים ועוד, אלא גם בחומרים סינטטיים כמו פלסטיק, מקצפי פוליאוריתן המשמשים לאטימה, או לבידוד בעיקר בלולי רביה. נמצאו לולים כאלה שבהם הרסו העוריות כליל את מערכת הבידוד הנחוצה מאד לגידול העופות שהוחלפה בחדשה. במלכודות זבובים המלאות זבובים מתים, שהם מצע אידיאלי להתפתחות העוריות, זחלי הדרמסטס חדרו וחוררו את מסגרות העץ. המדביר שהחליף למסגרות פלסטיק קשה טעה, גם המסגרות הללו זכו לביקור של הזחלים. בספרות מצוין שבספינות הבנויות מעץ של ימים שעברו ובמטענן היו עורות וחומרים אורגנים אחרים נגועים בדרמסטס, חוררו דפנות הספינה ע"י הזחלים וגרמו לנזק קשה. מסופר גם שהיו ספינות שטבעו כתוצאה מכך.

חשוב ומעניין לציין שנזק זהה לחלוטין נגרם ע"י החיפושית שחרורית הלול Alphitobius diaperinus השייכת למשפחת השחרוריות. צבעה שחור או חום אדום, אורכה 5.5-7 מ"מ. המין הזה חי ומתפתח בגרעינים, או מזון בעלי חיים כשהם לחים ומעופשים. נפוץ בעיקר בלולים, ניזון מהלשלשת, מזון העופות וחומר אורגני אחר המצוי בלול. בדומה לזחלי הדרמסטס, הזחלים חודרים כדי להתגלם אל חומרי הבידוד והאיטום שמקיפים את הלולים, בעיקר בלולי רביה וגורמים לנזק. הבוגרים המגיחים מפלסים דרכם החוצה, תוך שהם מכרסמים נתיבי יציאה ומגדלים את הנזק, לעיתים עד התפוררות שכבת הבידוד.

עורית המזווה – "מנקת הגופות"

בבדיקות המעבדה לא נמצאו כל דוגמאות נגועות במין עורית המזווה Dermestes lardarius. נברו וחב' (2001) מדווחים, כי המין הזה מצוי בעיקר במפעלי מזון מהחי. הדרמסטס ידוע כמי ש"זולל" את בשר הפגרים או פוחלצים באוספים, עד שנשאר רק השלד. במוסדות הזקוקים לשלדים לצרכי מחקר ולימוד, ניצלו בעבר את יכולתו זו של הדרמסטס. פגרי החיות הוכנסו לגידול של של הדרמסטס במיכלים אטומים היטב, עד שנאכלו כליל ונשאר השלד בלבד. בגלל החשש לבריחה של בוגרים או זחלים ממיכלי הגידול, הופסקה שיטה זו לניקוי הפגר והוחלפה בשימוש בחומרים כימיים.

פענוח מקרי רצח ע"י עדות חיפושיות

לעוריות אין את המנגנונים לעכל תאית, בדומה לטרמיטים ומרכיבי עץ אחרים, לכן הסיכון מהן לספריות או ארכיונים הוא רק באחסון של מוצרי עור, קלף וכד' ולא לניר, כריכות ספרים וכו' שמקורם מעץ. פרט למקרי הדרמסטס החודר לעץ להתגלמות, אין בארץ ממצאים המעידים על נזק, הנגרם ע"י עוריות לעץ יבש ומוצריו ואין מידע כזה בספרות. בספריה נמצאו זחלים מתים ונשלים של מהמין Anthrenus verbasci בכריכות של ספרים העשויות מעור וללא נזק ניכר. בבדיקות מעבדה במשך 42 שנים נמצאו רק כחמישה מוצרי מזון מוכנים וארוזים לשיווק נגועים בעוריות, 4 מהם מהמין Trogoderma inclusum שאינו נפוץ בארץ (נברו וחב' 2001). המוצרים הללו או חומרי גלם מהם יוצרו, יובאו נגועים מחו"ל.

מיני הדרמסטס משרתים ככלי מועיל באנטומולוגיה המשפטית (הפורנזית). תחום זה מנצל את הידע האנטומולוגי הנאסף מגופות בזירת אירוע, לצורך הערכת זמן מוות לא טבעי של בני אדם ומסייע מאד לחוקרי משטרה העוסקים בחקירת מקרי רצח. בסקר רחב וראשון שנערך בארץ, נאספו חרקים מ-60 גופות נגועות שהגיעו למכון לרפואה משפטית. החרקים זוהו והוגדרו במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות. הסקר מלמד כי 6 מינים של זבובי בשר מטילים ביצים על הגופות ובהן מתפתחות הרימות, כל עוד הגופות עדין רטובות. רק כאשר מתחיל תהליך ההתייבשות והגופות יבשות לפחות חיצונית, תחל עליהן הטלה של Dermestes maculate (עורית העור) שהיא שכיחה מאד ומין נוסף שזוהה במעבדה רק על גויות. Dermestes frischii בארץ מוכרים שני משפטי רצח שפסק הדין התבסס גם על נתונים אנטומולוגיה שנאספו בזירת הרצח.

פעולות מניעה וניטור הן ההכרחיות למניעת נזק של נגיעות בעוריות. העוריות פעילות באפלה, בתוך או מתחת המוצגים, בארונות וכד'. הנגיעות היא סמויה ועלולה להתגלות רק כאשר הנזק הוא בלתי הפיך. ניטור קבוע בתדירות גבוהה, ע"י מנטר בעל ידע בזיהוי העוריות והביולוגיה שלהן, הכרחי לזיהוי נגיעות באיבה. טיפול מהיר וממוקד לאתר הנגוע, ימנע את הנזק או חלקו. הניטור נחוץ מאד במוזאונים, אוספים וכד' בהם מוצגים בעלי ערך מיוחד, סמלי, לאומי רגשי, חלקם ייחודיים ואינם נמדדים בערך כספי. טיפולי המניעה, ניקיון מקום האחסון טרם אחסנה ובמשך האחסון. אחסון מוצרים ומוצגים, רק לאחר שעברו בדיקה ונמצאו לא נגועים. במוצגים חדשים שהובאו לאחסון או תצוגה, רצוי לטפל באיוד, כדי להבטיח שאינם נגועים. יש לוודא שבסביבה הקרובה למוקדי הנגיעות האפשריים אין הפרשות, פגרים וכל חומר אורגני בשלבי התייבשות. רצוי מאד לאחסן מוצרים במקומות אטומים או באריזות פלסטיק סגורות היטב, בתנאים מתאימים של טמפ' נמוכה ומחסנים יבשים. שיטת ההדברה ובחירת התכשיר המתאים תלויים באופי הנגיעות והמוצגים, מקום הנגיעות ומידת הנזק.