עמוס וילמובסקיהפרעושים המזיקים לאדם בארץ
בסדרת הפרעושים ((Siphonaptera מוכרים בעולם יותר מ-2000 מינים. בארץ ידועים כ-40 מינים. התפתחות בדרך הגלגול המלא. הפרעושים הבוגרים הם טפילים, מוצצי דם בעיקר של יונקים (כ-94%) ועופות. אורך גופם של הבוגרים 1.5-4 מ"מ, חסרי כנפיים וגופם פחוס בצדדים. הצבע האופייני אדום-חלודה. מבנה גופם יחודי, מהווה מען חטיבה אחת, המחברת בין הראש והחזה הקטנים והבטן הגדולה והבולטת. המחושים קטנים. בחלק מהמינים בתחתית הראש באזור "הלחיים" שורה של זיפים קשיחים הנראים "כמסרק לחי". ישנם מינים שמסרק דומה מצוי בשולי פרק החזה הראשון. ההנחה היא שהמסרקות הללו, מאפשרות לפרעוש אחיזה טובה יותר בשערות הפונדקאי. ישנם גם מינים חסרי מסרקות. חוסר או קיומם של המסרקות, מיקומם ומספר הקוצים שבהם, משמש את האנטומולוגים, בעזרת מכשור הגדלה אופטי, כסימני זיהוי מובהקים של מין הפרעושים. הגפים, בעיקר האחוריות ארוכות מאד. הם מרכיב חשוב של מנגנון הקפיצה המדהים של הפרעושים, המאפשר להם לזנק על פונדקאי מזדמן.
מעניין לצין, כי הנודעים בחקר הפרעושים, הם הבנקאים המיליארדרים בני משפחת רוטשילד שחיו באנגליה. חסרי דאגה כלכלית, החלו כתחביב באיסוף ובחקר פרעושים, כבר בסוף המאה ה-19. האוסף נתרם למוזיאון לטבע הנודע שבלונדון, הוא משמש עד היום את החוקרים. החומר שבאוסף הוגדר וקוטלג לשני כרכים, ב-1953 ו-1956 שהם עד היום הספרות המקיפה ביותר על הסיסטמטיקה (קטלוג המינים) של סדרת הפרעושים. שני הכרכים הללו, נמצאים בספרית המעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות בירושלים. מדבירים חסרי דאגה כלכלית ("מיליונרים"), המחפשים תחביב מעניין, מוזמנים להשתמש בכרכים הללו ולהוסיף מידע על מיני הפרעושים בארץ.
מרים רוטשילד שהיא אחת הכותבות של הקטלוג, חקרה גם את מנגנון הניתור והקפיצה של הפרעוש, בצוותא עם צוות שכלל את פרופ' יוסף שליין מהאוניברסיטה העברית. מסתבר שהמנגנון המדהים הזה, מבוסס לו רק על הגפים האחוריות, הארוכות מאד ביחס לגוף הקטן, אלא גם על מערכת שרירים וגידים ואיבר המצוי בבסיס הגפים האחוריות, המכיל חומר חלבוני הקרוי רזלין. חומר גמיש במיוחד, המסוגל לשחרר אנרגיה המקפיצה את הפרעוש, כמו טיל לגבהים אדירים. מחקר הראה שהמין פרעוש האדם, מסוגל לנתר למרחק של 33 ס"מ ולגובה של 18ס"מ. חישבו ומצאו החוקרים כי אם היה לבן אנוש, יכולת הקפיצה של פרעוש, השיא העולמי בקפיצה לרוחק היה 133 מטר ולא רק 8.90 מטר והשיא העולמי בקפיצה לגובה 80 מ' ולא 2.45 מטר. מצאו שפרעוש החולדה הנפוץ על חולדות, מסוגל בשעת רעב, לנתר במשך 72 שעות בחיפוש אחר מקורות דם.
מנגנון הקפיצה האדיר של הפרעושים, ריתק חוקרים ורבים אחרים. אבותינו מספרים כי טרם מלחמת העולם השנייה, ניצלו את הפרעושים ככוכבי קרקסים. לגופם נכרך חוט כסף, כך שלטו על תנועתם, ליצור פעלולים קרקסיים. בימינו לא נוכל לחזות בקרקס כזה. אבל אפשר לחזות בקרקס פרעושים, בפרודיה הנפלאה של גאון הקולנוע, מאז ומעולם ולנצח, צ'רלי צ'פלין, בסרטו הבלתי נשכח אורות הבמה.
התפתחות הפרעושים בדרך הגלגול המלא. הביצים מוטלות בין שערות הפונדקאי ונושרות לקרקע או ברוב המקרים, ההטלה היא לקינו או מאורתו של פונדקאי. בסביבה כזו תנאים מיטיבים להתפתחות הביצים. הרימות חסרות גפים, חודרות לקרקע לעומק שבו רטיבות מספקת וחומר אורגני להזנתן. בסיום ההתפתחות טווה הרימה פקעת משי אליה נדבקים חלקיקי אדמה. בפקעת הזו הרימה מתגלמת. הבוגר הבוקע מהגולם נשאר בפקעת, עד לזעזועים הנגרמים ע"י פונדקאי מתקרב. אז יזנק הבוגר להשיג את מנת הדם הראשונה.
שלשה מינים היו ידועים בארץ מהספרות, כנטפלים ומזיקים לאדם. פרעוש האדם Pulex irritans)), פרעוש החולדה (Xenopsylla cheopis ), ופרעוש החתול Ctenocephalides felis) ).
פרעוש האדם
(Pulex irritans) פרעוש חסר מסרקות. טפיל של יונקים גדולים. טפיל של האדם מאז תקופת חייהם המשותפים במערות, בהמשך במגורים שבהם קימת אפשרות לדגירת הדרגות הצעירות, כמו אוהלים, פחונים, צריפים וכד', מבנים חסרי רצפה. בבניה המודרנית שבה הרצפה אטומה כהלכה שאינה מאפשרת אגירת חומר אורגני, הדרוש להזנת הרימות ואין בה הרטיבות הדרושה, לא יתקיימו מוקדי דגירה בבתים. פרעוש האדם נעלם כליל מסביבתו של האדם. בסקרים של המעבדה לאנטומולוגיה, במשך ארבעה עשורים, לא נמצא מקרה אחד של פרעוש האדם שנטפל לאדם במבנים או בטבע.
פרעוש החולדה
(Xenopsylla cheopis) הוא חסר מסרקות, טפיל של חולדות. נדיר מאד על מכרסמי בר. לא נמצא בארץ על החולדות שנלכדו בחורש הטבעי. בכל הסקרים שנעשו בארץ במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות, משנות החמישים של המאה הקודמת, נמצא פרעוש החולדה טפיל אך ורק של חולדות, באזור החוף והשפלה. הפרעוש הזה לא נמצא על החולדה המצויה (Rattus rattus) באזור תפוצתה בחלקי הארץ הפנימיים ההרריים. הפרעוש החולדה הועבר עם החולדות בסחר הבינלאומי, לכל קצוות תבל, בעיקר דרך הנמלים. פרעוש החולדה הידוע גם כפרעוש הדבר, הוא המעביר מהחולדות לאדם את החיידק, הגורם למחלת הדבר האיומה, באזורים אורבניים. מקרי הדבר האחרונים היו בארץ באזור נמל חיפה בשנת 1947.
פרעוש החולדה הוא גם המעביר בין החולדות וגם לאדם את החיידק הגורם למחלת הטיפוס המוריני (טיפוס הבהרות האנדמי). בין השנים 1950-1957 הייתה בארץ מגפה של המחלה. מספר החולים הגיע בשיאו לכ-800 מקרים באזור השפלה, שם היה נפוץ מאד פרעוש החולדה. פעולות הדברה מסיביות, בעיקר איבוק בנתיבי הפעילות של החולדות, באמצעות תכשיר ה- D.T. Dהטוב, הורידו מאד את רמת נגיעות החולדות בפרעושים וירדה גם התחלואה.
השינויים האורבניים הדרסטיים שהחלו בארץ בשנות ה-50, באזורים רחבים מאד שנבנו וכוסו באספלט ובטון, הורידו מאד את מספר מוקדי דגירה בקרקע של פרעוש החולדה וירידה משמעותית בנגיעות החולדות. סקרים שנעשו כל שנה במעבדה, במעקב אחרי רמת נגיעות החולדות בפרעושים, הצביעו על השתלטות חולדת החוף (Rattus norvegicus) על אזור החוף והשפלה, החל מסוף שנות ה-60. הנגיעות שנמצאה במדגמים של חולדות החל משנות השמונים הייתה נמוכה מאוד – בחלק מהמדגמים לא היה ממצא ובאחרים פרעוש אחד בלבד. מאז, פרעוש החולדה בארץ, הוא טפיל נדיר אך ורק של חולדת החוף. מספר מקרי מחלת הטיפוס המוריני בשנים 1988-2007 נמוך מאד 2-6, כולם מאזור השפלה.
סקרי תפוצת החולדות ונגיעותן בטפילים, נפסקו באמצע העשור הראשון של שנות האלפים. רצוי מאד להדגיש, סקרים של תפוצת מזיקים ורמת אוכלוסייתם, נכונה רק לתקופת הסקר. שינוים אפשריים עם כל שינוי אקולוגי בסביבה, טבעי או מעשה ידי אדם. גם לאורח החיים של האדם, השפעה על אוכלוסיית המזיקים. לכן חשוב מאד לחזור ולערוך סקרים נוספים, כדי לעקוב אחרי נגיעות החולדות ולפעול מיד עם זיהוי מוקדי נגיעות, למנוע אפשרות עליה ברמת התחלואה. גם למדבירים העוסקים בבקרת חולדות, תפקיד חשוב במעקב הזה. רצוי לצין שאין החולדות מתות מחיידק הטיפוס המוריני. הן תמותנה מחיידק הדבר, כסימן ראשוני לאפשרות של מחלת הדבר.
פרעוש החתול
( Ctenocephalides felis) בעל מסרקות בלחי ובחזה. טפיל רב פונדקאים. הפרעוש השכיח ביותר והיחידי בארבעה העשורים האחרונים, הנטפל בארץ לאדם, לחיות המחמד בבתים ובמשק החי, למספר חיות בר ולחולדות באזורים אורבניים. הדרגות הצעירות מתפתחות גם בתוך הבתים, לאוכלוסיית בוגרים הניזונה מדמם של בני הבית וחיות המחמד. פרעוש החתול הוא המין היחידי בארץ, מבין הפרעושים, המזיק לאדם. לכן עיסוקם של המדבירים במין זה בלבד.
ספק רב אם פרעוש החתול הוא מעביר של גורמי מחלה לאדם. בחלק ממקורות הספרות, נאמר שהוא מעביר אפשרי מחולדות של מחלת הטיפוס המוריני. באחרים שוללים קביעה זו. רק במקרים בודדים נמצא פרט אחד או כמה בודדים על חולדות. בעשורים האחרונים רמת האוכלוסיות של פרעוש החתול גדולה, בעיקר בגלל החתולים והכלבים הרבים בבתים ואלה המשוטטים בסביבה. אבל לא נרשמה עליה במקרי מחלה. לכן אין סיבה לחשוד בפרעוש הזה כמעביר מחלות כלשהן.
הפרעושים הבוגרים מסוגלים לחיות עד כשנה, כאשר הספקת הדם היא זמינה. באין פונדקאים זמינים, מסוגלים הפרעושים כמו אקטופרזיטים אחרים, לרעוב תקופה ממושכת יחסית, עד כ-3 חודשים.
מחזור חיים: הגלגול מלא, הנקבה מטילה תטולות של 5-18 ביצים על שערות הפונדקאי או בקרקע, 300-400 ביצים במשך ימי חייה. התפתחות הדרגות הצעירות בקרקע, בשכבה שבה רטיבות מספקת וחומר אורגני להזנה. שלוש דרגות לרימה. הרימות זעירות, לבנות, חסרות גפים, מכוסות בזיפים בלתי צפופים העוזרים לתנועתן. הרימות מתפתחות גם בבתים, במרווחי שטיחים ספות וכד' שבהם נשמרת הלחות הרצויה ושיירים של חומר אורגני לתזונה. בתום התפתחותה הרימה מתגלמת בפקעת המשי שטותה. הבוגרים המגיחים מנשל הגולם, ימתינו בפקעת גם זמן ממושך, עד שזעזועי התנועה הנגרמים ע"י פונדקאי מתקרב, יגרמו להם לזנק ולהיאחז בו. בטמפ' של 290 צלסיוס ולחות של כ-80% התפתחות דור נמשכת 18-21 ימים. בטמפ' נמוכות נמשכת ההתפתחות גם חודשים, או נפסקת בחורף.
הגורמים המשפיעים על מחזור ותהליכי החיים הם, הטמפ', הלחות היחסית, רטיבות הקרקע, חומר אורגני בקרקע להזנת הרימות ופונדקאים זמינים להזנה בוגרים בדם.
הדברת פרעושים חייבת להיעשות בו זמנית, על גבי הפונדקאי, עדיף ע"י וטרינר או בעל הפונדקאי, וטיפול קרקע כנגד הדרגות הצעירות והבוגרים שירדו להטלה או מצפים לפונדקאי. בהדברת קרקע רצוי להשתמש בתכשיר מג"ח לקטילת הזחלים, בתוספת של תכשיר הדברה מאושר לקטילת הפרעושים הבוגרים שירדו להטיל או שבקעו מהגולם. הניסיון מלמד שההדברה הבעייתית ביותר של פרעושים היא באזורים פתוחים של מחנות צבא, קיבוצים ומרחבי שכונות שבהם משוטטים חתולים או כלבים ללא בעלים או פיקוח שמאפשר לטפל בהם. אין אפשרות המקרים הללו, לאתר במדויק את מוקדי הדגירה לטיפול יעיל בקרקע. רצוי לעקוב אחרי מקומות ההתקבצות של נושאי הפרעושים (כלבים או חתולים) ושם לרסס בתקוה שאכן זהו המוקד.
עקיצות שמתרחשות רק במקלחת, גורמות לצריבה כואבת במשך כשעה, ואודם באותו אזור. לא נראית עקיצה באזור רק אדמומיות. פוגע בכל יושבי הבית. מה זה יכול להיות?! לא ראינו שום מזיק בסביבה מלבד כמה נמלים קטנטנות.
אשמח לעזרה.
אגב, יש חתולים בחצר שלנו.
שלום גלית
תלונתך מתאימה לבעיה של נמלת האש הקטנה.
https://goo.gl/URkVZh
אנו גרים בגליל בבית פרטי עם דק מעץ צבוע. בחצר מסתובבים חתולים (לא ביתיים), והם נכנסים גם מתחת לדק. אחרי דקות של ישיבה על הדק אנו נעקצים ברגליים, בד"כ בסביבת הקרסוליים. סביר שמדובר בפרעושי החתול. איננו מעוניינים בהדברה כימית. האם שטיפת הדק במיים וקרצופו במטאטא גס יכולים לעזור?