ההתמודדות עם תופעת הנמלים יכולה להיות לעיתים מתסכלת והיא כוללת מספר שיטות, ביניהם: ריסוס/איבוק בקוטלי מגע, הצבת מחסום פיזי ופיתיונות. משותף לכולן הוא חובת המדביר לזהות את סוג הנמלה, מיקום הקן, הבנת סביבת העבודה, תנאי האקלים ופורמולציית תכשיר ההדברה.
עד לפני מספר שנים לא מעטות הטיפול בנמלים היה בעיקר באמצעות שימוש בחומרי הדברה מסוג זרחנים אורגניים (שנחשבו ליעילים מאוד עד שנאסרו לשימוש בסוף העשור הקודם) עם סימן ההיכר של ריח חזק וחריף. את הזרחנים החליפו תכשירים ממשפחת פירתרואידים. המטרה הנכספת היא חיסול מלכת הנמלים, המוסתרת היטב בקן, אך משום שמשימת איתור הקן היא אקט סיזיפי, מתיש ולעיתים בלתי אפשרי, לרוב יבוצע הריסוס על שיירת הנמלים. למרות שרעל המגע פועל מיידית, פעולה זו תתגלה כבעייתית כי, עובדתית, מספר הנמלים הנגלות לעין הינם אחוז מזערי מהאוכלוסייה בקן. מושבת הנמלים יכולה להיות ממוקמת בטווח רחב של מקומות בבית כגון: פנלים, משקופים, ארונות ובחלק מהמקרים קיימת סכנה של הכתמת משטחי הריסוס.הרחקה של בני אדם וחיות מחמד מהאזור המטופל היא פעולה בלתי נמנעת. בל נשכח שאורגניזמים נוספים שחיים בסביבת הריסוס יושמדו. האם זו הדרך האפקטיבית? ישנם מדבירים שיעידו שבאמצעות הריסוס הם מגיעים לתוצאות מעולות.
ירון גרניט
