מריץ' ורץ' יוצא ריץ'רץ' מיתוש ועש - יתושעש (המבוגרים בינינו יבינו ☺)
היתושעשים הינה משפחה של חרקים מסדרת הזבובאים המתחלקת לשתי תת-משפחות, יתושעשיים והמוכרת יותר המכונה זבובי חול. את שתיהן אנחנו מכירים די טוב, אם כי לא בהכרח בשמותיהם המקובלים בעולם המדע. אנחנו נתקלים מידי פעם גם באלו וגם באלו ולהלן אספר אליהם מעט.
מי לא ראה מימיו "זבובים" שחורים קטנים (אורך גוף עד 5 מ"מ, לרוב בארץ לא יותר מ 3 מ"מ)? "זבובים" עם כנפיים עגולות עומדים על קירות המקלחת, שירותים ציבוריים, או בקרבת צנרת ביוב לא אטומה. סתם עומדים. לא מפריעים לאף אחד. ובכול זאת מפריעים לרובנו בעין ומהווים מטרד ויזואלי. "זבובים" אלו הם לא כול כך זבובים, למרות השתייכותם לאותה הסדרה כמו הזבובים. הם יותר קרובים אל משפחת היתושים (Culicidae) והם משתייכים למשפחת היתושעשים (Psychodidae). מבנה הכנפיים של היתושעשים ייחודי – הכנף מכוסה קשקשים והיא בעלת מראה פרוָותי, המקנה להם חזות הדומה לעש, ומכאן שמה של המשפחה.
זוהי משפחה בעלת תפוצה כלל עולמית, ובישראל יש ממנה כנראה פחות מ 30 מינים. למשפחה זו משתייכים גם מינים המכונים בפי העם זבובי חול. משפחת היתושעשים נחלקת לשני תתי משפחות. המינים בתת-המשפחה, החובבים חדרי אמבטיה, מהווים מטרד ויזואלי בלבד. כאשר על קירות חדר האמבטיה מתגודדים פרטים רבים של יתושעשים הם, לרוב, מפריעים למתבונן רק משום שאינו אוהב לראות הרבה חרקים בסביבתו. מינים מתת המשפחה המכונה זבובי חול מהווים מטרד ממשי של עקיצות מציקות ואף סכנה לבריאות הציבור. על זבובי החול ארחיב מיד בהמשך.
בקרב היתושעשים הנצפים על קירות המקלחות או בשירותים, הזחלים מעדיפים סביבה לחה עד רטובה. הם לרוב חיים מחומר נרקב או מהחיידקים שבו. היתושעשים השחורים על קירות המקלחת גדלו לרוב כזחלים בצינור ביוב קרוב, אולי אפילו בזה הצמוד לכיור או לאמבטיה, בחלק הצינור שעדיין בתוך הבית. הם זקוקים לצינור ביוב שהזרימה בו אטית. צינור שכזה מספק את כול צרכיהם מבחינת בית גידול ומזון. יש מינים שיוצרים תלוליות בוץ בצנרת. בביוב שהזרימה בו אינה רבה הם אפילו יכולים ליצור בעיות בזרימה כאשר תלוליות הבוץ הולכות וגדלות. בעלי בתים שייתקלו בבעיות שכאלה כנראה יפנו לשרברב לעזרה, אבל גם למדביר יש מה להציע בפתרון הבעיה. ככלל, בבית שמתלונן על יתושעשים במקלחת (גם אם המתלונן לא יקרא להם בשמם) הפתרון לא צריך להסתיים בריסוס המקלחת, אלא גם, ואולי בעיקר, ריסוס צנרת הביוב הביתית. הריסוס צריך להתחיל בפתחי היציאה של הכיורים והאמבטיות בתוך הבית, ולהמשיך לצנרת הביתית הראשית בקרבת הבית. אגב, אני מעדיף לפתור את בעיית היתושעשים הבוגרים בתוך הבית עם שואב אבק ולא עם רעלים וכימיקאלים שונים.
כאמור, משפחת היתושעשים נחלקת לשני תתי משפחות עיקריות: היתושעשיים (Psychodinae) וזבובי החול (Phlebotominae). בעוד שיתושעשיים, המהווים מטרד ויזואלי על קירות האמבטיה, הם בעלי צבעים כהים ברובם, זבובי החול בהירים מאוד. בעת מנוחה מונחות כנפיהם של היתושעשיים על הגוף, בולטות מצידיו, במקביל למשטח עליו עומד היתושעש. כנפיהם של זבובי החול מורמות מהגוף בעת מנוחה. בדומה לקרוביהם היתושים העוקצים, לנקבות זבובי החול גפי פה המותאמות לדקירה ומציצה. הצורך של נקבת זבוב החול בדם על מנת לייצר ביצים הוא הגורם להיותם של זבובי החול מטרד וסכנה לבריאות הציבור. השם זבובי חול בעייתי במקצת, מכיוון שאין מדובר ממש בזבוב. חרקים אלו קרובים הרבה יותר במוצאם ובמראה שלהם ליתושים. גם המילה "חול" שבשמם בעייתית, מכיוון שהזחלים מתרבים במגוון קרקעות רחב יותר מאשר רק בחול. עם זאת, זה השם העממי הנפוץ, שם המתאים גם לתרגום הישיר מאנגלית Sand fly. הביצים מוטלות על קרקע לחה. מהם בוקעים זחלים שחיים בקרקע ומתגלמים בתוכה. הבוגרים מגיחים מהגולם ומתעופפים. הם מתפזרים כדי לחפש מזון (לרוב סוכר מצוף פרחים) על מנת להזדווג והנקבות מחפשות קורבן לעקיצה כדי שיהיה להן חלבון לייצר ביצים. זבובי החול נחשבים מעופפים גרועים. מקובל לחשוב שהם יכולים להגיע לכמה מאות מטרים ממקום הגחתם לאוויר העולם ולא יותר. עם זאת מחקרים חדשים עם זבובי חול מסומנים ששוחררו ונלכדו מחדש, מראים שהם יכולים לעוף מעבר לכך. יחד עם זאת אין מדובר בתעופה ישירה. זבובי החול מתקדמים בתעופה-דילוגים של פחות ממטר בכול דילוג. הם גם לא נוהגים להתעופף לגובה של מעל מטר, לרוב אף לא מעל חצי מטר.
שמו העברי המקובל בחוגים מדעיים של זבוב החול הוא בָּקָה (Phlebotomus sp). זה הסוג הנפוץ בארץ בתת משפחה זו ואף נפוץ באזורים רבים נוספים בעולם. מספר מינֵי זבוב חול יכולים להעביר מנעקץ לנעקץ טפיל חד תאי מקבוצת (ממלכת) הפרוטוזואה (PROTOZOA) (העברה רוחבית, ראו הסבר במאמר "על יתושים מחלות ומה שביניהם" באתר זה). הטפיל נקרא לישמניה (Leishmania). מינים שונים של לישמניה מעבירים מחלות שונות. המוכרת שבהן מתבטאת כפצע על העור שמבריא רק אחרי מספר חודשים ומשאיר צלקת ברורה. מחלה שקיבלה את השם העממי "שושנת יריחו" ובשפה מקצועית לישמניאזיס של העור. חיילים אמריקנים שנדבקו במחלה זו בעיראק כינוה "פרונקל בגדד". בארץ קיימים שני מיני לישמניה היוצרים שושנת יריחו, לישמניה טרופיקה ולישמניה מייג'ור. מספר מיני זבוב חול שונים יכולים להעביר אותם. טפילי הלישמניה מתרכזים במיוחד בשולי הפצע שהם יצרו. רק כאשר נקבת זבוב החול עוקצת איזור זה היא יכולה להידבק במחלה. בהתאם לכך, אדם עם לישמניאזיס (הנושא בגופו טפיל לישמניה, בדוגמא שלהלן עם פצע פתוח המכונה שושנת יריחו) יכול להדביק את נקבת זבוב החול הבאה רק אם ייעקץ בשולי הפצע. אם ייעקץ באזור אחר בגופו, המחלה לא תעבור אל נקבת זבוב החול וממנה הלאה. מה הסיכוי שדווקא שם ייעקץ? לא גבוה במיוחד.
לכן, העברת שושנת יריחו תלויה בחיית מאגר. נקבות זבוב החול לא נוהגות לעקוץ דרך פרווה. חיות, כמו שפן סלע, יכולות לפיכך להיעקץ רק במעט האזורים החשופים שבגופם. לרוב זה האף או קצות האוזניים וקצת פחות מזה כפות הרגליים (הן פחות חשופות כי השפן עומד עליהן). מה הסיכוי שנקבת זבוב חול תעקוץ שפן סלע עם שושנת יריחו באפו שוב באף? די גבוה. אין לה הרבה אפשרויות אחרות בגופו. שפני סלע רגישים ללישמניה טרופיקה והם מהווים חיות מאגר שלה. מכרסמים רבים כגון פסמונים, מריונים, גרבילים וגם חולדים רגישים ללישמניה מייג'ור, ומסיבות שצוינו עבור שפן הסלע, הם מהווים חיות מאגר למחלה זו. הסימפטומים של לישמניה טרופיקה ולישמניה מייג'ור דומים מאוד – פצע שמחלים לאט מאוד ומשאיר צלקת מכוערת. המחלימים ממחלה זו חסינים לטפיל הספציפי שגרם להם את המחלה לכול החיים. כך שאדם שחלה בלישמניה מייג'ור לא יקבל שוב שושנת יריחו מטפיל זה. אולם אם יידבק בלישמניה טרופיקה, פצע כזה חדש עלול להופיע שוב.
מין שלישי של לישמניה קיים אף הוא במחוזותינו, אבל למזלנו נפוץ הרבה פחות משני הנ"ל, לישמניה אינפנטום. טפיל זה גורם ללישמניאזיס ויסצראלית, לישמניה של האברים הפנימיים. מחלה זו גם מוכרת בשם קלה אזר (Kala Azar). בעולם ישנם מיני לישמניה נוספים שגורמים למחלה זו. הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים באברים הפנימיים כמו בלוטות הלימפה, הכבד והטחול. בהמשך גם מח העצם יכול להיפגע מטפיל זה. זבוב החול מעביר לישמניה ויסצראלית לאדם בעיקר מכלבים. כלבים רגישים למחלה זו יותר מהאדם. בעולם הרחב, מחלה זאת היא גורם התמותה במקום השני מקרב המחלות הפרזיטיות לאחר מלריה. ללא טיפול במחלה היא תסתיים כמעט תמיד במות האדם או החיה החולים. החדשות הטובות הן שבישראל המחלה יחסית נדירה בקרב בני האדם ורק מקרים בודדים דווחו עליה במהלך השנים. הטיפול בבתי החולים לרוב משיג תוצאות טובות. החדשות הפחות טובות הן שלמחלה יש נטייה לעתים לחזור שוב אצל אדם שהבריא בצורה של מפגעי עור ומערכות נוספות בגוף האדם כמספר חודשים עד מספר שנים לאחר ההחלמה.
המלחמה בזבובי החול אינה קלה. את רוב החרקים שמהווים מטרד אנחנו מדבירים בשלב הזחל. בשלב הזחל החרקים בעלי כושר תנועה מוגבל ולכן מקובצים באתר בו הוטלו הביצים או בסביבתו הקרובה. הדבר נכון גם לגבי זבובי חול, אלא שקשה מאוד למצוא מקבצי תטולה שלהם. לכן הטיפול מתחלק לשלוש קבוצות. טיפול בזחלים – במקום שכן ניתן למצוא את חלקם, טיפול בבוגרים והגנה על האוכלוסייה. במלחמה נגד הפצת טפיל הלישמניה מוסיפים גם התמודדות עם חיות המאגר.
יפה כתבת
תודה אלון.
שלום רב דר גיל,
קראתי בשמחה את הנאמר על הזבוב המטריד
בקירות האמבטיה,
מאוד מאוד הייתי שמחה לדעת עם איזה חומר לחטא את צינורות הביוב.
זה מטרד מעצבן!
אקונומיקה עוזרת בדיוק ליום אחד.
אשמח לדעת על חומר המדביר אותם אחת ולתמיד.
תודה רבה
זיוה
ניתן לנסות עם חומרי ניקוי או הדברה ביתית, אבל אם זה מטרד קשה כדאי להתייעץ עם מדביר מומלץ.
אשמח לדעת על חו מר הדברה
ממליץ להתייעץ עם המדביר.
שלום רב,
אני מתגוררת בביניין רב קומות חדש שאוכלס לפני שנתיים.
אצל מרבית הדיירים יש בעיה של יתושעשים במקלחת שהחלה זמן קצר אחרי האיכלוס.
האם לדעתך הדבר מצביע על בעיה בצנרת הביוב?
תודה רבה!
כנראה שמקורם במערכצ הביוב הביתי. הדברה פשוטה של הביוב אמורה לפתור את זה.
שלום אלה, יתושעשיים מתפתחים בחומר אורגני נרקב רטוב. בחדרי מקלחות רבים מתקיימים תנאים המתאימים להתפתחותם. יתכן גם שמדובר במקור אחר שמחוץ לחדרי המקלחות והיתושעים מתעופפים ומגיעים לשם. אץ מוזמנת ליצור קשר וננסה לעזור 0765437473.
זה בדיוק מה שהיה כתוב
תודה על הכתבה, האם יש משהו שניתן לעשות בעצמנו בבית נגד זבובי החול? מבלי להכניס הדברה לתוך הבית…?
לא ברור מאיזה עציצים הם מגיעים, והם מאד מטרידים בעקיצות הדוקרות שלהם. ( לא היה לנו שום דבר שדומה לשושנת יריחו למזלנו. ובכל זאת הם מעירים את התינוקת עם העקיצות…)
תודה