על יתושים, מחלות ומה שביניהם, וגם – מה הסיכוי שתפרוץ מגיפה בארץ, אותה יעבירו יתושים?

חידה רבת שנים מסתובבת בין חדי החידות לילדים ונוער, וכך שואלת החידה: "מהו בעל החיים הקטלני ביותר לאדם בעולם?" עד היום נשמעים אי דיוקים רבים כשהם מייחסים לנחשים ארסיים את הכבוד המפוקפק, שכן אלו הורגים למעלה מ 50,000 איש בכול שנה ברחבי העולם. יש המשוכנעים משום מה שהכרישים בראש, אך הכרישים מסתפקים בלא יותר מעשרות בודדות של בני אדם. כלל טורפי האדם הגדולים (כרישים, אריות, דובים, זאבים, תנינים וכול השאר) הורגים מידי שנה כמה מאות בני אדם. כנראה שמגיעים לסביבות האלפיים הרוגים בשנה. עד לפני עשור הייתי מספר לכם שכול שנה מתים ברחבי העולם קרוב ל-3 מיליון בני אדם ממחלות שמעבירים יתושים. מאמצים רבים של ארגון הבריאות העולמי וקרנות הון כמו זו של ביל גייטס, שמשקיע מיליארדי דולרים במלחמה במלריה, הורידו את המספרים הללו. כיום אנחנו מדברים על סביבות המיליון בני אדם בשנה. איזה בעל חיים אחר מתקרב למספרים אלו? יש רק אחד, בני האדם עצמם הורגים בני אדם אחרים בסדרי גודל דומים. ובחזרה ליתושים – בהשוואה לבני האדם שמתו ממחלות שמעבירים יתושים, האנשים שחלו במחלות שהעבירו היתושים, סבלו, והבריאו גדול עשרות מונים. רבים מקרב המבריאים לא נכנסו לסטטיסטיקה של המתים, אך נשארו עם נכות כזו או אחרת בעקבות המחלה.

המחלות העיקריות שיתושים מעבירים

למרות הירידה המרשימה במספר החולים והמתים בשנים האחרונות, המלריה היא המחלה הקטלנית ביותר עבור האדם מקרב המחלות אותן מעבירים יתושים. קדחת דנגה כנראה נמצאת במקום השני, עם עלייה מדאיגה במספר החולים והמתים בכול שנה בעולם.   ישנן כמובן, לצערנו, עוד מחלות קטלניות נוספות כמו קדחת צהובה, קדחת מערב הנילוס וקדחת מוח יפנית, אך כיום אלו מגיעות לאחוזי הדבקה ותמותה נמוכים בהשוואה למלריה וקדחת דנגה. גם הצ'יקונגוניה, מחלה המאופיינת, בין השאר, בדלקת פרקים קשה והחלמה איטית, נמצאת בין המחלות המדאיגות שיתושים מעבירים. מחלת הזיקה היא דוגמה נוספת למחלה שיתושים מעבירים. מחלה זו הולכת ונפוצה בעולם. לרוב אינה קטלנית ואפילו נחשבת מחלה קלה, אך עבור נשים בהריון זוהי מחלה מסוכנת מאוד. עוברים החולים במחלה זו (יחד עם אמותיהם הנושאות אותם ברחמן) הם בעלי סיכויים גבוהים לפתח מומים במערכת העצבים, ביניהם גם ראש קטן ולא מפותח (מיקרוצפליה) אצל היילוד. הרשימה  עוד ארוכה, אך מקרי ההדבקה של רוב המחלות האחרות אינם רבים והופכים את ההתעניינות בהן לנמוכה, נכון לימים אלו. להזכירכם, גם זיקה, מחלה המוכרת למדע קרוב ל 70 שנה, הייתה מחלה לא משמעותית עד ש"החליטה" להרים ראש ולהתפרץ בעוז באמריקה הלטינית.

כיצד מעבירים היתושים מחלות?

ככלל יתושים ניזונים מסוכרים, בעיקר מצוף פרחים ומפירות. על מנת שתוכל להטיל הרבה ביצים, זקוקה הנקבה למנת חלבון. יתושות עוקצות בעלי חיים שונים, בכלל זה האדם, על מנת לקבל דם עשיר בחלבון ממנו תייצר ביצים. העקיצה היא תהליך זריז הכולל ארבעה שלבים: החדרת העוקץ, הזרקה מבלוטות הרוק של היתושה חומרי סיוע לעקיצה (כמו מונעי קרישת דם, מרגיעי נוגדנים, חומרים מאלחשים), שאיבת דם עד רוויה, עזיבה. אם היתושה הייתה נגועה במחלה בזמן העקיצה, ובבלוטות הרוק שלה היו פתוגנים (כגון: וירוסים, חיידקים, תולעים טפיליות או פרוטוזואה), היא מעבירה אותם בזמן החדרת חומרי הסיוע מבלוטות הרוק שלה אל גוף הנעקץ. קיימות שתי דרכים בהן מחלות עוברות מיתושים (ומווקטורים אחרים) לבני אדם. בהעברה רוחבית (ראו איור להלן) יתושה עוקצת אדם, או בעל חיים אחר החולה במחלה כלשהי. עם הדם היא מקבלת אל מערכת העיכול שלה את הפתוגנים מחוללי המחלה (1) ואלו מגיעים אל מערכת העיכול שלה (2). אם הם עוברים ממערכת העיכול אל חלל הגוף שלה, היא נדבקה במחלה (3). יתושות נושאות פתוגנים חולות בעצמן ובמספר מחקרים נצפה שינוי בהתנהגות שלהן. בניתוח תחת מיקרוסקופ בקרב יתושות חולות נצפו איברי גוף פגומים. אין זה מן האינטרס של היתושות להעביר מחלות. לכן, המערכת החיסונית שלהן משתדלת להילחם במחלה. באזורי מגיפה רוב היתושות, למעלה מ 90%, בריאות. רובן מצליחות להתמודד עם המחלה ולהישאר בריאות. מעבר הפתוגנים אל חלל הגוף של הנקבה לא קורה בכול עקיצה עם פתוגנים. כשזה קורה, כאמור, היתושה נדבקה במחלה. רק כאשר הפתוגנים מגיעים אל בלוטות הרוק שלה היא יכולה להעביר את המחלה הלאה (4). בפעם הבאה שהיא תעקוץ על מנת לקבל דם ולפתח ביצים היא תעביר את הפתוגנים אל הנעקץ.

איור של הדבקות רוחבית של יתושה במחלה: יתושה מקבלת פתוגנים מחוללי המחלה עם דם נגוע (1). הפתוגנים מגיעים אל מערכת העיכול (2). אם הפתוגנים עוברים ממערכת העיכול אל חלל הגוף, היתושה נדבקה במחלה (3). רק כאשר הפתוגנים מגיעים אל בלוטות הרוק שלה היא יכולה להעביר את המחלה הלאה (4) בעקיצה הבאה.

בהעברה אנכית היתושה הנגועה מדביקה את צאצאיה כשהפתוגנים עוברים מגופה אל ביציה בזמן התפתחותן אצל האם המעוברת. הביצים מוטלות נגועות, מהן מתפתחים זחלים נגועים. מהגלמים הנגועים מגיחים בוגרים נגועים והנקבות יכולות להעביר את הפתוגנים כבר בעקיצה הראשונה בחייהן.

ישנן מחלות שעוברות רק בצורה רוחבית כמו מלריה. ישנן מחלות שעוברות רק/בעיקר ע"י העברה אנכית כמו קדחת מוח יפנית. וישנן מחלות שלרוב עוברות בדרך אחת, אך יש תיעוד של העברה גם באופן ההעברה השני, כמו קדחת דנגה שלרוב עוברת בצורה רוחבית. רוב המחלות שיתושים מעבירים עוברות בצורה רוחבית. מהרגע שיתושה נדבקת בפתוגנים ועד הרגע שהם מגיעים לבלוטות הרוק שלה (אז היא יכולה להדביק אחרים) עוברים מספר ימים. בהרבה מחלות מדובר על תקופה של כשבוע. לא הרבה יתושות בריאות מצליחות לחיות שבוע ימים. אמנם ישנן יתושות בוגרות (אחרי שלב הגולם) שחיות עד חודשיים, אך רובן יחוו תוחלת חיים קצרה יותר. כאמור, רוב היתושות לא נדבקות במחלות שאותן הן היו יכולות להעביר. זאת ועוד, אחוז ניכר מהיתושות שנדבקו לא יחיו להגיע לעקיצה נוספת שתדביק את הנעקץ. לפיכך, יש צורך באוכלוסיית יתושים גדולה מאוד כדי שהאזור ייחשב כבעל פוטנציאל להתפרצות מחלה או אפילו חמור מכך – מגיפה עם מספר גבוה של נדבקים.

מה המצב בארץ?

נכון להיום ידועה רק מחלה אחת שיתושים מעבירים ברחבי הארץ, קדחת מערב הנילוס. המחלה גובה כמעט בכול שנה כמה עשרות בודדות של חולים במצב קשה ומספר נפטרים בודדים כול שנה. בשנת 2000 הייתה בארץ התפרצות קשה באופן יחסי עם מספרי חולים ונפטרים גבוהים מהממוצע. את המחלה הזו מעבירים בארץ שני מינים של יתושי כולכית (Culex sp.): כולכית הבית, ובעיקר כולכית חד פס. גם יתוש הטיגריס האסייני (עליו מיד אדבר בהרחבה) יכול להעביר מחלה זו, וכנראה שכבר סייע בהדבקת אנשים, אך מיני הכולכית יעילים הרבה יותר בהעברת המחלה. יתושה יכולה להידבק בקדחת מערב הנילוס רק אם עקצה ציפור חולה. כאשר ציפורים חולות בקדחת מערב הנילוס, צפיפות הוירוסים אצלן בדם גבוהה יותר בהשוואה ליונקים הלוקים במחלה (כמו בני אדם וסוסים). בעקיצת יונק מקבלת היתושה צפיפות נמוכה של וירוסים עליהם היא מתגברת ולא נדבקת במחלה. לכן, לרוב מגיע שיא המחלה בכול שנה בסתיו , בעונה שבה יש שילוב של אוכלוסיית יתושים שהלכה וגדלה כול הקיץ ונדידת ציפורים המכפילה את מספר העופות בארץ עשרות מונים.

מלריה הייתה קיימת בארץ עד שנות הארבעים של המאה הקודמת. ייבוש הביצות, וקצת יותר מזה זיהום הביצות במי ביוב, הביאו לירידה משמעותית במספר יתושי האנופלס (Anopheles sp.) בישראל (זחלי האנופלס אוהבים מים נקיים באופן יחסי). כיום מספר יתושי האנופלס בארץ נמוך מאוד. נמוך מכדי להפיץ מגיפת מלריה במחוזותינו, אך עדיין נמצאים בארץ ששה מינים שונים של יתושי אנופלס (מתוך עשרה מינים סה"כ) שיכולים להעביר את המחלה. אם אוכלוסיית האנופלס בארץ תשוב ותגדל למימדיה כקדם, המלריה יכולה לחזור. הסבירות שאוכלוסיית האנופלס תתאושש אמנם אינה גבוהה, אך הרשויות ערניות לגבי יתושים אלו ונותנות להם תשומת לב גבוהה.

כדי שתתפרץ מגיפה בארץ שיתושים מעבירים צריכים להימצא בארץ לפחות שלושה גורמים: אוכלוסייה גדולה של יתושים ממין שיכול להעביר את המחלה, הפתוגן שמחולל את המחלה ובני אדם שיידבקו. יש מחלות, כמו קדחת מערב הנילוס הדורשות את קיומו של גורם רביעי, חיית מאגר. ציפורים הן חיית המאגר לדוגמא זו. לגבי מלריה, שני התנאים הראשונים (הרבה יתושים ופתוגן) כרגע לא מתקיימים.

לפני קצת יותר מעשור פלש לארץ מין של יתוש המכונה יתוש הטיגריס האסייני (Aedes albopictus או Stegomia albopicta). מין זה יכול להעביר למעלה מ 20 מחלות שונות, רובן ויראליות. עבור כול אחת מהמחלות שהוא יכול להעביר, כמו קדחת דנגה, צ'יקונגוניה או זיקה, חסר בארץ רק גורם אחד, הפתוגן עצמו.  אוכלוסיית יתושים אלו גדולה ורבה וככול הנראה יכולה לגרום להתפרצות של מחלות רבות, ואולי אף להגיע לרמה של מגיפה ממש. הסבירות למגיפה תתממש אם אוכלוסיית יתושי הטיגריס האסייני תגיע למגע עם פתוגן שכזה. הסבירות שיגיע פתוגן לארץ אינה נמוכה, לצערי. בכול שנה מגיעים לארץ ישראלים שחלו בחו"ל ובדמם ישנם פתוגנים כאלו או אחרים. רובם הגיעו לאחר שהמחלה התפרצה בחו"ל. עם נחיתתם בארץ הם הוסעו מיידית לבית החולים ולכלל האוכלוסייה לא נשקפה סכנה. במקרים אחרים התאשפזו הישראלים שחלו בבתי חולים בחו"ל וחזרו לארץ לאחר החלמתם. הסיכויים להדבקה של יתושה במחלה לאחר התפרצות המחלה על כול סממניה בגוף האדם ועליית חום הגוף נמוכים. ליתושה יש סיכויים גבוהים יותר להידבק במחלה ולהעביר אותה הלאה אם היא עקצה אדם שנדבק במחלה, אך הסימפטומים העיקריים שלה עוד לא באו לידי ביטוי. ברוב המחלות האדם מתחיל להרגיש חולה לאחר כשבוע או קצת יותר. זיקה היא כנראה דוגמא יוצאת דופן לתקופת דגירה קצרה יותר של כחצי שבוע. מה הסיכוי שאחד מתוך עשרות אלפי הישראלים שנמצאים כרגע באחת מהמדינות הטרופיות ייעקץ על ידי יתושה נגועה יום או יומיים לפני עלייתו למטוס ארצה?! הוא ינחת בארץ בעודו מרגיש טוב. אדם שכזה יכול להסתובב במספר מקומות שבהם יתושי הטיגריס האסייני נפוצים ולהדביק יתושות במספר מקומות בארץ. (יקפוץ לחבר בעיר השכנה, יגיע לעבודה, ייסע להוריו בסופ"ש ויחזור לביתו). אפשרות נוספת להתפרצות מחלה שכזו היא יתושה נגועה שתתגנב למטוס לארץ. היא תנחת בארץ ותעקוץ אדם או שניים ואלו ידביקו יתושות טיגריס אסייני בארץ שימשיכו בעבודה.

כשראשוני יתושי הטיגריס האסייני הגיעו לאירופה, טענו המומחים שרמת המטרד תעלה, אך אין שם סכנה ממשית לבריאות הציבור. הטוענים סברו כי מחוץ לאזורים הטרופיים יתושי הטיגריס האסייני לא יגיעו לגודל אוכלוסייה שיכול להפיץ מגיפות. בשנת 2007, 17 שנים לאחר שהגיע לאיטליה, העביר יתוש הטיגריס האסייני מגיפת צ'יקונגוניה בצפון איטליה. קרוב ל 300 איש חלו במחלה. מאז המחלה התפרצה עוד פעמיים ביבשת – בצרפת ובקרואטיה. זה קרה שם, זה בסבירות גבוהה יכול לקרות גם בארץ. זאת לגבי מחלות רוחביות. גם מחלה העוברת אנכית יכולה להגיע לארץ עם ביצים נגועות. משלוח של צמיגים משומשים, לאקי במבוק, או כול סחורה אחרת עליה עלולים יתושי הטיגריס האסייני להדביק את ביציהם יכול להגיע עם ביצים נגועות מארץ מוצאן. הביצים יבקעו בארץ ויתושות נגועות ידביקו כאן אנשים. רק מערכה רצינית נגד יתושי הטיגריס האסייני יכולה לצמצם סכנה זו.