עמוס וילמובסקיהדברה ביולוגית בישראל
עמוס וילמובסקי, גמלאי המעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות
בחודש מרץ התקיים במנהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני כנס שכותרתו היתה 'הדברה ביולוגית בישראל – מה הושג, המציאות העכשווית, ומה צופן העתיד'. הכנס הוקדש לפרופ' צבי מנדל בהוקרה על 40 שנות פעילות במכון וולקני בתחומי האנטומולוגיה החקלאית והיערנות ובעיקר במחקר ויישום של הדברה ביולוגית. מאמר זה מציג נתונים מהרצאות הכנס ומוסיף ידע ומידע בנושא שלא נדון כלל והוזנח גם בכנסים קודמים – הדברה ביולוגית של מזיקים לאדם ורכושו.
מעבר להדברה ביולוגית – מגמה עולמית
המגמה הבולטת בבקרת מזיקים (מניעה, ניטור והדברה) החל מאמצע המאה ה-20 היא להפחית, עד למינימום האפשרי, את השימוש בתכשירי ההדברה הכימיים, להרחיב מאד את המחקר הפיתוח והיישום של שיטות ותכשירים חדשים ידידותיים לאדם ולסביבה. שתי סיבות עיקריות לשינוי המגמה בבקרת המזיקים – 1. היווצרות תנגודת באוכלוסיות המזיקים לתכשירי ההדברה 2. לחץ ציבורי בלתי מתפשר בארצות רבות להימנע משימוש בתכשירים כימים, שאינם ידידותיים לאדם ולסביבה ומסוכנים מאד בשימוש. בעקבות הלחץ הציבורי, החליטו הרשויות הבינלאומיות להפחית עד מינימום אפשרי את השימוש בתכשירי הדברה כימיים הפוגעים בסביבה ובאדם.
במסגרת מגמה זו, מחקרים בנושאי הדברה ביולוגית ואפשרויות היישום שלהם נמצאים כבר שנים רבות בתנופה בעולם. ההרצאות שנישאו בכנס מוכיחות כי בישראל מחקר רחב העוסק בהדברה ביולוגית שבחלקו גם נושא פירות. המרצים, חלקם תלמידיו של פרופ' מנדל, ממשיכי דרכו וגם האחרים, נשאו דברי הערכה לפועלו שאינם מותירים ספק על היותו החוקר המוביל בנושא הזה בחקלאות, יערנות, גני הנוי ושטחים ירוקים. נושאי מחקר בהדברה ביולוגית, היחסים בין טורף ונטרף, בין טפיל ופונדקאי ובדיקת ההתאמה של מינים כאלה לשמש כאויבים טבעיים, עניינו מאוד ורתקו את משתתפי הכנס הרבים.
צרעות טפיליות בשירות האדם
עד שנות השמונים הדברה ביולוגית קלאסית כוונה בעיקר נגד מינים של חרקים ואקריות פולשים שהזיקו בעיקר להדרים לעצי היער ולאבוקדו. ההדברה בוצעה באמצעות אויבים טבעיים של כ- 115 מזיקי הדרים, 22 מזיקי יער ו-21 מזיקי אבוקדו. האויבים הטבעיים שהובאו לארץ: 134 מינים של צרעות טפיליות, 27 מיני טורפים, בעיקר חיפושיות ממשפחת המושיות (פרות משה רבנו) שהם טורפים יעילים מאד של ביצי חרקים וכנימות עלים ו-12מיני אקריות (צ. מנדל ואלכס פרוטסוב).
למעלה מ- 2/3 מהמינים שבהם משתמשים להדברה ביולוגית מוצלחת הם צרעות טפיליות (Parasitica) מסדרת הדבוראים (Hymenoptera) (רוזן ודהבאך 1991). מספר המינים בקב' הזו מוערך בכמאה אלף. הצרעות הללו הן קטנות מאד רובן בגודל של 1-3 מ"מ. באמצעות צינור הטלה הצרעות עוקצות את אחת מהדרגות הצעירות של הפונדקאי – זחלים או גלמים. הן מזריקות ארס המשתק את הנעקץ ומטילות את הביצה לתוכו. במינים שההטלה על גופו של הפונדקאי, הזחל חודר לתוכו. זחלי הטפיל ניזונים מהפונדקאי וגורמים למותו. ישנן גם צרעות, שהן הקטנות ביותר המוכרות בין החרקים ואורכן 0.2-0.3 מ"מ, הנטפלות לביצים.
חשש של גורמים שונים מפני אקלום מיני אויבים טבעיים חדשים שהובאו לארץ ותכשירי הדברה ידידותיים לאדם ולסביבה שהוכנסו לשימוש, כמו מווסתי גידול החרקים (מגח"ים), הובילה לירידה בשימוש בהדברה הביולוגית משנות השמונים. למרות זאת, טוענים מנדל ופרוטסוב, שהניסיונות מוכיחים, שאין סיכון רב בהדברה הביולוגית באמצעות אויבים טבעיים שהובאו לארץ וממליצים להרחיב את השימוש בה נגד מינים פולשים. ידוע שיש מיני מזיקים שנגדם הדברה הזו אינה מצליחה או שהיא חלקית.
חיידקים, פטריות ונמטודות בשירות האדם
הרצאות נוספות עסקו בנושא של הדברת מזיקים באמצעות שימור האויבים הטבעיים שבארץ. בהדברה שכזאת אין צורך מתמשך להשקיע משאבים בגידול ופיזור אויבים טבעיים. דווח על רעיון מענין של שימוש בפרומוני מין שיפוזרו באזורים נגועים וימשכו את האויבים מהמרחב אל מסביב החלקות הנגועות על מנת להגדיל את רמת ההטפלה. מאז שנות האלפיים פלשו והתבססו בארץ לפחות 23 מיני חרקים מזיקים לצמחי הנוי. חמישה מבין המינים הללו הודברו בהצלחה באמצעות הדברה ביולוגית קלאסית ע"י ששה מיני צרעות שהובאו מאוסטרליה וצרעה מטורקיה. מין של כנימה מזיקה הודברה באמצעות זבוב טורף, צרעה הנטפלת לביצים של פשפש המזיק לאקליפטוס הובאה לארץ מדרום אפריקה.
ההדברה בענף הגידולים הסובטרופים (אבוקדו, מנגו, ליצ'י ואפרסמון) מייצגת את שלשת האפשרויות הקיימות של ההדברה הביולוגית. הדברה ביולוגית קלאסית נגד המזיק מודד האבוקדו לא צלחה והמזיק הזה הודבר באמצעות החיידק בצילוס טורינגיאנזיס (B.t). מזיקים אחרים של האבוקדו רוסנו היטב ע"י צרעות טפיליות. בגידול ליצ'י, מנגו ואפרסמון ההדברה הביולוגית היא חלקית בלבד, במקרים הללו ההדברה מתבצעת באמצעות תכשירי הדברה כימים בלבד או הדברה משולבת ביולוגית – כימית. השימוש בתכשירים הכימיים עלול לפגוע באויבים הטבעיים של מזיקים ולכן יש להשתמש בתכשירים "רכים" שמידת הפגיעה שלהם במזיקים הטבעיים קטנה.
הדברת מזיקים באמצעות פטריות אנטומופתוגניות הגורמות לתמותה של חרקים נחקרה גם בישראל. הפטריות חודרות לגוף הפונדקאי דרך מעטה הגוף בסביבה רטובה מאד או של מים. בישראל בודדו וזוהו 45 פטריות כאלה בעיקר ממזיקים חקלאיים ונבדק גם שימוש בהן. למרות זאת מורשים בארץ כיום שני תכשירי פטריות בלבד שהשימוש בהם מוגבל. אפשרות נוספת להדברה ביולוגית – שימוש בנמטודות אנטומופתוגניות שהן תולעים קטנות החודרות לגופם של חרקים וגורמות למותם תוך ימים בודדים. הנמטודות זקוקות ללחות גבוהה, לכן ניתן להשתמש בתכשירים המסחריים הבודדים הקיימים באמצעות מערכות השקיה נגד מזיקים חקלאיים. במסגרת מחקר ופיתוח של הדברה ביולוגית של מחלות צמחים נמצאו פטריות, חיידקים ושמרים המדבירים מחלות קרקע ונוף. מספר תכשירי הדברה ביולוגית כאלה אושרו לשימוש בארץ.
האויב הטבעי – ידידו הטוב של האדם
בישראל מפעל העוסק כשלושה וחצי עשורים ביצור המוני של חרקים ואקריות לשימוש בהדברה ביולוגית. נציגי המפעל ביו-בי שבקיבוץ שדה אליהו דיווחו על ההישגים והאתגרים שביצור ההמוני של הטפילים והטורפים המשווקים לחקלאים. על פי רוב, המפעל מספק לחקלאים באריזה אחת מספר מינים של אויבים טבעיים המפוזרים בחממות ובגידולי שטח, בהתאם למיני המזיקים הנמצאים בהם. למוצרי ביו-בי הצלחה המאפשרת לחקלאים שיווק של תוצרת משוחררת משאריות חומרי הדברה. אם יש צורך גם בשילוב תכשירי הדברה כימיים, היא ברמה שאינה משאירה שאריות חומרי הדברה מעל המינימום המותר. לעובדה הזו חשיבות מכרעת המאפשרת שיווק המוצרים לחקלאים בארצות אירופה, המקפידות מאד על תוצרת חקלאית ללא שאריות חומרי הדברה. רוב תוצרי ביו-בי משווקים באירופה, חלק אחר בארץ בעיקר לחקלאים המיצאים תוצרת חקלאית. בארץ גם פעיל המכון להדברה ביולוגית בהדרים שהוקם כבר ב-1955. המכון הוקם במטרה לחקור וליישם הדברה ביולוגית בפרדסים. מתוך 242 מינים של אויבים טבעיים שהובאו לארץ רק כ-27 התבססו והם מועילים בצמצום אוכלוסיות המזיקים בפרדסים. כיום ממשיך המכון במחקרים של מזיקים אחרים שלא רוסנו כמו זבוב הים התיכון ועוד.
שיטת הדברה בשדות חקלאיים באמצעות תנשמות המקננות בקינים מלאכותיים שהוצבו עבורן וטורפות מכרסמים מזיקים מיושמת בישראל 36 שנים. מאז ההצלחה הראשונית בעמק בית שאן הורחב המיזם לכל שטחי הארץ. התוצאות מלמדות כי ישום השיטה הוריד כדי למעלה מ-50% בשימוש של תכשירי ההדברה הכימיים בהדברת המכרסמים (יואב מוטרו). יתכן כי באזורי התפוצה של מכרסמים נשאי הגורמים למחלת הלישמניה (הפסמון המריון והנברנים) התנשמות טורפות גם אותם, מורידות את רמת האוכלוסיות ומסיעות בהורדת רמת התחלואה.
הסקירה המאוד קצרה הזו של ההרצאות שנשאו בכנס (לפי חוברת התקצירים), ממחישה את היקף הפעילות הקיימת בארץ במחקר של ההדברה הביולוגית וישום הדברה הזו בחקלאות והנוי. המחקר שמטרתו איתור של טורף או טפיל, המתאים לשמש כמדביר ביולוגי הוא מורכב והדרך ארוכה. יש לבדוק במעבדה מספר היבטים ביולוגים כדי לקבוע אם האויב הפוטנציאלי מתאים באורח חייו להדביר את המזיק. יש לבדוק את יעילותו בדיכוי אוכלוסיות הפונדקאי. גם תוצאות חיוביות בניסויי המעבדה עדין אינן מספיקות, רק ניסויי שדה בקנה מידה נרחב יקבעו את יכולתו של טורף או טפיל לשמש מדביר ביולוגי יעיל. כדי לשחרר באתרים נגועים את הכמות גדולה הנצרכת של האויב הטבעי, יש לגדלו במעבדה לאוכלוסיות גדולות מאד. ההשקעה בזמן ובידע בגידול כזה היא רבה מאד. יבוא של מיני אויבים מחו"ל מחייבת את בדיקת יכולתם להתבסס באתרים נגועים בארץ. היבוא חייב לעבור תהליכי רישוי באגף להגנת הצומח במשרד החקלאות שאינו קצר כלל. כל התהליכים הללו מסבירים מדוע רק מחקרים בודדים מאד, מהרבים מאד שנעשו, נמצאו מתאימים כתכשירים ביולוגיים להדברה ומיושמים. הכנס הדגיש את הצלחתה המרשימה של ההדברה הביולוגית בארץ בחקלאות ובנוי.
הדברה ביולוגית של מזיקים לאדם ורכושו
חבל שגם כנס זה התעלם, כמו כנסים אחרים, מנושא חשוב לא פחות, הדברת המזיקים לאדם ולרכושו. ההרצאה בודדת על 'הדברה ביולוגית של זבובים במשק החי' אין בה כדי לתקן את ה"עוול". היא עסקה בטיפול המובן מאליו בחיסול מוקדי הדגירה ובשימוש בתכשירי הדברה כימים. המרצה המליץ על הדברה ביולוגית של פיזור צרעות טפיליות התוקפות את דרגת הגולם. תוצאות ניסיונות שנערכו בעבר הוכיחו ירידה זניחה ברמת האוכלוסיות זבוב הבית והקטינו אך במעט את הצורך בשימוש המשולב של חומרי ההדברה הכימיים כדי להשיג הדברה מספקת. קצב ההתרבות של הצרעות הטפיליות אינו יכול להתמודד עם פוטנציאל הרביה האדיר של זבוב הבית, כדי לצמצם באופן משמעותי את רמת האוכלוסיות שלו. קיימים היום שיטות אחרות ידידותיות לסביבה שבהם הצלחה היא משמעותית, כמו שימוש במווסתי גידול חרקים ושיטות אגרו מכניות, קומפוסטציה, יבוש מוקדי דגירה ועוד. לכן, השימוש בתכשירים הכימיים הוא מינימלי ואין כל צורך בישום הדברה הביולוגית שהיא מסובכת וגם יקרה.
נעשו מחקרים רבים גם בחיפוש אחר מדבירים ביולוגים של מזיקים לאדם ורכושו. ההצלחה הגדולה ביותר בהדברה ביולוגית של המזיקים הללו היא באמצעות החיידק בצילוס טורינגיאנזיס ישראליאנסיס (B.t.i Bacillus thuringiensis israelensis,) שהתגלה בארץ ע"י פרופ' יואל מרגלית בשנת 1976. הרעלן של החידק הזה קוטל באופן סלקטיבי אך ורק את זחלי היתושים במים. קיימים מספר תכשירים מסחרים של B.t.i בשימוש רחב מאד ומוצלח בעולם. באזורים רבים בעולם זהו התכשיר היחידי בשימוש להדברת יתושים. דווקא בישראל אין שימוש בתכשיר ה- B.t.i או שהוא זניח לחלוטין, מתוך הנחיה גורפת שאינו יעיל במים עמוסים בחומר אורגני. שימוש בריכוז גבוה יותר של התכשיר יהיה יעיל ומועיל גם במים הללו. גם החידק Bacillus sphaericus ידוע כקוטל ספציפי של זחלי יתושניים. בניסוי שנערך במעבדה לאנטומולוגיה במשרד הבריאות נמצא החיידק יעיל ושאריתי בקטילת זחלים של זבוב החול (פנר וילמובסקי 1996). באין דרך לאתר את מקומות הדגירה של זחלי זבוב החול ולהחדיר אל תוך הקרקע את התכשיר, אין בשלב זה אפשרות לנצל באופן מעשי את החיhדק הזה להדברת זחלי זבוב החול. תכשירי בצילוס אחרים, משמשים להדברת תהלוכן האורן ובחקלאות.
הופעתם של מווסתי גידול החרקים (מג"ח) שיטות ותכשירים "יוצאי דופן" אחרים כמו הדברה ביולוגית, חשפה תופעה מעניינית – חוסר רצון בולט של גורמי הבקרה, מדבירים ואחרים וכנראה גם חלק גדול מהחקלאים, להפנים ולהשתמש בשיטות ובתכשירים החדשים שאינם נחשבים קונבנציונלים, אולי יותר יקרים, יותר קשים ליישום, אך ידידותיים לאדם ולסביבה. התופעה הזו מוכרת היטב בישראל ובארצות רבות, פוגעת מאד במגמות הבקרה של שנות האלפיים.
האחראי על נושא הדברת המזיקים לאדם בישראל הוא אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה שמצהיר: 'המטרה היא להגיע לאיכות סביבה המתקדמת בעולם בכל הקשור לחרקים ומכרסמים העלולים לפגוע באדם, באמצעות השיטות הידידותיות ביותר לאדם ולבעלי חיים אחרים, ותוך הפחתת היקף השימוש בחומרי הדברה מסוכנים'. אגף המזיקים והדברה הוא האחראי להתוויית המדיניות של שיטות ותכשירי ההדברה, לעודד את הישום של הדברה ידידותית לסביבה ולאדם. השגת המטרה המוצהרת הזו, מחייבת מעקב אחרי התפתחויות בספרות המקצועית, בפרסומים ובניסיונות שנעשו והעברת המידע לעוסקים בהדברה לבדיקת הישום המעשי.
למשל, מעניין ומיוחד הניסיון המוצלח, שבו ניזונו יתושים בתמיסת סוכר המכילה את החיידק בצילוס ספריקוס, שרוססה על הצמחייה באתר נגוע. הנקבות בדרכן להטלה נושאות את החיידק אל מקומות הדגירה במים וע"י כך נקטל חלק משמעותי של אוכלוסיית הזחלים (יוסף שלין וחדוה פנר 1990). בועז יובל ואלון ורבורג ((1989) האכילו בדרך דומה זבובי חול בחיידק בצילוס טורינגיאנזיס שגרם לקטילה משמעותית של בוגרים רבים כאפשרות ליישום השיטה הזו בהדברת זבובי חול. פנר, וילמובסקי (1996) הציעו לבדוק את האפשרות שגם במקרה הזה יכולות הנקבות לשאת איתן לאתרי ההטלה את הבצילוס ספריקוס שהוכח כי הוא יעיל ושארתי בקטילת זחלי זבוב החול. למרבה הצער לא זכו הניסיונות הללו, כמו גם שיטות ותכשירים ידידותיים אחרים, להגיע לידיעתם של מדבירים, תברואנים, עיריות ומועצות ולעידוד האגף למזיקים והדברה לנסות ליישם שיטות כאלה בפועל. חב' רימי רשמה תכשיר חדש 'פורסטאר' המכיל בתוך בלוק את שני מיני חיידקי הבצילוס טורינגיאנזיס וספריקוס, הקוטלים את זחלי היתושים. הרעיון המעניין של התכשיר, שחרור איטי של רעלני החיידקים הללו למים עד התמוססות הבלוק, כך שהפעילות נמשכת זמן ארוך. היתרון של שילוב של שני החיידקים גם הוא מאריך את השארתיות של התכשיר. הבצילוס טורינגיאנזיס פעילותו קצרה מאד, הספריקוס משכפל את עצמו והוא פעיל זמן ארוך יותר. השימוש בתכשיר זה מותר בכל מקווי המים פרט למי שתייה. ההמלצה להגדיל את כמות התכשיר במים עמוסים בחומר אורגני מאפשרת שימוש רחב מאד בהשוואה לשימוש המוגבל במים כאלה בתכשיר ה- .B.t.i.
עתיד ההדברה הביולוגית ועתיד מדבירי המזיקים
מומלץ למתעניינים להרחיב ידע לקרא את ספרם של דוד רוזן ופאול דהבך 'הדברה ביולוגית של מזיקים' (1991). בספרם כתבו: 'מסקנה של חוקרים רבים היא, שמכל האסטרטגיות הקיימות, ההדברה הביולוגית, באמצעות אויבים טבעיים היא היעילה והמבטיחה ביותר, כחלופה לתכשירי ההדברה הכימיים'. אין ספק שהדברה הביולוגית שהיא ידידותית לסביבה ולאדם היא הרצויה ביותר ועדיפה תמיד על השימוש בתכשירי ההדברה הכימיים. בעשורים האחרונים פותחו גם שיטות ותכשירים נוספים, ידידותיים לסביבה ולאדם שאפשרו הוצאתם משימוש של תכשירי הדברה כימיים רעילים ושארתיים כמו הזרחנים האורגנים. אבל למרות המגוון של אפשרויות ההדברה הידידותית, עדין אין חלופה להדברה של מיני מזיקים רבים, אלא בישום תכשירים כימיים. לדאבון ליבם של אנשי מקצוע רבים והציבור המייחלים לעידן של הדברה הביולוגית בלבד, עדין אין המדבירים צריכים לחשוש לפרנסתם. רק המשך המחקר והפיתוח, יביאו עם השנים ליותר ויותר הצלחות. ההמלצה היא לעקוב אחרי המחקר והפיתוח, לשנות את הגישה ולנסות ליישם את חידושים. אין ספק שחלקם יהפכו לשיטות שבשגרה ואולי ברבות הימים יגיע קיצם של תכשירי ההדברה הכימיים.