עמוס וילמובסקימנגנונים ותהליכים ביולוגים ייחודיים ומשוכללים בחרקים המזיקים לאדם ולרכושו
עמוס וילמובסקי, גמלאי המעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות.
לפני 10-12 אלפי שנים, כשהפך האדם מציד נווד ליושב קבע, פגש במקומות הישוב בחרקים הטפילים המזיקים והמטרידים המלווים אותו עד היום ולמד מאורחות חייהם. כתוצר סופי של האבולוציה התפתחו בחרקים מגוון עצום של תהליכים, מנגנוני חיים, פטנטים, המצאות מעניינות וטכנולוגיות שונות ומרתקות. גם בקבוצת החרקים המזיקים לאדם ולרכושו התפתחו מנגנונים ייחודיים המוכחים שכל מכשיר או מנגנון שיצר האדם, יצר כבר הטבע לפניו מוצר משוכלל יותר.
חרקים כמו תיקנים, נמלים, זנבזיפים, חיו על פני האדמה כבר לפני כ-300 מיליון שנים. גילן של החיפושיות נאמד ב-265 מיליון שנים, הצרעות החברתיות ב-130 מיליון שנים והיתושים כמאה מיליון שנים. התפתחות האדם הנבון החלה רק לפני כמאתיים אלף שנים. לפני 10-12 אלפי שנים כשהפך האדם מציד נווד ליושב קבע, פגש במקומות הישוב בחרקים הטפילים, המזיקים והמטרידים, המלווים אותנו והמוכרים לנו היום, ולמד מאורחות חייהם.
פרופ' יחזקאל ריבנאי כתב בספרו (1977) "על פרוקי הרגל, יחסים יצרים ותגובות" את הדברים הבאים: "עוד לפני שלושת אלפים שנה היה מי שהצביע על העובדה, כי אנו, בני האדם, מסוגלים ללמוד ממנהגיהם של החרקים. לא רק העצלנים יכולים ללמוד מחריצות הנמלה וללכת בדרכיה, כמאמר בעל משלי, אלא אף סוציולוגים יכולים ללמוד על חיי החברה בקרב חרקים חברתיים, ועל שיתוף הפעולה הקיים בין הפרטים. חיי החרקים מהווים גם חומר העשוי לספק את סקרנותו של האדם, בהיותם כה שונים מאלו של בעלי-חיים עילאיים".
טועים אלה החושבים כי היונקים בלבד הם בעלי החיים העילאיים. התפתחות עולם החי (האבולוציה) מתפצלת בשלב מסוים לשני ענפים (ראה איור) שבשיאם המוצרים "הסופיים", היונקים ובראשם האדם מצד אחד ומערכת פרוקי הרגל שבה 93% מהמינים שייכים למחלקת החרקים מהצד השני.
מחלקת החרקים היא הגדולה והמצליחה ביותר בעולם החי. מעריכים כי קיימים למעלה משני מיליון מיני חרקים ידועים ויתכן שהרבה יותר ואין ספור של פרטים. בין גורמי ההצלחה שילוב של: מבנה הגוף, השלד החיצוני, כושר התעופה, דרך ההתפתחות (הגלגול), הפלסטיות המדהימה במבנה הגוף המאפשרת הסתגלויות למגוון אדיר של ביוטופים, באויר, ביבשה, באדמה, במים וגם בים, על ובתוך גופם של בע"ח וצמחים.
בחרקים, כתוצר שיא של האבולוציה, התפתח מגוון עצום של תהליכים ומנגנוני חיים, פטנטים, המצאות מעניינות וטכנולוגיות שונות ומרתקות. דוגמאות רבות מאוד, מעניינות ומרתקות בספרם של גרגורי פולסון ואריק איטן "חרקים עשו את זה קודם".
דוגמאות נוספות מובאות להלן מקבוצות החרקים והקרציות המזיקים לאדם ולרכושו. המעניינות ומעסיקות את האנטומולוגים המתמחים בקבוצה זו ואת העוסקים בהדברה, תברואה ואת הציבור הרחב.
המחושים אצל התיקן כמו גם בחרקים האחרים, משמשים כאברי ההתמצאות בסביבה. במחושים תאים היודעים לזהות הבדלי טמפרטורות של חלקי מעלה, תאי חוש לטעם וריח, לחות, תנודות אוויר, זיהוי חומרים כימים כמו פרומונים, ריכוז פחמן דו-חמצני ועוד. בפרק השני של המחוש נמצא איבר ג'ונסטון המפותח מאוד ביתושים. איבר זה מאפשר ליתושים הזכרים לקבוע את מיקום הנקבות או מאפשר לנקבות לקבוע את מיקום הזכרים על-פי הקול המופק ע"י הכנפיים בשעת התעופה.
התיק הקדום ביותר
טרם הזדווגות הזכר יפלרטט עם הנקבה ע"י מגע בין המחושים. הטלת הביצים בתיק קוטיקולרי קשה. שמרכיבו העיקרי כיטין המקנה את הקשיות. הנקבה מפרישה מבלוטה מיוחדת את חומרי הגלם לבנית התיק הנבנה מחוץ לגוף, מתקשה ומתכהה במגע עם האויר. הביצים מוטלות לתוך התיק המקנה להן הגנה מכנית, כימית ומפני יובש. התיק מבטיח אחוז בקיעה גבוה, מנגנון של שמירת צאצאים והגדלת האוכלוסיה באחוזים גבוהים יותר .
הזבובאים ממצאי האוירונאוטיקה
יכולת התעופה של החרקים היא אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחתם הגדולה בעולם החי. במבנה הבסיסי הטיפוסי לכל מין שני זוגות כנפים. זוג הכנף הקדמי מחובר לפרק החזה השני. הזוג השני מחובר לפרק השלישי.
בסדרת הזבובאים Diptera (דו כנפיים) הכוללת את תת סדרת היתושניים (יתושים וזבובי החול) ותת סדרת הזבובים, התנוון זוג הכנפיים האחוריות והפך לזוג בוכניות המשמש כאבר שיווי משקל בשעת התעופה. מכשיר זהה המותקן במטוסים הוא גירוסקופ, מכונה לעיתים בקיצור ג'יירו. זה מכשיר מדעי המשמש למדידה ושמירה על האורינטציה בחלל ויציבות התנועה. המכשיר המשוכלל מוכיח כי אכן "חרקים עשו את זה הרבה הרבה קודם ".
חיישנים מדויקים בני מיליוני שנים
היתושים העוקצים ממשפחת ה-Culicidae מתפתחים במים. יתוש הקולקס הפעיל בלילה הוא "מכונה" משוכללת ומפותחת מאוד. המין השכיח בארץ, התוקף את האדם הוא היתוש המצוי (Culex pipiens). החדק של היתושים העוקצים נחשב לחדק המשוכלל ביותר מבין חדקי החרקים. הזכרים והנקבות ניזונים ממציצה של מוהל הצמחים, הנקבות מוצצות גם דם מפונדקאים כדי להפיק ממנו חלבון ליצירת הביצים. בחדק המכיל את גפי הפה ישנם מספר מנגנונים חשובים המאפשרים: 1. איתור מדויק של כלי הדם 2. הזרקת חומר המונע קרישת דם וסתימת כלי הדם 3. הזרקת חומר מאלחש, המונע מהנדקר מלחוש בעקיצה ולסלק את היתושה טרם הפעלת המערכת המשוכללת לשאיבת הדם. איתור כלי הדם הזעיר – הנים, ממנו נשאב הדם מתבצע באמצעות אברי חישה מדהימים הנמצאים בקצה החדק. אברים אלה מסוגלים להבחין בהבדל המזערי ביותר הקיים בטמפ' שבין המקום שבו עובר הנים שהוא חם יותר משטח העור שמסביב לו. באמצעות כך היתושות מכוונות את דוקרני החדק המוחדר אל כלי הדם. בקצה החדק גם אברי חישה כימיים המאפשרים מציצת סוכרים מצמחים בריכוז המתאים.
ספק אם יש לאדם מערכת משוכללת כזו המוכיחה שוב את זה "שהחרקים עשו את זה קודם". המערכת הזו מוכיחה גם כי צדק פרופ' עוזי ריטה ז"ל, גנטיקאי וחוקר אבולוציה באוניברסיטה העברית, שבהרצאותיו טען כי "כל מכשיר או מנגנון שיצר האדם יצר כבר הטבע לפניו ומוצר משוכלל יותר".
ניווט מדויק ללא GPS
והוכחה נוספת, האדם משוכנע כי הפלאפון, ה GPS ואפליקציות ניווט כמו וויז המנחות אותו לכל מקום בדרכו, הן המשוכללת בחלד (ביקום). האפליקציות תלויות בטכנולוגיות לווינים, אבל ליתושה מנגנון משוכלל פי אלפי מונים שאינו קשור כמובן ללוויינים, המוביל אותה בחשכת הליל אל מבנה, למצוא פתח כניסה, לזהות קורבן, לגלות את הנים כדי למצוץ דם. ראוי לצין כי נמצא שליתוש המצוי, יכולת תעופה למרחקים ארוכים. יתושים שסומנו הרחיקו נדוד עד כ-22 ק"מ ממקום משכנם ליד מקווי מים ובדרך חזרה להטיל במקווה.
גיחת הבוגר מהגולם שבמים והמעבר אל החיים בחוץ הוא תהליך ייחודי ומעניין מאוד, עוד פטנט שיצר הטבע. בגמר התפתחותו הגולם מגיע לפני המים, האויר שנשאב דרך פתחי הנשימה מציף את אזור הראש חזה מעל פני המים, כאשר הבטן מתייצבת במים בצורה אנכית. האוויר שנשאב אל תוך מבנה הגולם, גם מפריד בין הקוטיקולה החיצונית של הגולם והקוטיקולה של הבוגר הבשל לגיחה. תהליך זה מנתק את הבוגר הבשל ומאפשר גיחה מהקוטיקולה של הגולם. בגב הקוטיקולה של הגולם באזור הראש חזה נפתח סדק, אויר נוסף שנשאב לתוך חלל הגולם, יוצר לחץ אויר הדוחף את הבוגר כלפי מעלה ובסיוע נוסף של תנועות התכווצות ושחרור של הבטן הבוגר מצליח להיחלץ מנשל הגולם (לפי תיאור של בקר 2003). כדי למנוע מגע עם המים ולהירטב, עומד הבוגר שהגיח על נשל הגולם הצף על פני מים. תהליך הגיחה מהגולם נמשך 5-13 דקות. הבוגר מתייבש לגמרי ובלחץ של נוזלי הגוף המוזרמים אל עורקי הכנפים, הוא פורס אותם וממריא לדרכו.
מערכת העיכול של הזבוב
לזבוב הבית מנגנון ייחודי לקליטת מזון. חדק המכונס בשקע בתחתית הראש נשלף לצרכי האכילה. בקצה החדק שתי אונות הנצמדות זו לזו למבנה עגול שבמרכזו פתח הפה. את האונות מצמיד הזבוב על המזון ומפריש רוק המכיל אנזימים הממיסים את המזון. המזון הנוזלי נשאב אל צינוריות זעירות ביותר המצויות בתחתית האונות ומהן לצינורית איסוף המובילה לפתח הפה ומערכת העיכול. המסת המזון ע"י אנזימים שברוק היא למעשה חלק מתהליך עיכול המזון המתחיל כבר מחוץ לגוף. הרוק המופרש מגפי הפה מתייבש ומשאיר אחריו כתמים על משטחי האכילה, המאפשרים ניטור ואומדן של רמת האוכלוסייה. האונות שבקדמת החרטום מסוגלות גם להתקפל לצד וכלפי מעלה, לחשוף שינים זעירות בפתח הפה, בעזרתן מסוגל הזבוב גם לגרד מזון מוצק.
לנקבת זבוב הבית מנגנונים הנחוצים לאתר בדייקנות את אתרי ההטלה המתאימים שבהם כמות החלבון מספקת והרטיבות המתאימה של 60%-40%. בניסוי מעבדה פשוט ניתן להוכיח כי במצע יבש המכיל חלבון או במצע רטוב ללא חלבון לא תתקיים הטלה.
לרימות תגובה שלילית לאור הנקלט באמצאות שני פוטו רצפטורים (מנגנון ביולוגי הקולט אור), הנמצאים משני צידי קדמת הגוף, לכן מיד עם הבקיעה הרימות חודרות אל תוך המצע. הרימה אינה משילה את המעטה הקוטיקולרי האחרון כדי להתגלם. היא מתכווצת בתוכו ומתגלמת במבנה הקרוי חביונה. כדי שהבוגר יוכל להגיח מהחביונה, מתפתחת בקדמת ראשו שלפוחית שלתוכה נדחס נוזל ואיתה הוא דוחף ופותח את מכסה החביונה. הזבוב מגיח לעולם כאשר הכנפיים צמודות לגוף ומקופלות. פרישת הכנפיים בלחץ נוזלי הגוף המוזרמים אל תוך עורקי הכנף.
חיי הסקס התוססים של פשפש המיטה
בפשפש המיטה, מערכת אברי הרביה וההזדווגות היא מוזרה, מיוחדת במינה ומעניינת מאוד. נחקרה כבר בשנת 1933 ע"י פרופ' ריבנאי. "בזמן ההזדווגות לופת הזכר בכל גופו את גב הנקבה. ראשו מצוי אז בצד שמאל של חזה הנקבה, קצה גופו בצד הגחון הימני של הנקבה. אבר ההזדווגות הזכרי חד בקצהו, חודר לסדק בגחון של הפרק הרביעי של הנקבה ומפריש את תאי הזרע אל גופיף קטן וחלול, ממנו הם נעים אל קופסת הזרע.” הזדווגות משונה ויחודית שאיננה מומלצת כלל.
קצה בטנה של נקבת כינת הראש מפוצל לשתי אונות כזוג מלקחים האוחזים בביצה שהוטלה. המלקחיים מדביקים את הביצה בחוזקה לשערה באמצעות דבק המופרש ע"י הנקבה מצינור ההטלה.
בקיעת הנימפה מהביצה מעניינת ומשוכללת במיוחד. הנימפה שהשלימה את התפתחותה בביצה שואפת דרך הפה את האוויר החודר מהנקבים שבכיפת הביצה. האוויר עובר דרך מערכת העיכול אל מחוץ לגוף הנימפה ומצטבר בתחתית הביצה. שאיפת האוויר נמשכת כחמש דקות. האוויר המצטבר מתחת לנימפה יוצר עליה לחץ כלפי מעלה, הפותח את הכיפה ומאפשר לנימפה להיחלץ ממעטה הביצה. הנימפה המגיחה נאחזת מיד בשער בפונדקאי.
המבנה של הכינה ואורך החיים שלה מותאמים לחיים הצמודים כל הזמן רק לשער הראש. בפיסת הרגל מנגנון לאחיזה בשער ולטיפוס בלבד. הצמדת הטופר אל הבוהן סוגרת על השערה והכינה אחוזה בה.
הפרעושים שיאני הקפיצות
הפרעושים הבוגרים הם טפילים מוצצי דם בעיקר של יונקים (94%) ועופות. מבנה הגוף שלהם ייחודי מוזר ומענין. אורך גופם 1.5-4 מ"מ, חסרי כנפיים ופחוסים בצדדים. בולטות הגפים הארוכות, בעיקר האחוריות שהן ארוכות מאוד ביחס לגוף. תנועת הפרעוש ע"י ניתורים, הקפיצה לגובה מאפשרת עליה על פונדקאי כדי להיזון מדמו.
מחקר שנערך הראה נתונים בלתי נתפסים. המין פרעוש האדם, מסוגל לנתר למרחק של 33 ס"מ ולגובה של 18ס"מ. חוקרים חישבו ומצאו כי אם היה לבן אנוש יכולת הקפיצה של פרעוש, השיא העולמי בקפיצה לרוחק היה 133 מטר ולא רק 8.95 מטר והשיא העולמי בקפיצה לגובה 80 מ' ולא 2.45 מטר.
הנודעים בחקר הפרעושים הם הבנקאים המיליארדרים בני משפחת רוטשילד שחיו באנגליה והחלו כתחביב באיסוף ובחקר פרעושים כבר בסוף המאה ה-19. החומר שבאוסף הוגדר וקוטלג לשני כרכים ב-1953 ו-1956 שהם עד היום הספרות המקיפה ביותר על הסיסטמטיקה (מיון למינים) של הפרעושים. מרים רוטשילד שהיתה אנטומולוגית היא אחת הכותבות של הקטלוג. מרים חקרה גם את מנגנון הניתור והקפיצה של הפרעוש, בצוותא עם צוות שכלל את פרופ' יוסף שליין מהאוניברסיטה העברית. מסתבר שהמנגנון המדהים הזה, מבוסס לו רק על הגפים האחוריות הארוכות מאוד ביחס לגוף הקטן, אלא גם על מערכת שרירים וגידים מפותחת ואיבר המצוי מעל בסיס הגפים האחוריות המכיל חומר חלבוני הקרוי רזלין. חומר סופר גמיש, דחוס ע"י שרירי החזה והרגלים אשר תנועתם משחררת אנרגיה רבה במהירות המקפיצה את הפרעוש כמו טיל לגבהים אדירים.
מנגנון הקפיצה האדיר של הפרעושים ריתק בני אדם רבים. בקרקסים הנודדים בירידים, טרם מלחמת העולם השניה הופיעו פרעושים "מאולפים", כך ספרו הורינו, בתפקידים של רקדני בלט הולכים על חבל וכד'. בקרקסים הללו, ידעו לנצל את יכולת הניתור האדירה של הפרעוש. כרכו סביב גופם חוט כסף, כך שלטו על תנועתם, ליצור את האפקט הדרוש לקרקס. בימינו כבר לא נוכל לחזות בקרקס פרעושים אמיתי, אבל אפשר לחזות בו בפרודיה הנפלאה של צ'רלי צפלין על קרקס כזה, בסרטו הבלתי נשכח "אורות הבמה".
החיפושית מהסוג Lyctus (אבקנית) מזיקה לעץ יבש ומעובד, גם לספרים מנייר וקרטון (שהם מוצרי עץ והודבקו בדבק עמילני) שהודפסו ונכרכו לפני שנות ה-60 של המאה הקודמת. הזחל חי ומתפתח בתוך העץ היבש אינו מסוגל לעכל תאית וניזון רק מ-6% מהעמילן שבתוכו.
הנקבה מכינה את מקום ההטלה ע"י חתך בעץ שהיא עושה בגפי הפה. מדהים שתוך כדי טעימת העץ, הנקבה יכולה לקבוע באמצעות מנגנוני החישה שבפה את תכולת העמילן והרטיבות שבו. היא תטיל אך ורק לעץ שבו מינימום 3% עמילן ורטיבות שמעל 7%. עץ צבוע או מצופה בחומר כל שהוא מונע מהנקבה לטעום ולקבוע את רמת העמילן והרטיבות בעץ, לכן ציפוי העץ בצבע כל שהוא יגן עליו מפני הטלה. כמות העמילן בעץ ישן או בשלבי רקבון הולכת ופוחתת עד להיעלמותו, לכן עצים ישנים מאוד או בשלבי ריקבון אינם מותקפים ע"י הליקטוס ויקרונית הרהיטים.
תקשורת חברתית בתהלוכן האורן
תהלוכן האורן (Thaumetopoea wilkinsoni) הוא פרפר שהזחלים שלו מתפתחים רק על אורנים, ניזונים ממחטיו ומזיקים בכך לעצים. שערות צורבות המתפתחות בזחלים החל מהדרגה השלישית, עלולות לגרום לנזק בריאותי לנופשים בצל אורנים נגועים. הביולוגיה של התהלוכן היא מיוחדת ומעניינית. בניגוד לרוב רובם של החרקים שפעילותם בקיץ, תהלוכן האורן פעיל החורף.
החיים בתנאי חורף של טמפ' נמוכות, גשמים ורוחות, מחייבים מנגנונים מיוחדים המאפשרים את קיומו של תהלוכן האורן בתנאים הללו. בסתיו תחילת החורף הנקבה מטילה כ-200 ביצים סביב קב' מחטי אורן, בצורת גליל חד שכבתי. צבר קשקשים שבקצה בטנה משמש לכיסוי הביצים, להגן עליהם מפגעי החורף – קור, גשם וגם מפני צרעות טפיליות.
הזחלים הבוקעים הם להקתיים, חיים חיי חברה מאורגנת היטב. כל הפעילויות בלילה. הזחלים הצעירים ניזונים מכרסום שכבת האפידרמיס העליונה של מחטי האורן והם מתייבשים. גם טווים מטווה מקורי משי המודבקים למחטי האורן, בו יסתתרו במשך היום. הקב' נודדת מאתר אכילה אחד לאחר שבו היא טווה מטווה חדש.
הנדידה נפסקת לאחר כששה שבועות והקבוצה בונה קן קבוע, בגודל של 18-25ס"מ, פתחו כלפי מטה ובו חיים הזחלים עד גמר התפתחותם. מבנה הקן הטווי מקורי המשי הוא מדהים, הוא אטום בפני כניסת מי הגשם, משמש כחממה שבה הטמפ' גבוהה מטמפ' הסביבה ב-15-17 מעלות, מאפשרת התפתחות הזחלים בחורף, למרות הקור בחוץ.
בין הזחלים הלהקתיים חייבת להתקיים תקשורת, הם יוצאים לאכילה ונעים בטור, תהלוכה. זחל ראשון מוביל, כל זחל אחריו נוגע בקצה גופו של זה לפניו. לפני צאת המצעד, הזחלים מנענעים את חלקם הקדמי, אות על כוונתם לצאת. רק כאשר "ההודעה" הועברה לכל, תצא השיירה לדרכה. התנועה תוך כדי טווית קורים, לסימון הדרך לאתר האכילה וחזרה לקן. עם תחילת האביב (במרץ-אפריל) מתחיל המצעד הגדול, בו יורדים הזחלים מהעצים להתגלם בקרקע. המוביל זחל נקבי, הוא הראשון החודר לקרקע.
החרקים החברתיים, החיים במסגרת ארגון חברתי משפחתי בקן משותף, הם השיא בהתפתחות האבולוציונית של סדרת החרקים.
חרקים חברתיים בדרגת ההתפתחות גבוהה עוד יותר הם הצרעות, דבורת הדבש והנמלים. ממשפחת הצרעות (Vespidae) בולטים בעיקר שני המינים: הצרעה המזרחית (הדבור) Vespa orientalis והצרעה הגרמנית Vespa germanica, העלולות בתנאים מסוימים לעקוץ בני אדם. הנטייה האבולוציונית של התפתחות הטיפול בצאצאים היא שהובילה לחיים משותפים של הצאצאים עם האם או ההורים, בהמשך החלו גם הצאצאים להשתתף בגידול הדורות הבאים ונוצרה המושבה שנזקקה לקן. בקן התפתחו בעלי תפקידים שהתמחו בפעילויות האופניות הנחוצות לקיום חברה. המדהימים ביותר באורח החיים החברתיים הם הטרמיטים (עמוס וילמובסקי קוטיקולה פבר' 2017).
אין ספק שהביולוגיה של החרקים החברתיים היא ייחודית ומדהימה. נכתבו מאמרים וספרים רבים על אורח החיים המיוחד של החרקים הללו, אבל עדיין רב הנסתר על הידוע. המתעניין מוזמן לחפש בספרות. תקצר היריעה לתאר את אורח החיים של החרקים המרתקים הללו. אציג רק דוגמאות אחדות שידגישו את הנאמר בכותרת, כי החרקים הם מוצר סופי של האבולוציה, מצוידים במנגנוני חיים משוכללים, ואורח חיים מפותח ביותר והם "עשו את זה קודם" וגם טוב יותר.
בחרקים החברתיים בנית הקן היא מלאכת מחשבת, אדריכלות מפוארת. קן צרעה מזרחית בשיא התפתחותו בספטמבר, הוא בן 6-7 קומות ויש בו כ-3000 תאים המאכלסים למעלה מ-5000 פועלות בוגרות. קן הצרעה המזרחית, נבנה מחלקיקי אדמה וחלקי קליפות עצים, לעוסים במים ורוק.
בניגוד לקן הצרעה המזרחית הבנוי מחומר המכיל גם אדמה, אין מבנה הקן של הצרעה הגרמנית כולל אדמה. הקן מיוצר מחומר צמחי לעוס מעורבב עם מים ורוק, היוצר חומר דמוי נייר. חומרי בניית הקן מעיסה של קליפות עצים ומים, הוא התהליך המוכר ליצירת נייר עד סוף שנות החמישים של המאה ה-20. הצרעות החברתיות שהן בנות כ-130 מיליוני שנה המציאו את התהליך ליצירת הנייר. הסינים הקדמונים שהבחינו בתהליך היצור הזה החלו להשתמש בו ליצור חומר גלם לנייר. הצרעות החברתיות הן ממציאות הנייר, ללמדנו שוב שכל מכשיר, מנגנון או חומר שיצר האדם, יצר כבר הטבע לפניו טוב ומשוכלל יותר.
הטרמיטים הם ללא עוררין "הבנאים המהוללים ביותר בעולם, אדריכלים שאין דומה להם", גם לא המין האנושי. הקן בנוי באופן הנדסי מורכב ומשוכלל, הוא מותאם לשמירה על יציבות התנאים הדרושים להתפתחותם, טמפ' גבוהה, לחות יחסית גבוהה שמעל 90%, אחוזי החמצן והדו-תחמוצת הפחמן הנחוצים. לכל מין מבנה קן אופייני. ככלל, הקן בנוי מארבעה טיפוסים שונים של תאים. הקן בנוי מחלקי קרקע המודבקים ע"י הפרשות רוק מהמעיים או מבלוטה בקדמת הראש. הקן הוא מבנה חזק קשה ועמיד מאוד.
הלחות היא הגורם העיקרי המגביל את פעילותם והתפתחותם של הטרמיטים, לכן באזורים יבשים הקינים הם בקרקע. הזוג המייסד קן חדש חודר אל הקרקע לעומק שבו התנאים מתאימים לבנית הקן, באזורים יבשים אפילו יותר מ- 2 מטר. אבל בטרופים, שם הלחות בחוץ היא גבוהה מאוד, יש מינים הבונים בחוץ תילים העלולים להגיע לגובה של 6-7 מ' ובסיס של כ-30 מ', מדהים! מדהים עוד יותר, שהמבנים הללו העומדים בשמש הקופחת של אזורי קו המשוה, בנויים כך שיש בהם מערכת אוורור השומרת על טמפ' קבועה של כ-30 מעלות צלסיוס שאינה עולה לטמפ' שתבשל את כל המושבה. מסתבר שגם בנושא של מיזוג אויר הקדימו הטרמיטים, בטכניקה מדהימה ומשובחת מזו של האדם.
הטרמיטים גם בוני מנהרות. בלחות יחסית שמתחת ל- 75%, אין פועלות הטרמיטים נחשפות כלל לסביבה חיצונית, הן נעות אל אתרי מזון שמעל הקרקע רק במערכות סגורות כמו צנרת מים, חשמל וכדומה. באין כל נתיב סמוי אפשרי, יבנו הפועלות מנהרות, מחלקיקי אדמה ורוק, המובילות אותן במערכת סגורה אל העץ היבש וגם למקורות מזון אחרים, נייר, קרטון או ספרים.
בחברה שיש בה כמות גדולה מאוד של חברים המקיימים ארגון חברתי למופת ומדויק להפליא, חייבות להתקיים מערכות תקשורת מפותחת מאוד בין כל חבריה. מערכות משוכללת כאלה, של תקשורת כימית, אקוסטית ומגע קיימות אצל הטרמיטים, הצרעות הדבורים והנמלים.
תקשורת כימית היא "השפה" העיקרית והמכוונת את כל התפתחות המושבה וכל פעילויות החיים הרבות המתרחשות בקן. התקשורת הכימית מתבצעת באמצעות חומר כימי הנקרא פרומון, המופרש החוצה מבלוטות שבגוף ונקלט ע"י תושבי הקן האחרים. לכל מין של פרומון מסר ברור חד משמעי, כחלק מהשפה הכימית. בקן קיימת פעילות רציפה של חילופי מזון בדרכים שונות – ליקוק, האכלה וכד', בין כל תושבי הקן (התופעה נקראת טרופולקסיס). בדרך זו מועברים הפרומונים עם האינפורמציה. הסברה אומרת שהתפתחות הטרופולקסיס היא שאפשרה התפתחות חיי חברה אצל החרקים החברתיים. יש מגוון רחב מאוד של פרומונים המווסתים פעילויות שונות בחיי הקן. למשל, פועלת מסמנת באמצעות פרומון שביל, המוביל אל מקור המזון שמצאה, בעקבותיה יבואו גם האחרות.
תקשורת אקוסטית: מערכת תקשורת מורכבת כזו בצרעה המזרחית, נחקרה ע"י פרופ' יעקב ישי (2000). הזחלים, הפועלות והמלכה משמיעים קולות וקולטים. לקולות השונים משמעות ומטרה ברורה, שפה של ממש. תקשורת ע”י מגע מתקיימת בעיקר באמצעות המחושים, מגע ראש בראש או ליטוף וליקוק הדדי. כל צורת מגע מעבירה מסר אחר. קיימת בצרעות ובדבורת הדבש, העברת מסרים באמצעות ריקוד.
מענין ידוע ומיוחד במינו הוא ריקוד ה-8 שבו מדריכה דבורה פועלת באמצעות ריקוד, שאיתרה מקור מזון ומכוונת את הפועלות האחרות שבקן אל מקור מזון שמצאה. פועלת שמצאה מקור מזון, חוזרת לקן עמוסה בצוף ואבקה שאספה ורוקדת בעיגולים. המסר בריקוד כזה הוא שמקור המזון נמצא קרוב לקן עד כ-100 מטר. אם מקור המזון רחוק יותר הריקוד שונה. הדבורה נעה בקו ישר מבצעת חצי עיגול ימינה חוזרת שוב על הקו הישר וחצי עיגול שמאלה ליצור את הספרה 8 (שרטוט א-8). הפועלת תמיד חוזרת על הקו המשותף בספרה 8 באותו כיוון. הקו הזה הוא הכיוון אל מקור הצוף. קצב הריקוד מצביע על המרחק מהמזון, כשהקצב איטי יותר המרחק גדול יותר. משך הזמן של הריקוד עומד ביחס ישר לעושרו של מקור המזון.
חשוב לציין כי אחד מגדולי האנטומולוגים הידועים במאה ה-20, האוסטרי קרל פון פריש היה הראשון שפענח את משמעות מחול הדבורה (שרטוט ריקוד הדבורה). לכן זכה לפרס נובל לפיזיולוגיה בשנת 1973.
ריקוד לאורך הקו כלפי הצד העליון של הקן משמע שמקור הצוף כלפי השמש (א-a9). ריקוד למטה מקור הצוף הפוך לשמש (א-9c). אם הקו המשותף נוטה, מקור הצוף נמצא בזווית שבין הקו המשותף לבין הניצב הפונה לכיוון משיכת כדור הארץ (א-9b).
הריקוד המדהים של הדבורה המשמש כשפה, מהווה מערכת תקשורת יוצאת דופן בעולם החי. מערכת כזו כמו גם מנגנונים ותהליכים רבים בעולם החרקים, מצדיקים את מעמדם בשיא של ההתפתחות האבולוציונית במקביל לפרימטים והאדם. ממעט התהליכים, מנגנוני החיים והפטנטים שתוארו רק בקבוצת החרקים המזיקים לאדם ולרכושו, אין כל ספק כי "כל מכשיר או מנגנון שיצר האדם, יצר כבר הטבע לפניו ומוצר משוכלל יותר". החרקים חיים על פני האדמה למעלה משלוש מאות מיליון שנים ולכן "הם עשו את זה מיליוני שנים קודם".
לחרקים המזיקים לאדם פוטנציאל ריבוי אדיר, נקבות יכולות להטיל מאות ביצים, ההתפתחות עד הבוגר מהירה מאוד, מספר רב של דורות בשנה. אין ספור של חרקים מקיפים כמעטפת את כדור הארץ. החרקים הם אדוני ארץ. עוצמתם של החרקים המזיקים (היתושים הזבובים הפרעושים וכד') לא בפרט הבודד, אלא בהתפתחות אוכלוסיות הענק. מעלליה של קב' החרקים הזו, מעבירי המחלות עצבו וקבעו את גורלן של ארצות רבות בעולם (ע. וילמובסקי קוטיקולה, אוק' 2020). אבל, אין להתעלם גם מגורמים ותהליכים נוספים שסייעו או תרמו לעיצובן של ארצות העולם.
ספרות עזר:
החי והצומח של ארץ ישראל. חרקים.
החרקים, יחידות 1-6. האוניברסיטה הפתוחה.
חרקים נגד אדם. מיכאל קוסטא.
מחיי החרקים. צבי אבידב.
עולמה של הצרעה המזרחית. יעקב ישי, 2000.
על פרוקי הרגל. יחסים, יצרים ותגובות. י. ריבנאי, 1977.
קוטיקולה מגזין ההדברה הישראלי (מאמרים מאת עמוס וילמובסקי).
תריסר בני-בית זעירים. קרל פון פריש. 1973.
להלן רעיונות לפתוח מלכודות ודרכים חדשות להדברת יתושים:
1. יתושים, הן הזכרים והן הנקבות, נזונים ממהל צמחים. למה שלא יעשה מחקר יסודי שיבדוק מה הוא בדיוק סוג והרכב המהל שמושך אותם יותר מכל, ואז תרכבת מלאכותית/טבעית של מהל דומה, תשמש במלכדות יתושים? למלכדת שכזאת יש יתרון גדול והוא היכולת להדביר גם זכרים – ובכך למנע מיתושות בכלל את האפשרות להזדווג מלכתחילה – וגם נקבות "בתולות" שעוד לא הזדווגו כלל. השמדת נקבות כאלו תמנע מהן בכלל את היכולת לעקוץ את העקיצה הראשונה בחייהן. וזה יתרון גדול על פני מלכדות הטלה רגילות, שכן אלו משמידות את היתושות רק לאחר שהן כבר עקצו ואולי גם הספיקו להדביק את הקרבן במחלה קטלנית.
2. באותו האופן, למה שלא יחקר לעומק הצליל המדויק של זמזום הכנפיים שגורם ליתוש הזכר והנקבה להמשך אחד לשני? ועל סמך זה תבנה מלכדת מתאימה שתשמיד את היתושות עוד בטרם נכנסו לשלב בחיים שבו הן מחפשות קרבן לעקץ אתו.
אני מקוה שאיזה יזם חרוץ קורא דברים אלו וירים את הכפפה. שיהיה בהצלחה!