על "כינים" קוססות וכינים מוצצות

סדרת הקוססות

ידועים  בעולם כ-4000 מינים של קוססות. טפילות של עופות ורק מיעוטן טפילות יונקים. בסקר הטפילים החיצונים של יונקי הבר ועופות בישראל שבוצע ע"י א. תיאודור ומ. קוסטא  (1967), נמצאו 215 מינים על עופות ורק 9 על יונקים. בסקר טפילים של עופות נודדים שבוצע בשיתוף פעולה בין התחנה לטיבוע  (הצמדת טבעת לרגלי העופות, למעקב אחרי מסלולי הנדידה) באילת והמעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות, נמצא שפרט למקרים בודדים העופות היו נגועות בקוססות. בסקר הוגדרו כ-100 קוססות משתי משפחות וזוהו 11 טיפוסים (יתכן מאד מינים) שונים. בהחלט יתכן כי חלק מהמינים הללו אינם שייכים למגוון המינים השכיחים בארץ, אלא מינים הנודדים עם העופות החולפים בארץ.

הקוססות הן חרקים זעירים. קיימת שונות גדולה באורך גופם של המינים בטווח שבין 0.5-10 מ"מ. מבנה גופן מותאם לחיי טפילות – הוא שטוח (פחוס בטן לגב), תכונה המאפשרת להן תנועה על גוף הפונדקאי והצמדות לנוצות או שערות. גפי הפה פונות כלפי מטה אל גוף הפונדקאי ומאפשרות ניצול של מקורות המזון. את הקרטין, החלבון ממנו בנויות הנוצות והשערות, מפרק עבורן  אנזים מיוחד המצוי בקיבתן. הקוססות צמודות לפונדקאי לכל אורך חייהן, בלעדיו אין להן אפשרות להמשיך ולהתקיים. הן מתפתחות בגלגול חסר, המאפשר לכל דרגות ההתפתחות, תאחיזה בפונדקאי. בקצה הרגל טופר (ציפורן) אחד או שניים, באמצעותם הקוססת נאחזת בנוצות או בשערות הפונדקאי. הנקבה מטילה כ-50-100 ביצים המודבקות לנוצות או לשערות. בכיפת הביצה נקבים זעירים, המאפשרים כניסת אויר אל תוך הביצה. התפתחות הביצה לנימפה נמשכת 3-5 ימים. בקיעת הנימפה מהביצה מעניינת ומשוכללת במיוחד – הנימפה הבוקעת מהביצה, שואפת דרך הפה את האוויר החודר מהנקבים שבכיפה, האוויר עובר דרך מערכת העיכול אל מחוץ לגוף הנימפה ומגיע לתחתית הביצה. שאיפת האוויר נמשכת כחמש דקות. האוויר המצטבר מתחת לנימפה, יוצר עליה לחץ כלפי מעלה, הפותח את הכיפה ומאפשר לנימפה להיחלץ ממעטה הביצה. הנימפה המגיחה נאחזת מיד בפונדקאי. לנימפה שלש דרגות עד הפיכתה לבוגר. תהליך ההתפתחות מביצה לבוגר, נמשך בין 3-4 שבועות בטמפרטורת הגוף הקבועה של הפונדקאים.

כל מין של קוססות הוא טפיל ספציפי רק של אותו מין פונדקאי. מעבר הקוססות מפונדקאי לפונדקאי, יתבצע רק במגע ישיר, בשעת האכלה המשותפת של צאצאים, תוך כדי הזדווגות או בקיני הפונדקאים. דרך אפשרית ומעניינת במיוחד ידועה במונח פורזיה (Phoresy). בדרך זו מועבר הטפיל מפונדקאי אחד למשנהו באמצעות בעל חיים אחר המשמש כבלדר (מעביר) בלבד. דרך זו, הידועה במספר מקרים בין החרקים, קיימת גם בהעברת קוססות מציפור אחת לשנייה. המעביר במקרה הזה הוא, בדרך כלל, זבוב טפיל מהסוג אורניתומיה. בשעה שהוא מוצץ דם מציפור נגועה, נאחזות בו חלק מהקוססות  ומועברות על ידו לציפור נוספת, אליה מגיע הזבוב למצוץ מנת דם נוספת. הקוססות אינן גורמות בדרך כלל  נזק לפונדקאים. הנזק הנגרם לעיתים רחוקות אינו חמור כלל ואין להן חשיבות וטרינרית. כדאי לציין שיש ציפורים שלהן אמצעים להרחיק את הקוססות מגופן, ע"י המקור או ציפורני הגפיים. אחרות נוהגות להתפלש בעפר כדי להיפטר מהקוססות, תופעה המכונה אמבטיית חול.

אין הקוססות טפילות של אדם. אורח חייהן גם מסביר, מדוע לא תיתכן כל זיקה או מגע בינן ובין האדם. אי שם בעבר הרחוק, נהגו עקרות הבית לרכוש בשווקים תרנגולות חיות. זכיתי כילד להתלוות לסבתי, לשוק תלפיות בחיפה, לקנות עופות חיים ומשם לשוחט השכונתי, לקיים מצוות שחיטה כשרה. לאחר השחיטה כשהעוף התקרר, נטשו אותו הקוססות במהירות, לעיתים הן נצמדות לידיים, המקרינות את חום הגוף של השוחט או עקרת הבית. תופעה זו השאירה עלי רושם שטרם נמחה, גם לאחר כשישים וחמש שנים! הקוססות האלה אינן מסוגלות לחיות ללא הפונדקאי שלהן והן תעלמנה ללא כל נזק לאדם לאחר פרק זמן קצר. עם השנים תנאי גידול העופות השתנו והנגיעות כיום היא נמוכה מאד. אין קונים יותר עופות חיים ונעלמו גם השוחטים מהשכונות. חבל! נכדי לא יזכו להביט בקוססות המזנקות ולהתרשם מהעולם המופלא של החרקים, להתייחס אליו בהרבה יותר אהדה, הבלתי מקובלת היום בציבור משום מה.