פירתרואידים – pyrethroids

הפירתרינים הטבעיים והפירתרואידים הסינתטיים וכל קוטל חרקים הדומה להם בתפקוד שלו או במבנה הכימי של פירתרין I או פירתרין II (שניים מששת המרכיבים הפעילים בפירתרום).

הייצור הראשון של הפירתרואידים כקוטלי מזיקים היה בעת העתיקה כ"אבקה פרסית" של צמח  החרצית. במאה ה-19 החלו להשתמש בפירתרום (מיצוי נוזלי של המרכיבים הפעילים בפרח החרצית), בהמשך זיהו את המבנה המדויק של המרכיבים הפעילים – להם ניתן השם פירתרינים, או פירתרינים טבעיים.

לאחר הזיהוי המדוייק החלו לייצר את הפירתרואידים הסינתטיים הראשונים (פירתרואידים, מטיפוס I, כאלתרין, טטרהמתרין, פרמתרין וביפנתרין) ומאוחר יותר את הפירתרואידים המאוחרים (פירתרואידים מטיפוס II, כציפלותרין, ציפרמתרין, ציהלותרין או דלתאמתרין) שרעילותם לחרקים הייתה גבוהה הרבה יותר.

עם הירידה באפקטיביות של הפירתרואידים הסינתטיים, עקב פיתוח עמידות, החלו לשלב חומרים מאגברים (סינרגיסטים, כפיפרוניל-בוטוקסיד) במתכונים השונים של קוטלי החרקים, כדי למנוע את הירידה באפקטיביות שלהם.