פרעוש החתול ctenocephalides felis - זיהוי, הכרה, ניטור והדברה משולבת

ארז מזרחי וד"ר שגיא גבריאל

פרעוש החתול הוא הפרעוש הנפוץ ביותר הנטפל לבעלי חיים ולאדם. מלבד עקיצותיו הקשות הוא גם מעביר מחלות. הטיפול משלב הדברה וטרינרית על גבי בעלי החיים והדברה תברואית סביבתית. הכרת הביולוגיה והמאפיינים ההתנהגותיים של הפרעושים חיונית למיגור התופעה.

הקדמה

פרעושים הם טפילים חיצוניים (ectoparasites) שניזונים מדמם של יונקים וציפורים, הם שייכים לסדרת הפַּרְעוֹשִׁים Siphonaptera.

הפרעושים הם מזיקים חשובים כיוון שפרט לעקיצותיהם המטרידות הם מעבירי מחלות.

שמם המדעי Siphonaptera נגזר מהמילה היוונית Siphon & Apetera כלומר מוצצי דם (בעלי סיפון) חסרי כנפיים.

כ – 2500 מיני פרעושים נמצאו בעולם, רק כ-20 מהמינים ידועים כעוקצים בעלי חיים ובני אדם. הפרעוש העיקרי המוביל והמוכר מכולם הוא פרעוש החתול שניזון מדמם של חתולים וכלבים.

לפרעושים אין עוקץ בקצה הבטן ולכן עקיצתם היא בעצם נשיכה והחדרת סיפון (אברי הפה) לגוף הפונדקאי לצורך דקירה ומציצת דם.

בישראל, בסביבה הטבעית, הפרעושים נטפלים לחיות בר כגון – חולדות, חתולי בר, תנים, נמיות, צבועים וארנבות. בסביבה האורבנית נטפלים הפרעושים לחיות משק ולחיות מחמד.

אוכלוסיות גדולות של פרעושים גורמות לאדם תחושת חוסר האונים טרדה ודאגה.

פרעושים גורמים לסבל רב לבעלי חיים וחיות משק, החיות העקוצות מתגרדות ושורטות את אזורי העקיצות, במקרים של נגיעות קשה לבעלי חיים יכולה להתפתח אנמיה ומוות. בנגיעות קשה כלבים וחתולים עלולים לגרד את מקום העקיצות עד לנשירת השיער ויצירת קרחות על העור.

נוכחות של פרעושים עקיצות והטרדה הרבה לא מסתיימת בבעלי חיות מחמד או בני אדם שברשותם חיות משק, אלא יכולה להתפרץ באזורים פתוחים, חצרות, מדשאות וגני משחקים בהם שהו חיות המחמד חתולי רחוב או כלבי רחוב. בני אדם שעברו במקום יעבירו את הפרעושים מהאזורים הנ"ל על בגדיהם בדר"כ על הגרביים, נעליים ובקיפולי המכנס.

פרעושים יעדיפו את הפונדקאים העיקריים שלהם – חיות מחמד וחיות משק, אך יסתפקו וישרדו גם על פונדקאים משניים כבני אדם.

חשיבות לבריאות הציבור

הפרעושים היו מעורבים באחת המגפות הגדולות שהשפיעו על ההיסטוריה, מגפת הדבר קטלה כרבע מאוכלוסיית אירופה. חשוב לדעת שפרעושים מעבירים לא רק דבר אלה מגוון פתוגניים וטפילים לאדם ולבעלי חיים.

על פי ה- CDC מרכז המחקר למחלות זיהומיות – פרעושים מעורבים בהעברת מספר מחלות בהן:

טיפוס מוריני (קדחת הבהרות): מחלה הנגרמת על ידי החיידק (ריקצייה טיפי) המחלה פוגעת בעיקר במכרסמים ביתיים ותעבור לאדם במידה שפרעוש עקץ חולדה נגועה ויעקוץ אותנו או את חיית המחמד שלנו שתכניס את גורמי המחלה לביתנו.

שרטת החתול: הפרעושים מהווים וקטור ההדבקה בין החתולים. החיידק מופרש ברוק החתול וגם בציפורניו. ההדבקה משריטה, נשיכה.

תולעת הסרט (שרשור): השרשור חי במעי של כלבים וחתולים. הפרעושים הם פונדקאי ביניים בין הנעקץ לפונדקאי החדש, הפרעושים הם ווקטור הכרחי לתולעת הסרט. זחל הפרעוש נדבק בטפיל מבליעת ביצי תולעת שמצויים בצואת החיה הנגועה ומעביר את הטפיל בזמן העקיצה.

מיקופלסמה המופליס: אנמיה מדבקת של חתולים נגרמת ע"י החיידק מיקופלסמה. החיידק הגורם למחלה בחתולים הוא טפילי לחלוטין ולא מסוגל לחיות או להתרבות ללא המאכסן שלו.

לאחרונה הוכח במחקרים מדעיים שהרוק של הפרעושים גורם לכלבים חתולים וחיות משק לגירודים ודרמטיטיס (דלקת עור אלרגית שמתבטאת בגרדת שסופה התקרחות והתעבות העור). האלרגיה נגרמת מתגובת יתר של המערכת החיסונית של הנעקץ לחדירת רוק הפרעוש בזמן מציצת הדם.

בבני אדם עלולה להתפתח תגובה מקומית לעקיצה לאחר 5-30 דקות, העור במקום העקיצה יתנפח ויתפתח גרד אדמומי. העקיצות יופיעו במקבץ שכיח בחלק התחתון של הרגל או באזור הקרסול.

הזכר והנקבה של הפרעושים ניזונים מדם הפונדקאי, בזמן העקיצה הפרעוש מחדיר לגוף הפונדקאי רוק וחומרים נוגדי קרישה רוק זה עלול להכיל גורמי מחלה.

הפרעושים רגישים לטמפרטורת הגוף של הפונדקאי. אם לדוגמה חלה הפונדקאי במחלה שעברה אליו מפרעושים או במחלה אחרת, הפרעושים יעזבו את גופו של הפונדקאי החולה ויעברו לגופו של פונדקאי בריא שטמפרטורת גופו תקינה. תכונתו הביולוגית של הפרעושים לעזוב פונדקאי חולה ולעבור לבריא גורמת לפרעושים להעביר גורמי מחלה באופן יעיל למספר גדול יותר של פונדקאים, לתופעה זו חשיבות אפידמיולוגית ביכולת העברת מחלות.

מבנה גוף פרעוש החתול

חרק קטן באורך של כ- 1-3 מ"מ צבעו אדום שחור עד שחור.

הפרעושים חסרי כנפיים, גופם פחוס וראשם מחודד למעבר קל בין שערות הפונדקאי. מעטפת השלד החיצוני בנויה קרנית קשה. גופם של הפרעושים נראה כחטיבה אחת ובטנם גדולה יחסית לראש ולחזה. לפרעושים גפי הפה עוקצים מוצצים (צורתם חדק), הרגליים מפותחות מאוד ומותאמות לקפיצה.

זוג הרגליים האחוריות של הפרעושים מפותחות וארוכות במיוחד. מבנה הרגליים האחוריות מעניק לפרעוש את כושר הניתור הייחודי להם. יכולת הניתור חיונית לשרידותם של הפרעושים שבקעו מהגולם, ומאפשר לפרעוש את היכולת לעבור במהירות מהמקום בוא התפתח כגולם לגוף הפונדקאי, הקפיצה מאפשר לפרעושים אפשרות לבריחה מטורפים ויתרון בחיפוש אחר פונדקאי מתאים.

פרעוש המחפש מנת דם יכול להתמיד בניתורים במשך שלושה ימים, קצב הניתורים של הפרעוש קרוב לאלף בשעה כך שבשלושה ימים מזנק הפרעוש הרעב 72.000 אלף פעמים. הפרעוש מנתר לגובה של כ- 18 ס"מ ולמרחק של כ-33 ס"מ. יכולת הניתור המרשימה של הפרעוש מושגת לא רק מכוח השרירים וממבנה הרגליים האחוריות הארוכות והייחודיות, לפרעוש איבר ייחודי – קשת צדית (pleural arch) הקשת בנויה חלבון (ריזילין) בעל אלסטיות גבוהה מאד. לקשת מנגנון נצרה (Click Mechanism) תפס על גוף הפרעוש בצד החזה הקדמי, שנועל את הירך של זוג הרגליים השלישי במקומו כמעין נצרה, בעת שחרור הנצרה משתחרת האנרגיה האצורה בקשת הריזילין ומגבירה את עוצמת הקפיצה של הפרעוש להתרומם ולצבור תאוצה בזמן הקפיצה, הפעולה דומה לפעולת דריכה ושחרור של חץ מקשת.

מחזור חיים

לפרעוש מחזור חיים מלא: ביצה, מספר דרגות זחל ובוגר.

בדרגת הבוגר, גם הזכרים וגם הנקבות ניזונים מדם הפונדקאי. הבוגרים חיים 6-12 חודש ולעיתים אף יותר.

החלוקה המספרית באוכלוסיית פרעושים במבנה נגוע: 50% בשלב הביצה, 35% בשלב הזחל, 10% בהתגלמות ורק 5% בוגרים!

ביצים – Eggs

הביצים קטנות עגולות חלקות וצבען לבן פנינה, גודלן 0.1-0.5 מ"מ. כאשר הנקבה מוצאת פונדקאי וזכר מתאים, הם יזדווגו על הפונדקאי ולאחר זמן אינקובציה של יומיים תטיל 1-2 ביצים בכל שעה, הביצים אינן דביקות ונושרות בגרביטציה לקרקע לאזורי המרבץ של החתול או הכלב. בחלק מהמקרים מוטלות הביצים ישירות על הקרקע בסדקים וחריצים ומקומות שיש בהם לכלוך ואבק. הנקבה תטיל במשך חייה כ- 400-500 ביצים. זמן הבקיעה משתנה בהתאם לטמפרטורה והלחות ואורך כ- 1-6 ימים.

זחלים – Larva

הזחלים בצבע לבן ובעלי יכולת תנועה טובה אורכם כ- 3-5 מ"מ, העדפתם של הזחלים הינו לסביבה לחה באחוז רטיבות של כ-75%. הזחלים בדרך כלל חבויים מהעין, הזחלים עוברים שלוש דרגות התפתחות בדרכם להתגלמות, לזחלי הפרעושים גפי פה חזקות ללעיסה והם ניזונים מחומרים אורגניים שונים, הזחלים חייבים שחלק מהתפריט המזון שלהם יכיל הפרשות של ארוחות הדם של הבוגרים וזאת על מנת שיוכלו להשלים את התפתחותן התקינה ולעבור לשלב ההתגלמות. גופם של הזחלים מכוסה בזיפים ארוכים שאוספים חלקי חומר אורגני בסביבת הגידול, מסווים את הזחל ומקשים על איתרו.

מחוץ לבית, יתפתחו זחלי הפרעושים בשכבת הקרקע העליונה, במיוחד בסביבת בעל החיים המשמש פונדקאי, בד"כ הכלב או החתול. זחלי הפרעוש הם טורפים וניזונים מחוץ לבית מאקריות, זחלי קרציות, טחביות וחומר אורגאני אחר שניתן לעיכול ובכלל זה מהפרשות הבוגרים (וזו הסיבה שניתן למצוא שאריות דם במעי הזחלים).

בבתים, יתפתחו הזחלים באזור בסיס סיבי השטיחים, הריפוד, הספות ובמקומות המרבץ של חיות המחמד.

על מנת שהזחלים יתפתחו כראוי הם זקוקים ללחות יחסית שלא תפחת מ – 45%. הזחל נע עם כיוון כוח המשיכה (pull of gravity) ונמנע מאור.

גלמים – Pupa

זחלי הפרעושים בתום דרגתם השלישית לאחר כ- 5-11 יום טווים פקעת מחלקיקי חומר אורגני שמצאו בסביבת מחייתם ומתגלמים תכונה זו משפרת את הסוואתם בסביבה. גודלם של הגלמים כ-3 מ"מ ומיקומם המועדף באזורי המרבץ של חיית המחמד, זמן התפתחותם של הגלמים עד להגחת הבוגר בתנאים מיטביים 4-7 ימים, בתנאים שאינם מיטביים (קור, יובש או העדר פונדקאים בסביבה), הבוגר יישאר רדום בפקעת הגולם וישרוד את העונה הקשה עד להשתפרותם של התנאים או להופעתו של פונדקאי, תקופת "המתנה" השהייה זו יכולה להתארך עד שנה, תכונה זו מקנה לפרעושים שרידות גבוהה ומקשה מאוד על הדברתם.

בוגרים טרם הגחה – Pre-emergent adult's

בוגרי הפרעוש יכולים להישאר במצב מטבולי רדום במעטפת הגולם "המתנה" לתקופה של חודשים רבים, בקדמת החזה של הפרעושים אחד מהזיפים הינו איבר חישה (Sensilium), איבר זה חש בתנועות האוויר ושינויי טמפרטורה וכאשר נכנס למקום פונדקאי הוא גורם לשינויי ומתרחשת הגחת בוגרים סימולטנית. תופעה זו של הגחה סימולטנית נצפית לעיתים כאשר נכנסים לחדר או לבית שהיו בו בעבר בעלי חיים ואשר היו ריקים מיושביהם זמן ארוך.

בוגרים – Adults

עם הגחתם של הבוגרים מפקעת הגולם הם מחפשים מיד פונדקאי מתאים כשהם מכוונים את עצמם בקפיצות לגופים נעים שיכולים להוות פונדקאי פוטנציאלי, הפרעושים משגרים את עצמם לכיוונו של הפונדקאי בקפיצות. הבוגרים עוברים את חייהם על גוף הפונדקאי, אכילה והזדווגות נעשים מיד עם מציאת הפונדקאי הטלת הביצים תחל לאחר כ- 24-48 שעות. פרעוש בוגר יכול להישאר רעב ללא ארוחת דם ארבעה חודשים, פרעוש שניזון כראוי יכול לחיות עד 17 חודשים.

טיפול בחיית המחמד – Control on pets

רק הלקוח או וטרינר יבדקו את חיית המחמד לנוכחות פרעושים. במקרים בהם נמצאה נגיעות על חיית המחמד חשוב לבצע טרם הטיפול המקצועי על ידי מדביר טיפול בחיית המחמד, טיפול זה מותר לביצוע על ידי הבעלים או וטרינר. הטיפול המקדים על חיית המחמד יבוצע בתכשירים רשומים על ידי השירות הוטרינרי לטיפול בפרעושים, תכשירים אילו יעילים ונמכרים בחנויות לחיות מחמד ללא מרשם.

מומלץ ללקוח להתייעץ עם וטרינר לפני הטיפול על חיית המחמד גם אם התכשירים הנ"ל נמכרים ללא מרשם.

טיפול בפרעושים בשיטת הדברה משולבת:

טיפול במבנים – Indoors

לפני ביצוע הדברה בבית הלקוח על המדביר לבצע ניטור ובדיקה לאיתור הפרעושים. איתור פרעושים לא תמיד קל גם למדבירים מנוסים כיוון שגודל הפרעוש קטן ותכונתם לקפוץ ממקום למקום. איתור פרעושים קשה בעיקר אם המשטחים בבית הלקוח כהים ואם הנגיעות בבית נמוכה. הניטור יבוצע בעזרת פנס חזק ויקל על איתור פרעושים. יש מדבירים שמעדיפים לפרוש בד לבן או להכניס את המכנס לגרב לבנה, או לטאטא את הרצפה ולבדוק את ממצאיו. כל השיטות הנ"ל טובות ומיועדות לאיתור קל של הפרעושים גם בנגיעות קלה.

נמצאה נגיעות פרעושים? מתחילים בפעולות הבאות:

טיפול ע"י הלקוח – שאיבה בשואב אבק חזק את מקומות המרבץ והמנוחה של חיית המחמד ואת הריפודים הכרחית להצלחת הטיפול.

במידת האפשר יש לכבס בהרתחה מצעים של חיית המחמד.

טיפול מקצועי על ידי מדביר בעל רישיון

המדביר יתאם עם הלקוח את יציאת בני הבית וחיות המחמד לפני הריסוס. זמן החזרה של יושבי הבית יהיה על פי התווית המאושרת. מומלץ לא לסגור את החלונות כדי לתת למקום להתאוורר. המדביר ירסס על פי הוראות התווית את רצפת הבית ומתחת לרהיטים. שטיחים מותר לרסס (זהירות לא להכתים) אך ספות, מזרנים ומצעים אסור לרסס. טיפול זה יקטול את הבוגרים שנעים בשטח אך לא את הזחלים והגלמים שחבויים עמוק בשטיחים ובריפודים במקומות המרבץ של חיות המחמד, בדוק שתווית התכשיר מאושרת לשימוש בתוך בתים לקטילת פרעושים.

לטיפול בזחלים וגלמים מומלץ להוסיף טיפול במווסת גדילת חרקים (מג"ח) – IGR, חומרים שמחקים את הורמון הגדילה הטבעי שהפרעוש מפריש, בפעילותם משבשים את התפתחותו והוא נשאר במצב צעיר. הזחלים שנחשפו למווסת הגדילה לא יצליחו להתפתח ולהפוך לבוגרים עוקצים. חלק ממווסתי הגדילה פוגעים גם בביצים שלא יבקעו כיאות.

אסור למדביר לערבב בתרסיס קוטל חרקים ומווסת גדילה אך ניתן לרסס כל אחד בנפרד. עם זאת רשומים מספר תכשירים שמכילים שילוב קוטל חרקים ומווסת גידול.

לאחר הטיפול המקצועי ע"י המדביר

כיוון שהטיפול במצעים של חיית המחמד ובספות וריפודים בתוך הבית אינו כולל ריסוס בחומר הדברה, ומכיוון ולעיתים חבויים זחלים וגלמים גם במקומות אלו, חשוב שהלקוח יבצע שאיבה יום יומית של המצעים, שטיחים, מרבצי המנוחה והריפודים עד שבועיים מאז הטיפול. פעולת השאיבה מעוררת את הגלמים לבקוע והם ישאבו או יגיחו וייחשפו למשטחים שרוססו.

בשואבים המכילים שקית על הלקוח לרסס בתכשיר ביתי את פנים השקית ולהשליך לאשפה.
בשואבים ללא שקית על הלקוח לרסס בעדינות את מיכל האיסוף להשליך את תכולת השאיבה לשקית סגורה לרסס ולהשליך לאשפה.

הצלחת הטיפול תלויה בביצוע הדברה משולבת: ניקיון/כביסה/שאיבה/הדברה.

על המדביר להסביר ללקוח ששיתוף פעולה זה מתחייב לטובת הצלחת הפעולה.

טיפול חיצוני – Outdoors

טיפול חיצוני בפרעושים יתמקד באזורים מוצלים ומוגנים, אזורים בהם נוטות חיות המחמד לנוח או לישון: מתחת למרפסות, מתחת לבית, מתחת לעצים ואזורים מוצלים וחשוכים, מקומות שיש בהם רמת הלחות גבוהה שמתאימה להתפתחות הביצים והזחלים. מקומות אלו מצריכים טיפול ממוקד ע"י המדביר בריסוס בתכשיר הדברה מתאים. מקומות חשופים לשמש לא יהוו מוקדי התפתחות לפרעושים.

מקורות

לקסיקון שלום להדברה משולבת של מזיקים. ד"ר אורי שלום.

Medical Entomology for students. Mike. W. Service. Chapman and Hall. 1996.

Durden, L.A. and R. Traub. 2002. Fleas (Siphonaptera). pp. 103–125. In G. Mullen and L. Durden [eds.] Medical and Veterinary Entomology. Academic Press, San Diego,Goddard, J. 2000. Fleas. pp. 147–154. In Physician’s Guide to Arthropods of Medical Importance. CRC Press, Boca Raton, FL. Hinkle, N and F. Oi. 2011.

Ectoparasites, Part One: Fleas and Lice. pp. 515–549. In D. Moreland and S.A. Hedges [eds.] Handbook of Pest Control. 10th ed. GIE Media. Cleveland, OH. Smith, E.H. and R.C. Whitman. 2008.

NPMA Field Guide to Structural Pests. 2nd edition. National Pest Management Association, Fairfax, VA

Gold, R. and S. Jones (eds). 2000. Handbook of Urban Insect Pests. Entomol. Soc. Amer., Lanham, MD. (pp. 6 – 9).

Hinkle, N. 2004. Chap. 6. Ectoparasites, Part One, Fleas & Lice. pp. 433 – 459, In 9th ed.

Mallis’ Handbook of Pest Control, [Hedges, S. (ed. dir.)]. GIE Publishing, Inc., Cleveland, OH. Durden, L. 2002.

Chap. 7. Fleas (Siphonaptera). pp. 103-124, In, Medical and Veterinary Entomology. [G. Mullen and L. Durden (eds.)]. Academic Press, New York, NY. NPCA, 1981.

Plague. Technical Release, ESPC 037141-037144, dated: 01/15/’81, National Pest Management. Assn., Inc., Dunn Loring, VA. Robinson, W., and D. Byron. 1988.

The Life History and Control of Indoor Infestations of the Cat Flea, NPMA, Fairfax, VA. 20 pp. Smith, E., and R. Whitman. 1996. NPCA Field Guide to Structural Pests, NPMA, Fairfax, VA. (pp. 3.3.1 – 3.3.4.

https://www.petmd.com/dog/parasites/4-surprising-flea-diseases-you-need-know

NPMA Library Update