קורס הדברה – עבר, הווה ועתיד לאן?
עמוס וילמובסקי, גמלאי המעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות. מרצה ומדריך בקורסי הדברה 1979-2018.
במאמר זה סוקר מי שהכשיר מדבירי מזיקים במשך 39 שנים, את התפתחות מערך לימודי ההדברה בישראל מקום המדינה ועד היום. במהלך השנים חלו שינויים (לאו דווקא חיוביים) בהיקף הקורסים ובדרישות המקצועיות. חוק הסדרת העיסוק בהדברה והתקנות שתוקנו יכולים להחזיר עטרה ליושנה רק במידה ויתקיימו מספר תנאים.
עם יציאת הבריטים מהארץ ב-1948 נפסקו הפעולות להמשך ביעור המלריה שעדין היתה קיימת במספר אזורים בארץ. הצורך הדחוף להמשיך ולהדביר את המחלה, הביא להקמתה של מחלקה אנטימלרית במסגרת משרד הבריאות. לראש המחלקה מונה ד"ר צבי סליטרניק שהיה אחד מטובי החוקרים שהקדישו את חייהם למלחמה במלריה. ד"ר סליטרניק תיעד את המאבק לביעור המלריה מתחילת המאה ה-20 ועד הכרזה על ביעור המחלה בארץ וזכה לפרס ישראל על מפעל חייו. תפקידה של המחלקה היה להדביר את מוקדי הדגירה של יתושי האנופלס ולעקור את המלריה מהארץ. במסגרת זו אורגנו קורסים מתאימים, ימי עיון, סיורים וכד' במטרה להכשיר את סגל העובדים בהדברת יתושי האנופלס ומיני יתושים עוקצים אחרים קולקס ואדס. המחלקה האנטימלרית פעלה במשך 14 שנים (סליטרניק 1966).
במקביל לפעילות המחלקה האנטימלרית הוקם במסגרת משרד הבריאות בדצמבר 1952 המדור למלחמה במזיקים (להלן המדור). תפקידו היה לטפל בבעיות הקשורות לחרקים ומכרסמים מעבירי מחלות. לראש המדור מונה האנטומולוג הרפואי דר' גרץ ובמסגרתו הוקמה בשנת 1952 גם המעבדה לאנטומולגיה רפואית (גרץ ורוזן 1959) שמשימתה: ביצוע סקרים, מגוון רחב של בדיקות ומחקרים הקשורים לחרקים מעבירי המחלות. כיוון שמשרד הבריאות נשא באחריות לנושא המחלות המועברות ע"י חרקים ומכרסמים, במסגרתו גם החלו לפעול הקורסים להכשרת מדבירים.
כבר בתחילת שנות החמישים היה צורך דחוף להכשיר מדבירים שיטפלו במגפת הטיפוס המוריני (הבהרות) המועברת ע"י פרעוש החולדה ובעיות רבות נוספות. קורס אינטנסיבי ראשון ניתן במשך שבועיים בשנת 1955 ע"י האנטומולוג הרפואי הראשי ד"ר גרץ וצוות המדור ללחימה במזיקים. המשתפים תברואנים מלשכות הבריאות, מצה"ל, מהישובים ומתלמדים נוספים. בקורס הוצגו ע"י האנטומולוג הרפואי "הדגמות שדה מרובות של שיטות מלחמה בחרקים" (גרץ 1956).
הדוחות שנכתבו ע"י המדור הם מקורות המידע לקורסי ההדברה בשנות ה-50 ו-60 של המאה ה-20. בשנות ה-50 כבר פעלו בארץ קרוב ל-20 חברות מסחריות שעסקו בהדברה בבתים ובמבנים אחרים, ללא הוראות בטיחות ופיקוח על פעילותן. לפי דרישת המדור היה על כל חברה חובה להכשיר אדם אחראי אחד שעבר בחינה על ידע בביולוגיה של מעבירי המחלות, הכרת הרעילות של התכשירים, שיטות שימוש בהם ואמצעי הזהירות שיש לנקוט. הדרישה הזו התבססה על החוק שקבע כי "קימים תנאים מיוחדים לפי פקודת מלאכות ותעשיות, לעסקי השמדת חרקים מכרסמים, לפיהם מסמיכים – לאחר בחינות מיוחדות – מדבירי מזיקים הרשאים לבצע פעולות הדברה כמוגדר בתעודת ההיתר הנמסרת להם ( הדברת מכרסמים עישון)". בשנת 1956 נוסד ארגון מדבירי המזיקים ולפי בקשתו אורגנו עד סוף שנות ה-50 שלשה קורסים להדברת מזיקים.
החל משנת 1960 נערכו קורסים קבועים "במרכז ההדרכה של משרד הבריאות ע"ש ג.ג. מר" ששכן במתחם של בית החולים אסף הרופא בצריפין (איתן עמיחי בוגר הקורס מידע אישי וברקאי 1965). הקורסים נמשכו ארבעה שבועות רצופים בלימוד יומי של כ- 6-7 שעות וסיורי לימודים. בגמר הקורס קיבלו התלמידים שעמדו בבחינות, תעודת היתר המוכרת כתעודה מקצועית לבצוע פעולות הדברה. המדור ללחימה במזיקים הוא שקבע את תכנית הלימודים, בסיוע של מומחים בנושאי המזיקים וההדברה ממוסדות מדע ומחקר בארץ. "בקורסים אלה השתתפו למעלה משני שלישים של התברואנים בארץ המועסקים ע"י הרשויות המקומיות ובקיבוצים. כן לקחו חלק בקורסים למלחמה במזיקים כמאתיים אחיות לבריאות הציבור" (לידרור 1965).
בשנת 1975 התחלתי לעבוד במעבדה לאנטומולוגיה רפואית של משרד הבריאות. ב- 1979 הצטרפתי לסגל המרצים של קורס ההדברה שהיה היחיד בארץ, כמרצה לביולוגיה וזיהוי של החרקים המזיקים לאדם ולרכושו. הקורס היה בן כ-200 שעות ויותר וכלל מגוון נושאים הכרחיים להכשרה של מדביר. לקורסים התקבלו בוגרי 12 שנות לימוד שהוכיחו בבחינת הכניסה ידע מינימלי באנגלית ובחשבון. בקורסים היתה הקפדה על נוכחות התלמידים בכל ההרצאות ומשמעת לימודית. בתום הקורס נערכו מבחנים בארבעה נושאים, חרקים, מכרסמים, טוקסיקולוגיה ולחימה בחרקים (חישובים, שיטות הדברה, מיכשור ובטיחות). בכל נושא נבחנו התלמידים בכתב ובע"פ.
לקראת שנות ה-2000 עברו הקורסים למתחם של סמינר אפעל, בהמשך למרכז ההדרכה של בריאות הציבור במרכז הרפואי של תל השומר. בשנת 1988 הוקם המשרד להגנת הסביבה והיחידה למלחמה במזיקים הועברה למשרד זה. האחריות על קורסי המדבירים עברה ליחידה הזו, אבל הקורסים המשיכו להתנהל במסגרת מרכז הדרכה של משרד הבריאות ובאותה המתכונת. בתכנית הלימוד נערכו רק שינויים או שיפורים בודדים ומתבקשים. בשנת 1994 נכתבה הצעה למבנה של קורס מדבירים בן 203 שעות, מבוססת על המסגרת של הקורסים שהיו ובה מספר שינויים ושיפורים מתבקשים, (מצ"ב מבנה ותכנית הקורס עמוס וילמובסקי 1994). ההצעה אומצה ע"י האגף להדברת המזיקים במשרד להגנת הסביבה (1996) והם נמשכו כך עוד כ-16 שנים.
כמרצה בקורס ההדברה במשך שנים רבות ובמסגרת תפקידי במעבדה לאנטומולוגיה רפואית תברואית של משרד הבריאות, הייתי בקשר הדוק עם רוב המדבירים, לכן אני מוסמך להעיד חד משמעית, הקורס היה יעיל ורציני ובוגרי הקורס בעלי ידע הנדרש לבעל היתר הדברה. כ-50-60 שעות היו מוקדשות לנושא הבסיסי וההכרחי בקורס הדברה, זיהוי וביולוגיה של החרקים המזיקים לאדם ולרכושו. הושם דגש רחב על דרכי המניעה והדברה המבוססים על הידע הביולוגי של החרקים המודברים. כל הרצאה כללה את הצגת החרקים המזיקים בשלבי התפתחותם מהביצה ועד הבוגר. הוצגו גם תוצרי הלוואי לפעילותם כמו נשלים, הפרשות, סימני כרסום, קורים, מבנים כמו תיקי ביצים וגלמים (חביונה), נרתיקי זחלים וסימני עקיצות. הידע לזיהוי הסימנים הללו, הכרחי לאיתור נגיעות סמויה כאשר החרקים עצמם במסתור או פעילי חושך.
מרצה בקורסי הדברה חייב להיות אנטומולוג שעיסוקו בקב' החרקים המזיקים, מכיר היטב את הביולוגיה שלהם דרכי מניעה והדברה, מצויד במוצגים ללימוד של זיהוי החרקים והנגיעות. יש לזכור תלמידי קורס מדבירים הם חסרי ידע בסיסי בביולוגיה או אנטומולוגיה, הם אינם מורגלים בהאזנה להרצאות תוך כדי תקצור החומר הנלמד. לכן קבלו התלמידים את רשימת החרקים המזיקים חומר רב כתוב על הביולוגיה שלהם ובשלב מאוחר יותר גם דיסק של המצגות הנחוצות. לימוד זיהוי החרקים הוא בעייתי מאוד והתרגול נעשה לכל הפחות פעמיים ולעיתים גם יותר. התלמידים נבחנו כמקובל בכתב ובע"פ במוסד הלימוד. הבוחן היה המרצה בקורס, המכיר היטב את הידע הנדרש מהמדביר לקבלת היתר הדברה, לעומת בוחן חיצוני שידיעותיו בנושא הספציפי הזה אינן רבות אם בכלל, גם אם הוא אנטומולוג הנושא תואר אקדמי זה או אחר. המבנה של לימוד זיהוי וביולוגיה הוא הנכון והנחוץ גם לכל שאר הנושאים שבתוכנית הקורס והוכיח ללא כל ספק את עצמו.
בשנת 2010 הוחלט על הפסקת קורסי המדבירים במתחם מרכז ההדרכה של משרד הבריאות והקורס הופרט למספר גופים פרטיים שלא היה להם בעבר נגיעה כלשהיא בנושא ההדברה. לגופים הללו לא היתה תכנית לימודים רלוונטית, אמצעים להמחשה ומרצים בעלי ידע. מספר שעות הלימוד היה נמוך בהרבה מהמינימום הנדרש, הסתפקו ב- 2-3 מרצים. הרווח הכספי לבעלי הקורס היה גדול יותר. בנושאים בסיסיים וחשובים לא עסקו כלל, בחלק מהקורסים לא הקפידו על נוכחות בהרצאות ומשמעת בלימודים. פיקוח לא היה על הקורסים. בוגרי "הקורסים הפיראטים", נבחנו ע"י בוחנים חיצוניים שהקשר שלהם לנושא הדברה מוטל בספק. עם השנים התפתחה שיטה חדשה להכשרת מדבירים וההפקרות גדלה. למספר מדבירים הגיע אוסף שאלות שנשאלו במבחנים במשך השנים והם פתחו קורסים בכותרת "שאלות ותשובות במבחן". "הקורס" היה בין כמה שעות והתשלום זיל הזול קסם לרבים.
בשנת 2016 נכנס לתוקפו "חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית". החוק עוסק במגוון הנושאים הרבים הקשורים להדברה תברואית. טעות מגוחכת היתה לקבוע שני סוגי רישוי להדברה, מדביר דירות, ומדביר במבנים ובשטח פתוח. הדברה בדירות היא הבעייתית יותר והמסוכנת שדורשת רמת ידע מלא, מקצועיות ושמירה קפדנית ביותר על בטיחות ההדברה. רק מדבירים בודדים של רשויות מוניציפליות עוסקים בהדברה סביבתית של מוקדי דגירת יתושים או זבובים. דווקא הדברת טרמיטים בבתים ובצמוד למבנה אסורה למדבירי דירות על פי חוק זה. במסגרת החוק תוקנו "תקנות הסדרת העיסוק בהדברה תברואית (תכנית הכשרה ובחינות) התשפ"א 2020". התקנות אמורות לשים קץ להפקרות ששררה בקורסי הדברה ומתן היתרי רשיון לעסוק בהדברה.
קורס הדברה בדירות חייב להיות הקורס הבסיסי והרחב עם מעל ל-200 שעות לימוד (שעת לימוד בת 60 דקות). תכנית הקורס המוצעת להכשרת מדביר דירות בתקנות הסדרת העיסוק בהדברה תברואית (תקנה 8א) היא בת 96 שעות בלבד, איננה כוללת למשל את השעות לתרגול זיהוי המזיקים ונושא התנגודת, מושג בסיסי הכרחי הקשור להדברה הכימית. הקורס הקצר של 94 שעות בלבד, חד משמעית רחוק מאוד מלהספיק להכשיר מדביר עם הידע הבסיסי הנחוץ לקבלת רישיון הדברה. בסעיף (ב) של תכנית הכשרת מדביר דירות (ראה טבלה), דרישות ידע מוזרות המחולקות לשלוש רמות ידע בתחום המזיקים. רמת ידע בסיסית בלבד למשל לפשפש מיטה, שהוא דייר מזיק ונפוץ רק בבתים. תפקידו של המדביר להכיר היטב את הביולוגיה של המין הזה ולהדבירו. למזיקים השכיחים ביותר זבובים ויתושים דרושה רק רמת ידע חלקית, מה היא? מוזר ומגוחך. בתכנית הקורס גם אי דיוקים נוספים וסעיפים לא ברורים המעידים כי התכנית נכתבה ע"י חסרי הידע והניסיון המתאים לנדרש בקורס הדברה.
לעומת הטענות נגד התכנית, יש לשבח שתי תקנות חשובות שהן בהחלט בסיס לשיפור הקורס והכשרת המדבירים. תכנית ההכשרה תתקיים רק במוסד שהוכר ע"י האגף למלחמה במזיקים במשרד להגנת הסביבה, כמתאים לקורס ואשר כולל תכנית הכשרה מאושרת, אמצעי הדרכה, תצוגת המכשירים, אוסף של המזיקים ומכשירים ללימוד ותרגול הזיהוי שלהם, תרגול בשימוש במכשירי ההדברה, סיורי לימוד. המוסד המכשיר יהיה תחת פיקוח. "המרצים בתכנית ההכשרה הם בעלי ידע מוכח בתחום שבו הם מלמדים, בעלי מיומנויות הדרכה". בתקנה השניה נקבע כי רק המציג תעודה או אישור בכתב על השתתפותו בקורס מאושר ועמידה בהצלחה בתכנית הלימוד, רשאי לגשת לבחינות לקבלת הרישיון. בכך תמה התקופה הארוכה שבה אפשר היה להיבחן ללא הצורך ללימוד בקורס הדברה ולזכות ברישיון הדברה, רק בזכות בחינה בציון 60 כעובר וידע אפסי.
בהתקיים התקנות הללו, התשובה לשאלה בכותרת המאמר "העתיד לאן" היא, שקורס עתידי יוכל להכשיר מדבירים טובים כבעבר רק אם: יורחב אורכו ל-200 שעות ויותר; יערכו מספר שיפורים בתכנית הלימודים; יועסקו מרצים מיומנים המכירים היטב את המזיקים ואת נושאי ההדברה (וכאלה יש רק מעטים); יפורסם חומר עזר כתוב שאושר כנכון ומתאים ע"י וועדה למומחים לנושאי הדברה, במקום רשימות וספרים בלתי מדויקים בלשון המעטה הקיימים כיום.
זאת הפעם הראשונה בישראל שגורם מוסמך כמו עמוס וילמובסקי, מסכם את התפתחות הרישוי והלמידה של מקצוע הדברת המזיקים.
סיכום מדויק ואוביקטיבי של התפתחות קורסי ההדברה למיניהם.
אין ספק כי יש מקום רב לשיפורים.
אני, המדביר הותיק ביותר בישראל, מקבל בשמחה ותודה את המאמר המקיף.
והלוואי שיתוקנו רמות ההיתרים למדרג הגיוני יותר.