הצרעות המטרידות את האדם

תזונת הצרעה המזרחית

קיומה של החברה בקן תלוי בעיקר בהספקה של מזון לכל חברי הקבוצה. התפקיד הזה מוטל על הצרעות הפועלות, שמבנה גפי הפה שלהן מותאם לתפקיד הזה. לפועלות לסתות חזקות שנועדו לטריפה נשיאת המזון לקן וקריעתו לפיסות קטנות. בעזרת לשונית הן מלקקות ואוספות את המים הנדרשים. העוקץ משמש להזרקת ארס המשתק את הטרף.

שלושה מסלולים להזנת אוכלוסיית הקן. הפועלות והמלכות הצעירות ניזונות במזון עתיר סוכר הדרוש לפעילותן כמקור אנרגיה בעיקר לתעופה. הסוכר נאסף מצוף פרחים, פירות וטל דבש שהוא נוזל צמיג ומתוק שמפרישות כנימות על צמחים. מקור משיכה נוסף ואטרקטיבי מאוד הוא הדבש המיוצר בכוורות. חדירת הצרעות לכוורות לאכול ולאסוף את הדבש שבהן, גורם נזקים חמורים לענף המכוורת. הצרעות גם נמשכות לעסקים העוסקים ביצור ושיווק של דברי מתיקה למיניהם או למוקדי הבילוי של הציבור שבהם מזונות מתוקים או משקאות ממותקים. באתרים הללו הן גם פוגשות אנשים ועלולות להטריד ולעקוץ.

הזחלים ניזונים בעיקר ממזון  מן החי, המספק להם את החלבונים הנצרכים לגידולם. את המזון הזה מספקות הפועלות אשר טורפות חרקים ונושאות אותם באחיזה בין הלסתות לקן, שם קורעות אותם בעזרת גפי הפה לחלקים קטנים המוגשים לזחלים אל כיס בגחון הקרוב לראש. בתמורה מפריש הזחל  מבלוטות הנמצאות בשפתו התחתונה טיפה של רוק אותה מלקקת הפועלת וממשיכה לזחל נוסף. תופעה זו של האכלה הדדית חשובה מאוד בקיום חיים תקין של הקן, ידועה גם בחרקים חברתיים אחרים ונקראת טרופלקסיס (Trophallaxis). גם בין הצרעות הבוגרות קיימת הזנה הדדית. צרעות שחוזרות לקן לאחר איסוף מזון מפרישות מהזפק המלא שלהן טיפה של תמיסה והרעבות שנשארו לעבודה בקן מלקקות את המזון הזה.

בחיפוש אחרי המזון הבשרי הצרעות גם נוגסות בבשר התלוי באטליזים או מצוי בבתי מטבחיים מסעדות וכד'. הן מנצלות את הבשר של נבלות ופגרים נטפלות גם לחיות משק הבית. תוך כדי החדירה למכוורות כדי לאכול מהדבש, הן גם טורפות כמות נכרת של דבורים וזחלים. הנזק של הטבח רב מאוד, לעיתים עד הרס מכוורות. הצרעות הן האויב האכזר של הדבורים ופגיעתם לענף המכוורת קשה. נזק  בלתי ישיר חקלאי וכלכלי, הנגרם עקב הפגיעה באוכלוסיות הדבורים, הוא מניעת האבקה של גידולים חקלאיים ופגיעה ביבולים.

לאחר שסיימה המלכה את תפקידה בייסוד הקן והעמידה את הדור הראשון של הפועלות היא אינה יוצאת יותר מהקן. תפקידה היחיד הוא הטלת הביצים והגדלת אוכלוסית הקן. היא מסוגלת להטיל 200-300 ביצים ביום וזקוקה לכמות חלבונים גדולה מאוד כדי ליצור אותם וגם כדי להיזון בעצמה. מקור מזונה הבלעדי של המלכה הן טיפות הרוק המופרשות מבלוטות הנמצאות בשפתו התחתונה של הזחל אותן מלקקת המלכה. נמצא שהטיפות הללו מכילות ריכוז גבוה של חלבונים וסוכרים (ישי 2000). מהחלבונים היא יוצרת את הביצים, לכן מספר הביצים המוטלות תלוי בגודל אוכלוסית הזחלים שבקן. נושא המזון וחלוקתו בין כל דירי הקן הוא אבן היסוד לקיום של חברת חרקים כמו צרעות, דבורים נמלים וגם חרקים חברתיים אחרים. הזחלים תלויים לגמרי בפועלות. הפועלות שבקן ניזונות מהזחלים. הצרעות היוצאות לתעופה לחיפוש מזון זקוקות לסוכרים שבהפרשות הזחלים לצרכי האנרגיה לפעילותן. המלכה זקוקה לזחלים להזנתה ויצירת הביצים. הזחלים הם גם המאכילים של הזכרים והמלכות הצעירות טרם צאתן למסע הכלולות.

תקשורת בצרעה המזרחית

בחברה שיש בה כמות גדולה מאד  של פרטים המקיימים ארגון חברתי למופת ומדויק להפליא, חייבת להתקיים מערכת תקשורת מפותחת מאוד בין כל חבריה. מערכת משוכללת כזו, קיימת גם אצל הטרמיטים, הדבורים והנמלים. מערכת תקשורת כזו בצרעה המזרחית, נחקרה  ע"י פרופ' יעקב ישי (עולמה של הצרעה המזרחית 2000) ומתקיימת באופן כללי בשלוש דרכים:

תקשורת אקוסטית: הזחלים, הפועלות והמלכה משמיעים קולות וקולטים. לקולות משמעות ומטרה ברורה. כבר עם שחר צרעות שיצאו מהקן וחוזרות אליו מתופפות עם קצה בטנן על פני החלה בקצב ה"הטם-טם", במטרה להעיר את כל דיירי הקן לעבודת יומם. זחלים רעבים משמיעים קולות של רעב ע"י התכווצות והארכת הגוף בקצב, תוך שהם מחככים את הלסתות אל דופן התא ליצור "קולות רעב". הזחלים אוכלים כמעט ללא הפסקה וקולות הרעב נשמעים כל הזמן בדרישה למנה נוספת. דופן כל תא שונה במבנה השכבתי שלו ולכן יתכן שגם הצליל המופק ע"י הזחל שונה בין התאים. ההנחה היא שהפועלת המלצרית יודעת לאתר לפי הצליל את התא שבו הזחל המזמין את המנה. קולות תיפוף נוספים עם קצה הבטן על דפנות התאים של אחת מהפועלות שסובבות את המלכה ועומדת מול ראשה של המלכה, מטרתם לעורר את המלכה ולהמשיך במלאכת ההטלה. קולות כרסום וגריסה של פועלות שהביאו טרף לקן הם שמעבירים את המסר שהגיע מזון לקן.

תקשורת כימית היא “השפה”, המכוונת חלק חשוב מפעילויות החיים הרבות המתרחשות בקן באמצעות פרומון המופרש מבלוטות שבגוף החוצה ונקלט ע”י תושבי הקן האחרים. לכל מין של פרומון מסר ברור חד משמעי, כחלק  מהשפה הכימית. בקן הצרעה קיימת פעילות רציפה של חילופי מזון בין כל תושבי הקן ובדרך זו מועברת גם האינפורמציה ע”י הפרומונים, לכן הקן כולו מהווה יחידה חברתית מאוחדת, גדולה, יעילה ומדויקת כנראה באופן מושלם. 

רק המלכה פוריה ומטילה, הפועלות עקרות, אברי הרביה שלהן מנוונים. כדי לשמור על מעמדה כמלכה יחידה בקן,  היא מפרישה את פרומון "הדיכוי" הגורם לעיכוב ההתפתחות של שחלות בפועלות. הפועלות מלקקות את המלכה והפרומון עובר בקן תוך כדי הליקוק ההדדי. המלכות הצעירות היוצאות למסע הכלולות מפרישות פרומון המושך את הזכרים להזדווגות. פרומוני בניה מופרשים ע"י פועלות לשמש סימון לפועלות אחרות, היכן להתחיל לבנות חלה נוספת. פרומוני תרמורגולציה מופרשים ע"י גלמים הזקוקים לחימום. פועלות מתקבצות סביב הגלמים ומפתחי הנשימה שלהן (הטרכאות) נושפות עליהם אויר חם. תוך כדי עקיצה מתנדף באויר מעט מן הארס ומשמש לאזעקת פועלות נוספות לבוא לאתר התקיפה ולסייע ע"י עקיצות נוספות של הקורבן. התופעה הזו מסבירה מדוע סביב אדם שנעקץ עלולות להתקהל פועלות רבות נוספות העוקצות ומסכנות עד מאוד את חייו.

תקשורת ע”י מגע מתקיימת בעיקר באמצעות המחושים, מגע ראש בראש או ליטוף וליקוק הדדי. את הפועלת החוזרת מאיסוף של צוף תלטף עם מחושיה מעל הפה, פועלת רעבה כדי שתפריש עבורה טיפה גדושה מהזפק שלה. את הטיפה הזו  מלקקת הפועלת הרעבה כדי להשביע את רעבונה. כדי שהמלכה תפריש את הפרומון המדכא את אברי הרביה שלהן הפועלות מתקבצות סביבה ממששות את גופה במחושיהן ואחת מהן מלקקת את גופה וראשה. לכאורה הפועלות פועלות נגד האינטרסים שלהן, אבל למעשה הן פועלות לטובת המשך קיומו התקין של הקן לו נחוץ מלכה בודדת המטילה את הביצים. מענין לציין כי בתקופת התפתחות הביצה מכניסה  פועלת את מחושיה לתא כל כ-5 דקות  ובודקת את הביצה. הסברה היא כי הפועלת בודקת אם ההתפתחות היא תקינה.  

"לסיכום: קן הצרעות, שהוא המפעל המשותף של החרקים החברתיים האלה ,קיים בזכות עמלם הרב של פרטים רבים, המפעילים יחד מנגנון מורכב, שתפקידו ליצור מבנה אחיד להתפתחות המשפחה. בזכות החריצות של כל המשתתפים, והודות לדיקנות שבה הם מבצעים את עבודתם, מצליחה המשפחה כולה להתקיים, ליצור צורות מיניות-זכרים ומלכות צעירות-ולהקים את הדור הבא" (יעקב ישי 2000).