עמוס וילמובסקיעל הביולוגיה של תיקני הבתים
עמוס וילמובסקי
מעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות
למעלה מ-4000 מיני תיקנים ידועים בעולם. בארץ כ-20 מינים, רק שלושה מהם חיים במשכנות האדם ובכל האתרים האחרים שבהם הוא פעיל. התיקנים מלווים את האדם במשכנותיו, לכל אורך ההיסטוריה של המין האנושי. התיקנים נפוצים בכל העולם. הועברו בעיקר באמצעות הסחר הבינלאומי, לכל קצווי תבל. מהווים מפגע תברואי ואסטטי חמור מאד. מעבירים אפשריים של גורמי מחלות המעיים. התיקנים הם השנואים שבחיות, מעוררי סלידה וגועל אצל האדם.
שני מיני תיקנים, שכיחים מאד ונפוצים במשכנות האדם בכל הארץ : התיקן האמריקאי (Periplanta americana ) והתיקן הגרמני (Blattella germanica ). מין שלישי תיקן הפסים החום (Supella supellectilium ), שכיחותו נמוכה ותפוצתו בארץ אינה ברורה. אורח החיים של המינים הללו נחקר בעולם. למרבה ההפתעה, דווקא על התיקנים האלה, מטילי האימה והסלידה, לא נמצאו בארץ עבודות מחקר ופרסומים על הביולוגיה שלהם. נראה כי האנטומולוגים בארץ שחקרו מיני חרקים רבים, פשוט סולדים גם הם מהתיקנים, מעדיפים את המחקר במגוון החרקים היפים והמרתקים יותר. לעומת זאת, נערכו בארץ ניסיונות ביעילות תכשירי הדברה בקטילת התיקנים, ע"י חברות ההדברה ובמעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות.
לפני מספר שנים, נערך במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות, מחקר על אורח החיים, של שלושת מיני התיקנים שוכני הבתים. המחקר שנערך במשך כשנה, נעשה כחלק מעבודת הגמר לבגרות, של התלמיד אילון היימן. המחקר הזה והידע שהצטבר במעבדה, במשך יותר מארבעה עשורים לא פורסם. הבסיס ההכרחי לכל פעולות המניעה וההדברה, הוא הכרת אורחות חייהם של המינים המטופלים. לכן פרסום ממצאי המחקר החשובים והמעניינים, יוסיף ידע מועיל ומעניין למדבירים ולציבור.
התיקנים הם "כמאובנים חיים". ידועים כבר מתקופת הפחם, לפני כ- 300 מיליון שנים וכנראה שלא השתנו מאז. הם חיו ביערות העד, החמים הלחים והאפלים. הסתגלו לחיות באותם התנאים, במשכנות האדם ובמערכות שבהם הוא פעיל. כל הנסיונות נערכו בחדר גידול אפל שבו התנאים מבוקרים היטב, טמפ' של 28 מעלות ולחות יחסית של כ-80%. ממצאי המחקר מתאימים לתנאים הללו.
טרם הזדווגות יפלרטט הזכר עם הנקבה, ע"י מגע בין המחושים. נקבות התיקנים מזדווגות רק פעם אחת. הן קולטות לתוך תיק הזרע שבבטנן, את כל כמות הזרע הנדרשת, להפריית כל הביצים המוטלות. הזכרים מזדווגים עם מספר נקבות. ההזדווגות בשעות החשכה. נקבות התיקן מטילות את הביצים בתוך תיק, לכן זכו לשם תיקן. זוהי תופעה יחודית בעולם החי והחרקים, השייכת לסדרת התיקאים (Dictyoptera), אליה משתייכים גמלי שלמה והתיקנים. תיק הביצים של גמלי שלמה, עשוי מחומר נוזלי, העוטף את הביצים המוטלות ומתקשה לתיק ספוגי במגע עם האוויר. תיק התיקן בנוי מחומר קשה הקוטיקולה, העוטף גם את גופם של החרקים. הנקבה מפרישה מבלוטה מיוחדת, את חומרי הגלם לבנית התיק, הנבנה אל מחוץ לבטנה. במגע עם האוויר, התיק הנוצר מתקשה ומתכהה והביצים מוטלות לתוכו. התיק מגן על הביצים מפגיעות מכניות, או כימיות. הוא אינו חדיר לתכשירי ההדברה, שומר על משק מים תקין, מאפשר שרידות הביצים גם בתנאי יובש. התופעה של הטלת הביצים בתיק, היא אחד הגורמים החשובים להצלחה של התיקנים, בתפוצתם הקוסמופוליטית (כלל עולמית) וביכולת לפתח אוכלוסיות גדולות מאד, בטווח של תנאי אקלים, הרחב ביותר שבין החרקים. אחוז הבקיעה של הביצים המוגנות בתיק, הוא גבוה לאין שעור מאשר בחרקים אחרים. זוהי תרומה מרשימה לגידול האוכלוסיה.
מספר הביצים בתיק, של התיקן האמריקאי שגודלו 7-9 מ"מ 14-17. ברוב התיקים 16ביצים, המסודרות שמונה מכל צד. 88 אחוזי בקיעה. התיק של תיקן הפסים, קטן יותר 4-6 מ"מ ובו 15-17 ביצים. אחוז הבקיעה זהה לזה של התיקן האמריקאי. תיקו של התיקן הגרמני 7-9 מ"מ ובו מספר מדהים של 36-46 ביצים. אחוז הבקיעה נוסק לשיעור של 93% . התיק נפתח עם גיחת הנימפות מהביצים. התיקנים מתפתחים דרך הגלגול החסר (ביצה נימפה בוגר). התיק של כל אחד משלשת המינים שונה בצורתו. אין כל קושי לזהות את מין התיקן לפי התיק בלבד.
בתיקן הגרמני הופיע ניצן ראשוני של התיק, שלשה ימים לאחר ההזדווגות ונראה כמושלם יום אחר כך. לא הצלחנו בתצפיות המעבדה, לקבוע את הזמן הזה בתיקן האמריקאי ותיקן הפסים. הנתונים מהספרות זהים לאלה של תיקן הגרמני. 83% מנקבות התיקן האמריקאי, נושאות את התיק המושלם יום אחד. מטילות ומדביקות אותו למצע, במתחם החיים המוסתר, החם והלח שלהן. רק 13% נושאות את התיק יומיים טרם הטלה, לעיתים רחוקות שלשה ימים. 38% מנקבות תיקן הפסים נושאות התיק יום אחד, 27% יומיים או שלושה.
הנקבה של התיקן האמריקאי, מדביקה את תיקי הביצים במקבץ צמוד של עד כ-15 תיקים. קצב ההטלה בין 2-6 ימים בין תיק למשנהו, ב-55% קצב ההטלה 3-4 ימים. הניסיון מלמד שסילוק תיקים שהוטלו, מפריע לדפוסי ההתנהגות של הנקבה, ישבש את קצב ההטלה. מרוח הזמן עד הטלה הבאה יגדל, עד שהנקבה תתעשת ותחל להטיל שוב. לאחר שהנקבה סימה הטלת כל הביצים במקבץ, נפסקת ההטלה, לתקופה של 8-15 יום, טרם תתחיל בהטלה של מקבץ נוסף. נקבה של התיקן האמריקאי חיה בתנאי התצפיות במעבדה כ-10 חודשים. היא מטילה בפרק הזמן הזה 43-55 תיקים, אבל רק 63% נמצאו פוריים. Kunkel (1966) במחקרו, מצא כי ארוחה אחת של הנקבה, מספיקה להטלה של מקבץ אחד של תיקים. הפסקת ההטלה נועדה לאכילה נוספת שתספק את חומרי הגלם, ליצור את התיק והביצים, טרם תחל בהטלה של מקבץ נוסף. נקבת התיקן האמריקאי, מתפקדת כמפעל יצור לביצים ותיקים. לכמות המזון וטיבו השפעה על קצב יצור התיקים. נקבת תיקן הפסים חיה כשלשה חודשים. מטילה ומדביקה 5-9 תיקים בקצב של 5-18 יום, רק כמחציתם היו פוריים. תיקי הביצים אינם חדירים לתכשירי ההדברה. לכן הטפול רק בתכשירי הדברה, אינו מספיק כדי לצמצם את רמת האוכלוסיה עד המינימום הרצוי . יש גם צורך לחשוף את מקומות המסתור שבהם מודבקים תיקים ולהשמידם באופן מכני. זמן האינקובציה (התפתחות הביצים) הוא ארוך, למעלה מחודש וחצי בתיקן אמריקאי וכחודשיים בתיקן הפסים. הנימפות עלולות לבקוע, לאחר שחומר ההדברה התפוגג מהמשטחים שרוססו ולהקים דורות נוספים. לכן יש להשתמש בתכשיר המורשה השארתי ביותר. גם להסביר ללקוח מדוע עלול להופיע דור חדש, למרות שהדברה נעשתה כהלכה, להבטיח לו טיפול נוסף במידת הצורך.
נקבת התיקן הגרמני חיה 7-9 חודשים. מטילה בפרק הזמן הארוך הזה, רק 5-9 תיקים כ- 74% נמצאו פוריים. הנקבה נושאת את תיק הביצים, לאורך כל זמן האינקובציה, הנמשך 18-22 יום. התיק מוטל פרק זמן קצר מאד טרם גיחת הנימפות ואינו מודבק למצע. קצב ההטלה הוא 24-33 יום בין ההטלות. בניגוד לתיק התיקן האמריקאי והפסים, המוטל מיד עם השלמתו והופך ליחיד עצמאית ומתפתחת, הקשר של התיק הגרמני לנקבה נמשך עד ההטלה. לכן השאלה הנוגעת להדברה היא, האם קטילת נקבות נושאות תיק, תגרום גם למותם של התיקים. הניסיונות הראו שמהתיקים הנישאים ע"י נקבות שנקטלו מתכשיר הדברה, או מתיקים שנשלפו מנקבות חיות במעבדה, עד 13-14ימי אינקובציה, לא היתה בקיעה. הקשר לנקבה דרוש לתיקים הללו להשלמת התפתחותם, לכן לא יבקעו. מתיקים הקשורים לנקבות שנקטלו, או תיקים שהופרדו מנקבות חיות, כ-7 ימים טרם תום תקופת האינקובציה בקעו נימפות. תיקים הללו כבר השלימו את התפתחותם והנקבה רק ממשיכה לשאת אותם עד ההטלה. החוקרים Willis &Roth (1955), מצאו שגם תיקים שהוצאו מהנקבות, 1-7 ימים טרם הטלה, לא יבקעו אם הלחות בסביבה תהיה נמוכה. בבדיקה שערכו, נמצא שבלחות גבוהה, איבוד המים קטן בתיקים הללו ולא ימנע התפתחות הביצים. הבדיקות הוכיחו כי הקשר בין הנקבה והתיק, שומר על משק מים תקין הדרוש להתפתחות הביצים. מודעות העוסקים בהדברה שמחלק מהתיקים, תתכן בקיעה למרות קטילת הנקבות שנשאו אותם היא חשובה. התיקים הללו עלולים להיות הגרעין, להתפתחות אוכלוסיה חדשה באתר המודבר. לכן יש להסביר את הנושא הזה ללקוח, לחזור וטפל בנימפות שבקעו.
חישוב של מספר הצאצאים שמעמידה נקבה בחייה, בהתאם למספר התיקים, אחוז פוריות התיקים, למספר הביצים בתיק ואחוז הבקיעה מהם, מלמד כי, האמריקאית תורמת לאוכלוסיה כ-450 צאצאים בחייה, הגרמניה 190, והפסים רק 51. הנתונים הללו מסבירים, את השכיחות הנפוצה מאד והתפוצה הבולטת, של התיקן האמריקאי והגרמני, לעומת התיקן הפסים שאינו שכיח כלל. באתר נגוע בתיקן אמריקאי, אוכלוסיה של נימפות המתפתחות עד בגרות במשך 7-8 חודשים, זכרים בוגרים ונקבות החיות כ-10 חודשים. במשך עשרת החודשים הללו, הנקבות ממשיכות ותורמות בהתמדה צאצאים נוספים. רמת האוכלוסיה גדלה לרמה ענקית, המחייבת בטיפול הדברה מסיבי. רמת האוכלוסיה של התיקן הגרמני, למרות שאינה משתווה לרמת אוכלוסית התיקן האמריקאי, גם היא מגיעה לרמה מרשימה.
נגיעות בו זמנית של התיקן האמריקאי והגרמני באותו אתר, היא שכיחה מאד, במסעדות מכולות שוקים לעיתים בדירות. טיפולים חוזרים ונשנים בתכשיר הדברה עלולים ליצור תנגודת, קודם כל באוכלוסיית התיקן הגרמני. התיקן הגרמני יוצר שלושה דורות בשנה, לעומת אמריקאי היוצר רק דור אחד בשנה. תנגודת מתפתחת מהר יותר בחרקים המפתחים יותר דורות בפרק זמן נתון.
התיקנים הם אוכלי כל חומר שמקורו בטבע (אורגני). תכונה המאפשרת לתיקנים, חיים כמעט ללא הגבלה, בטווח רחב מאד של אתרי מחיה. התיקנים זקוקים גם למים. חוקרים אמריקאים מציינים, כי ללא מים חיי הבוגרים מתקצרים. הנקבה זקוקה לכמות מזון מספקת שיכיל חלבון וחומרים נוספים, כדי ליצור ביצים ותיקים. כאשר לא סופק המזון האיכותי הרגיל בגידולי המעבדה, נאכלו פקקי שעם או גומי שהיו בכלי הגידול. בתיקן אמריקאי נצפתה גם תופעה של קניבליזם. נאכלו תיקי הביצים הריקים, נשלים וגם הפרטים מתים. המזון כזה מאפשר לתיקנים המשך חיים, אך הוא חסר את המרכיבים ליצור תיקים וביצים. לכן רמת האוכלוסיה היא פונקציה של כמות המזון הזמינה ואיכותו. בתנאי תברואה גרועים, אספקת המזון לתיקנים עשירה בכמות ואיכות, האוכלוסיות גדולות המחייבות טיפולי הדברה. בתנאי תברואה טובים, כמות מזון קטנה ואיכותו לתיקנים ירודה, מספיקה רק לקיום אוכלוסיה ברמה נמוכה שאיננה מהווה מטרד בתוך המבנים. מאחר והתיקנים אוכלי כל, הם גם עלולים לגרום לנזק כלכלי. נרשמו מקרים של כרסום ספרים ישנים, מסמכים בעלי ערך בארכיונים, יצירות אומנות, פרוות, כרסום וזיהום מזון ופגיעה אפשרית בכל חומר אורגני רכושני אחר.
תנועת התיקנים הליכה או ריצה. הגפים חזקות, אינן שוות באורכן. הזוג השלישי ארוך מאד. בקצה פיסת הרגל, זוג טופרים וכריות הדבקה, המאפשרים תנועה על משטחים חלקים מחוספסים ואנכיים. מחקר שנערך מצא שהתיקן אמריקאי בורח במהירות של 1 ק"מ/שעה. ביחס לגודל גופו זוהי מהירות מדהימה. בני אדם רבים לאין ספור, נכשלו במרוץ אחר תיקנים בדרכם לפינות המסתור. לתיקנים ובעיקר לתיקן האמריקאי שהוא גדול יותר, יכולת לכווץ את הגוף בטן לגב, המאפשרת להם חדירה לסדקים או חריצים צרים ביותר, המשמשים להם מקום מסתור. אל חלק לא מבוטל של פינות המסתור הללו, אין חודרים תכשירי ההדברה. יש לכן לטפל בתכשירי הדברה השארתיים ביותר המורשים לשימוש, כדי שהתיקנים בסיורי הלילה יצעדו על משטחים מרוססים.
תעופה נדירה ביותר או לא קימת. התיקן אמריקאי והגרמני הם בעלי שני זוגות כנפים, מפותחות היטב כמו בחרקים רבים אחרים. אבל, התיקן האמריקאי פורש כנפיו לתעופה קפיצתית קצרה, רק לעיתים רחוקות מאד. כך הוא חודר דרך הפתחים לתוך דירה מוארת בערבים. התיקן הגרמני איננו מעופף. רק פעם בודדת, במשך כארבעים שנה של גידול אוכלוסית תיקן גרמני במעבדה, נצפה תיקן שפרש כנפים תוך בריחה וקפץ. כנפיה של נקבת תיקן הפסים מנוונות, קצרות מאורך הבטן. למרות שלזכר כנפים מפותחות אין במין הזה שימוש בתעופה.
התיקנים הם אולי הקבוצה מצליחה ביותר בעולם החי. הסתגלה לחיות בטווח רחב מאד, כמעט בלתי מוגבל של תנאי חיים ואתרי מחיה. שילוב של התכונות הביולוגיות שנמנו בכתבה זו, הם הגורמים המאפשרים את השרידות שלהם, גם לתנאי חיים הקיצוניים ביותר. יש הסוברים שהתיקנים ישרדו אפילו קרינה רדיואקטיבית ויש מחקרים המלמדים שיש חרקים עמידים עוד יותר. מעניין במיוחד מידע שמסר חוקר רוסי שעסק בפיתוח אמצעי מלחמה ביולוגית וערק לארה"ב. הוא ציין כי התיקן האמריקאי היה המין היחידי, ששרד את הנסיונות שנעשו באי שבים השחור, בתכשירי הקטילה שפותחו.
בספרות נמנו כ-25 מינים של צרעות הנטפלות לתיקי הביצים. הצרעות הללו מטילות את ביציהן לתוך תיק הביצים של התיקן. זחל הצרעה הבוקע ניזון ומחסל את ביצי התיקן ויתגלם בגמר גידולו. מהתיק תגיח צרעה חדשה בחור עגול. בתצפיות המעבדה זוהו מספר תיקים שנפגעו וצרעות טפילות בכלי הגידול שלא הוגדרו למינן. הצרעה הנפוצה, השכיחה והמענינת ביותר הנטפלת לתיקי התיקן האמריקאי היא Evania appendigaster (בשמה באנציקלופדיה של החי והצומח צירתיקן הבתים). נמצאה בחדרי הגידול במעבדה, זוהתה בבתים מפעלי מזון ומגוון רחב של ואתרים נוספים. הימצאותה של הצרעה הזו מעידה כי המקום נגוע ויש בו תיקי ביצים. אין הצרעות הללו יכולות להתקים ללא תיקי הביצים. את הצרעה Evania appendigaster (צירתיקן הבתים) ניתן לזהות לפי מבנה גופה השחור והמיוחד. גודלה כ-10 מ"מ, הבטן קטנה ביחס לראש ולחזה, עגולה ומחוברת בגבעול דק לחלקו העליון של החזה. היא מטילה רק ביצה אחת לכל תיק. בתיקים שהוטפלו רק חור יציאה אחד עגול ובולט לעין. בהשוואה לרמת האוכלוסיות הגדולות מאד שמעמידים התיקנים, הצרעות הטפיליות של תיקי הביצים, מעמידות אוכלוסיות קטנות, המסוגלת להזיק רק באחוזים נמוכים מאד לתיקי הביצים. היכולת של הצרעות לדלל את אוכלוסית התיקנים, היא אפסית ולכן הן אינן יכולות לשמש בהדברה ביולוגית.
התיקנים החיים באתרים מזוהמים, עלולים אם באו במגע עם מזון בבתים ולהעביר חיידקים גורמי מחלות מעיים לאדם. בדיקות בקטריאליות של אוכלוסיות תיקן אמריקאי שנאספו מביוב באזור עירוני בארץ, מצאו נגיעות במספר מיני חיידקים שאינם פטוגנים (גורמי מחלה) לאדם. באזורים שבהם מקפידים על תנאי תברואה בסיסיים שבהם מאוחסן מזון בקרור או במקומות סגורים לא מוכרות מגפות של מחלות מעיים. במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות, לא נרשמה תחלואה המיוחסת לתיקנים במשך עשרות רבות של שנים. גם בספרות המתפרסמת בארצות רבות, אין רואים בתיקנים גורם משמעותי להתפרצות מחלות כאלה.
במספר פירסומים מצוין מין נוסף, המתפתח בבתים: התיקן המזרחי (Blatta orientalis). במעקב של המעבדה במשך יותר מארבעה עשורים, לא נרשמה אוכלוסיה של המין הזה החיה בבתים, או תלונות מדבירים ואזרחים על חדירה של המין הזה לבתים. התיקן המזרחי אינו חי ומתפתח במשכנות האדם. התיקן המזרחי שחור. גוף הנקבה רחב הכנפיים מנוונות. לזכר כנפים קצרות שאינן מכסות את הבטן והם אינם מעופפים. התיק שחור דומה במבנה לזה של התיקן האמריקאי וגם הוא מכיל 16 ביצים. בשנת 1981 אסף החוקר Bohm (1985) באזור הראל ובהר תבור, תיקנים שחורים הדומים לחלוטין לתיקן המזרחי, פרט לכנפי הזכר הארוכות מעבר לבטן. נקבע כי המין הזה שייך גם הוא לסוג Blatta. הוא מין קרוב מאד לתיקן המזרחי והגדרתו Blatta furcata . "משעשע" שפרטים של המין הזה, חדרו דרך מערכת הביוב, דווקא לאמבטיה בדירת הקרקע בירושלים של כותב מאמר זה. בבדיקה הסתבר כי האוכלוסיה מתפתחת בגינה שבחוץ. לעיתים חדרו מספר פרטים פנימה שגם יצאו לאחר "בילוי" קצר באמבטיה. נאספו תיקנים כאלה לגידול מוצלח במעבדה. אורח החיים דומה לזה של תיקן מזרחי. יש להניח בסבירות גבוהה, כי בעבר הרחוק נמצאו גם פרטים של תיקן מזרחי שחדרו באקראי לבתים. לכן היה מי שפרסם בטעות כי תיקן מזרחי חי ומתפתח בתוך בתים.
מאמר מרתק. לפסקה הראשונה, שתהתה למה לא חקרו את התיקנים בארץ, אעיר שדווקא טבעי שהמחקר יתמקד בחרקים שפחות נפוצים בעולם ופחות נחקרו, ובראשם חרקים מקומיים.
תודה רבה על האינפורמציה. נראה לי שכדאי מאוד לעדכן גם את הויקיפדיה.
מאמר מרתק במיוחד ומוסיף המון ידע לפרקטיקה בהדברה!
תודה רבה רבה
מה שאנחנו קוראים תיקן גרמני, הגרמנים מכנים תיקן רוסי