פורסמו תמיכות להפחתת מפגעי לישמניאזיס ('שושנת יריחו') ברשויות מקומיות. לא תינתן תמיכה בעבור פעולות הסברה
לאחר שהוציא את שפני הסלע מחוץ לרשימת החיות המוגנות והתיר את הירי בהם, המשרד להגנת הסביבה מציע תמיכה כספית לרשויות מקומיות לתכנון ולביצוע פעולות לצמצום ומניעה של מפגעי לישמניאזיס ('שושנת יריחו') מסוג טרופיקה ומייג'ור.
על אף חשיבות השימוש באמצעי התגוננות אישיים וביצוע פעולות זולות ויעילות להפחתת התחלואה ומניעת סבל לאדם, לא מקצה המשרד תקציב לפעולות הסברה.
המבוקש היקר ביותר – כ- 60 מיליון ש"ח לחיסול בתי גידול לשפנים
התפשטות מחלת לישמניאזיס של העור בישראל מחריפה. המחלה נגרמת בעיקר כתוצאה מהתפרצות אוכלוסיות שפני סלע במסלעות מלאכותיות. מסלעות אלה נוצרו בתוך ובסמוך לישובים שעברו עבודות פיתוח לקויות בעשרות השנים האחרונות. זבובי החול נדבקים בטפילי לישמניה לאחר שהם עוקצים שפני סלע ובעלי חיים נגועים אחרים (פסמונים, מריונים, גרבילים, נברנים), ומעבירים אותם הלאה לאדם בעקיצה.
לאחרונה חתם השר להגנת הסביבה על תקנה אשר גרעה את שפן הסלע מרשימת חיות הבר המוגנות והעבירה אותו לתקופה של 3 שנים לרשימת חיות הבר המזיקות. מטרת התקנה להביא לדילול אוכלוסיות השפנים וצמצום הגעתם לקרבת ישובים. בנוסף לפעולות הירי המתוכננות מקצה המשרד כעת 28.5 מיליון ש"ח לטובת תכנון ו/או ביצוע פעולות נגד בתי הגידול של שפני הסלע (חיית המאגר לטפיל הלישמניה טרופיקה) בשטחים המיושבים ועוד 1.5 מיליון ש"ח להדברה משולבת ו/או פעולות נגד בתי הגידול של מַרְיוֹנִים/פְּסָמוֹנִים (חיות המאגר לטפיל הלישמניה מייג'ור) ולהדברה משולבת של זבוב החול. סכומים אלה מתווספים ל-30 מיליון הש"ח שהשקיעה הממשלה עד כה למלחמה במחלה.
איפה טעינו? / הסיפור הטרגי של שפני הסלע
חלקו הארי של תקציב התמיכות (95%) מיועד לתכנון או טיפול במסלעות בשטחים מיושבים. ברוב המקרים מדובר במסלעות מלאכותיות שנוצרו במהלך עבודות פיתוח ובניה של שכונות חדשות ותשתיות, דרכים וכבישים. עבודות אלה בוצעו ביישובים רבים בעשרות השנים האחרונות באזורים הרריים ומסולעים במדינת ישראל. תוצרי הלוואי של עבודות אלה – עודפי עפר ובעיקר סלעים (בולדרים) בגדלים שונים, לא פונו, לא טופלו ובמקום זאת נותרו במקום הווצרם, דורדרו למדרונות או במקרה הטוב נדחפו למערומים. עם השנים מסלעות אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. כמו בכל תהליך פיתוח, הנזקים שנגרמים לבתי הגידול, לחי ולצומח בהם, הם בלתי הפיכים ומביאים בעקבותיהם לשרשרת של תהליכים מפרי איזון. כך קרה גם עם שפני הסלע, שנדחקו ונרתעו בשנים הראשונות מהאדם, מאזורים שהיו בעבר אזורי המחיה הטבעיים שלהם והפכו לשכונות מגורים. עם השנים הסתגלו השפנים לתנאים החדשים, הסטטיים ולנוכחות האדם.
שפן הסלע היא חיה חברותית החיה בקבוצות של עד 100 פרטים בחללים ומחילות הקיימות באופן טבעי בסביבה הסלעית. הם צמחוניים וניזונים מעלים ופירות הגדלים ברדיוס של כ-150 מ' ממקום המחסה. ניחנים בכושר טיפוס וניתור מעולים.
התנאים החדשים שנוצרו מספקים את כל צרכיהם של שפני הסלע – המסלעות מספקות להם מחסה, בתי גידול נוחים להתרבות וגידול צאצאים, החצרות הירוקות והמטופחות של התושבים מספקות להם שפע מזון צמחי. הגדרות מסביב ליישובים ולחצרות אינן מהוות מכשול עבורם. כך הפך שפן הסלע מבעל חיים נדחק למין מתפרץ הגורם לנזקים קשים בגינות הנוי.
למזלו הרע של השפן הוא גם משמש כחיית המאגר לטפיל ה'לישמניה טרופיקה' מחולל מחלת 'שושנת יריחו' בבני אדם. התרת הירי ומיליוני השקלים שמושקעים בחיסול המסלעות, יהפכו את השנים הקרובות לקשות ביותר עבור היונק הסלעי.
עיקרי תכנית התמיכה
עיריות, מועצות מקומיות ואזוריות יכולות להגיש בקשות לקבלת תמיכה באמצעות 'קול קורא' מס' 9907 וזאת במידה ועמדו בתנאי הסף המנהליים והמקצועיים. רק רשויות בהן קיימת תחלואת לישמניאזיס בבני אדם החל משנת 2010 וקיימות בשטחן המיושב מסלעות עם שפני סלע, יכולות להגיש בקשה לתמיכה. הבקשות ינוקדו על פי אחוזי התחלואה ברשות המקומית, סיווגה הסוציואקונומי, גודל בתי הגידול ורמת נוכחות חיית המאגר בשטחה.
לא תינתן תמיכה בעבור פעולות הסברה היכולות למנוע תחלואה
ההתמודדות עם הלישמניאזיס של העור ברמה האזורית היא מורכבת בשל מנגנון העברת הטפיל המסובך בין חיית המאגר לזבוב החול ולאדם. לעומת זאת, ברמה האישית ניתן לצמצם משמעותית את החשיפה לעקיצות זבוב החול ווהעברת הטפיל ע"י התמגנות באזורי הסיכון. שימוש בדוחי יתושים בשעות הערב והלילה, הפעלת מאווררים, התקנת רשתות על חלונות ואמצעים זולים נוספים יכולים לצמצם משמעותית את התחלואה. זמן הדגירה של טפיל הלישמניה מרגע העקיצה ועד להופעת סימפטומים ראשונים בעור נמשך כחודשיים (דבר המנטרל נקיטת צעדים מיידים לצמצום הבעיה, כמו ריסוסים כנגד זבובי חול), תוסיפו על כך את גודלו הזעיר של זבוב החול ועקיצותיו הכמעט בלתי מורגשות ותבינו שהסיכוי לביצוע פעולות אישיות יזומות ע"י האזרח שואף לאפס.
תפקיד הרשויות והמשרד להגנת הסביבה, מלבד ביצוע הפעולות האזוריות, ליידע את התושבים, בעיקר את אלה המתגוררים ביישובים הנגועים במחלה, לגבי קיום המחלה, הסיכון להדבקות וחשיבות השימוש באמצעי ההתגוננות הנדרשים.
בעלויות נמוכות יחסית (בהשוואה לעשרות המיליונים המושקעים כיום בטיפול במסלעות) יכולה המדינה לחסוך סבל והוצאות מיותרות על טיפולים לציבור הרחב.
כמו במקרים אחרים (ראה ערך: 'יתוש הטיגריס האסייני', 'נמלת האש הקטנה' ומזיקים אחרים) גם בתופעת הלישמניאזיס נמנעת המדינה מלבצע חלק חשוב ובלתי נפרד מהתמודדות עם הבעיה – הסברה וחינוך. במקום להציף את הבעיות ולתת לציבור כלים להתמודדות, מונעים ממנו מידע ומשאירים אותו ואת ילדיו חשופים לעקיצות ולמחלה.
עוד פרסומים, עדכונים ומאמרים מקצועיים בתחום הדברת המזיקים, בריאות הציבור ואיכות הסביבה מהארץ ומהעולם ניתן לקרא כאן, באתר קוטיקולה, מגזין ההדברה הישראלי