טל ויינברגמצוקת החולדות עקב הקורונה
הקורונה הכניסה את תושבי הערים לסגר בבתיהם והותירה את מרכזי הערים שוממים מאדם. לעומת זאת, החולדות, אשר ביום-יום ניזונות משאריות המזון שלנו, נותרו רעבות ועצבניות. סרטונים מרחבי העולם מתעדים את יציאת החולדות לרחובות לצורך חיפוש מזון ומומחים מהעולם מדווחים על קניבליזם בחולדות מורעבות. האם אכן כך? ד"ר שמואל מורן מציג עובדות אחרות ומזהיר מפני חדירת חולדות לבתים ומקרי נשיכות אזרחים. זו העת להקפדת יתר על סניטציה וביצוע פעולות ניטור והדברה.
סגירת המסעדות ומקומות הבילוי בערי העולם למשך שבועות כה רבים היא צעד יוצא דופן בעל השלכות סוציאליות וכלכליות קשות. מרכזי הערים שהיו עד לא מזמן אזורי מסחר סואנים ושופעים בתנועת אנשים וסחורות, הפכו בבת אחת למקומות שוממים, ריקים ועזובים. לצד בעלי העסקים והצרכנים החיים, פעילים ומושפעים מהשינויים הללו ישנם בעלי חיים אשר הסתגלו לסביבה האורבנית ולחיים לצד האדם. נוהגים לכנות בעלי חיים אלה 'סמוכניים', כלומר חיים בסמיכות לאדם, כאשר אחד הנפוצים מביניהם הוא החולדה – מכרסם הידוע בכישוריו ויכולותיו ומלווה את האדם שנים רבות. כעת החולדות בבעיה, כפי שדווח לחדשות ה NBC בובי קוריגאן, מומחה למכרסמים בסביבה האורבנית: 'המסעדות בניו יורק וערים נוספות בארה"ב שסיפקו מזון לדורות רבים של חולדות בעשרות השנים האחרונות נסגרו. מצב זה לא מותיר לחולדות הרעבות יותר מדי ברירות ועל מנת לשרוד הן הופכות להיות אכזריות – אוכלות אחת את השניה, נלחמות ביניהן על מקורות המזון ורוצחות את צאצאיהן'.
זה המקום להזכיר שהחולדה היא חיה אינטליגנטית וחברתית החיה בקבוצות בימים כתיקונם, אך בעתות משבר חוקי המשחק משתנים והחזק הוא השורד.
אחת התופעות שקוריגאן צופה היא גידול במפגשים בין תושבים לחולדות נואשות המחפשות מקורות מזון בסביבת הבתים.
כידוע, חולדות נחשבות לבעל חיים מזיק לאדם העלול להעביר מחלות. אחת המחלות המועברות באמצעות חולדות היא ה'דבר' שגבה חייהם של מיליונים לאורך ההיסטוריה של האדם. פעולות לבקרת מכרסמים מתבצעות בשגרה באזורי מגורים ובעיקר במרכזי ערים. המציאות החדשה בה מרכזי הערים ריקים מאדם והחולדות מחפשות מקורות מזון אלטרנטיביים יצרה אולי הזדמנות לביצוע פעולות אפקטיביות לצמצום אוכלוסיית החולדות. פנינו לד"ר שמואל מורן, מחבר הספר 'חולייתנים מזיקים והדברתם' ולהלן חוות דעתו המקצועית:
