מערכת קוטיקולההקונליקט בין השחף לאדם
לאחרונה פורסם כי רשות הטבע והגנים היתירה ירי, צייד וביצוע פעולות לצמצום אוכלוסיית הציפור הפולשת – 'מיינה הודית' בכל רחבי ישראל למעט שטחי שמורות טבע. במקביל להחלטה זו פרסם ה- Nature England – "רשות הטבע והגנים" של אנגליה עדכונים בהיתרים לצמצום אוכלוסיית השחפים ברחבי המדינה. מאמר זה עוסק בקונפליקט המתמשך בין אנגליה לשחפיה בעשרות השנים האחרונות, בנזקים שנגרמים לאדם ולסביבה כתוצאה מהתרבות מיני שחפים במדינה זו ובפעולות לצמצום ושמירת אוכלוסיות השחפים.
במשפחת השחפיים Laridae עופות בינוניים עד גדולים השכיחים ביותר לאורך חופי הים בכל העולם. השחפים פעילי יום, מעופפים טובים, בעלי יכולת הליכה על הקרקע וציפה על פני המים. רעשניים במיוחד, אופורטוניסטים בתזונתם וניזונים ממגוון רחב של מזון – חסרי חוליות, צדפות, פגרי דגים, פסולת אדם, ולעיתים ביצים ואף גוזלים. הם חברותיים ומתקבצים במקומות מנוחה ולינה על החוף, ביבשה ובים. דוגרים במושבות הכוללות עד אלפי זוגות. תוחלת החיים 10 -30 שנים.
אנחנו התחלנו…
כמו במקרי התפרצויות אחרים של בעלי חיים, גם בסיפור של השחפים מוטלת האשמה על בני האדם, אשר יצרו את התנאים להתרחשות התופעה. עד לשנות ה-40 של המאה הקודמת אוכלוסיות השחפים בסביבת יישובי אדם היו סבירות בגודלן ולא גרמו למטרדים או נזקים. משנות ה- 50 ואילך חל גידול משמעותי בכמויות הפסולת האורגנית שפונו למטמנות האשפה, דבר שהביא לעליה דרמטית באוכלוסיות שחף כספי Herring Larus argentatus ושחף שחור Larus fuscus שהחלו לקנן על גגות בתים ומפעלים בערי חוף באזורים שונים בממלכה הבריטית. סביבה חדשה זו סיפקה תנאים נוחים יותר ומועדפים לשחפים על פני בתי הגידול הטבעיים – ללא טורפים והפרעות, טמפרטורות נוחות וחמימות יותר מהשטחים הפתוחים המאפשרות הישארות גם בתקופת החורף ומעודדות רביה מוקדמת, תאורה מלאכותית המאפשרת מציאת מזון ביום ובלילה.
השחף כמטרד
עד מהרה החלו אוכלוסיות השחפים הגדולות לגרום לבעיות עבור תושבים, תיירים ועסקים באזורים אורבניים ע"י פיזור פסולת, לכלוך בלשלשת, נוצות וחומרי קינון על גבי חלונות בתים, גגות, מכוניות, סירות ורציפים. השחפים מרעישים, גורמים למטרדי ריחות ובתקופת הקינון מפגינים התנהגות אגרסיבית כלפי בני אדם החודרים לטריטוריה שלהם. בנוסף השחפים מואשמים בהעברת חיידקי סלמונלה לחיות משק וזיהום מקורות שתיה, בגרימת נזקים לחקלאות הימית, בסיכון מטוסים עקב התנגשויות עמם. בנוסף על כל אלה, שחפים ניזונים מביצים וגוזלים של מיני עופות מים וחופים והתרבותם הבלתי מרוסנת גורמת לפגיעה ודילול אוכלוסיות אלו.
המצב הלך והחמיר עם השנים ובשנת 2004 הוערכו מספר זוגות השחפים המקננים על גגות באנגליה ואירלנד בכ- 100 אלף. כיום ההערכות עומדות על כחצי מיליון זוגות.
בקרת אוכלוסיות שחפים
על מנת לטפל במטרדים הנגרמים לאדם נתנו הרשויות באנגליה לאורך שנים היתרים כלליים שאפשרו נקיטה באמצעים שונים לדילול שחפים באזורים אורבניים. להלן נמנה את האמצעים השונים בהם נהגו, ובחלקם עדיין נוהגים, לעשות שימוש ואת רמת יעילותם בהתאם לניסיון שהצטבר:
אמצעים בלתי קטלניים להרחקת או הפחדת בעלי כנף כמו דחלילי ינשופים, בלוני הליום ודוקרנים המיועדים במקור להרחקת יונים. הסתבר שאמצעים אלה אינם אפקטיביים כנגד שחפים. רשתות לעומת זאת נמצאו יעילות, אך הן יקרות והשימוש בהן מוגבל.
השמעת קולות מצוקה, פיצוצים ורעשים אחרים כמו גם שימוש באמצעים פירוטכניים שונים מרחיקים שחפים משדות תעופה ומטמנות פסולת אך אינם אפקטייביים באזורי מגורים.
שימוש בבזים ודורסים מאולפים אחרים אפקטיבי באזורים עירוניים, אם כי ישנם בזים שהותקפו, נפצעו והופלו ע"י שחפים.
בשנות ה-80 וה-90 דוללו אוכלוסיות שחפים במספר מקרים באמצעות הרעלה מבוקרת באלפא-כלורלוז, אך שיטה זו נאסרה לשימוש ואיננה חוקית עוד.
ציד באמצעות ירי לא יעיל כשמדובר בלהקות גדולות של שחפים ובנוסף מסוכן באזורי מגורים.
שימון ביצים היא השיטה היעילה ביותר כנראה כיום לדילול אוכלוסיות שחפים. בשיטה זו הביצים הופכות למעוקרות. היתרון בשיטה הוא שהיא מאריכה את תקופת הדגירה בה השחפים שקטים ורגועים יותר ולעומת זאת תקופת הבקיעה וגידול האפרוחים הנחשבת לרועשת ממותנת.
אף אחת משיטות הבקרה איננה יעילה לטווח הארוך. על מנת להביא לירידה משמעותית באוכלוסיות השחפים (כמו גם מינים מתפרצים אחרים) באזורים אורבניים, נדרשים שינויים ברי קיימא בהתנהלות האדם ובעיקר הפחתה בזמינות מזון וניהול פסולת.
ממין מתפרץ למין מאויים
במקביל להתרבות ושגשוג אוכלוסיות השחפים בערי אנגליה מתרחשת במשך שנים ירידה משמעותית באזורי הקינון הטבעיים. תופעה זו החלה בשנת 1975 עם התרחשות מספר אירועים דרמטיים של מוות שחפים המוני באזורי הקינון הטבעיים שלהם כתוצאה מהרעלת בוטוליזם. מקור ההרעלה הוא ברעלן Clostridum botulinum אשר שגשג כנראה כתוצאה ממעבר לשימוש בשקיות פלסטיק שחורות לפינוי פסולת. מספר השחפים צנח באזורי ההרעלות באופן דרמטי – מ- 8000 זוגות שנספרו בתחילת שנות ה-70 בתעלת בריסטול ל- 800 זוגות בלבד בתחילת שנות ה-90. על אף התאוששותה, נותרה אוכלוסיית השחפים באזורים הכפריים ובבתי הגידול הטבעיים נמוכה ובעשורים האחרונים פחתה בעשרות אחוזים. בשנת 2009 הוכרזו השחף הכספי והשחף השחור כמינים מאוימים ונאסר הציד ופעולות הדילול שלהם למעט השמדת קינים וביצים בערים. יחד עם זאת, ניתנו היתרים כלליים להריגה במקרים בהם התקיים איום לבריאותם או בטיחותם של בני אדם מחוץ לאזורים שמורים. החל משנת 2014 נדרשים היתרים אישיים ותנאים מיוחדים לביצוע פעולות בקרה ודילול.
מעמד השחפים בארה"ב
בארה"ב מסווג השחף תחת 'ציפורים נודדות' המוגנות ע"י חוקים פדרליים ובמקרים רבים גם ע"י חוקים של המדינות עצמן. שירותי הדגה וחיות הבר בארה"ב ממונות על מתן אישורי ציד ובמקרים רבים נדרש היתר מסוכנות שמירת הטבע במדינה בה מתבצעת הפעילות. ההיתר ניתן בכפוף ליישום פעולות מניעה בלתי קטלניות. לא נדרש היתר לביצוע פעולות הפחדה או פעולות מכניות להרחקת שחפים.
מקורות
עזי פז. אנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6 עופות.
Calladine, J.R., Park, K.J., Thompson, K. & Wernham, C.V. (2006) Review of Urban Gulls and their Management in Scotland (Research contract ENV/BTO/001/04). A report to the Scottish Executive.
Eaton, M. A., N. J. Aebischer, A. F. Brown, R. D. Hearn, L. Lock, A. J. Musgrove, D. G. Noble, D. A. Stroud, and R. D. Gregory. 2015. Birds of conservation concern 4: the population status of birds in the United Kingdom, Channel Islands and the Isle of Man. British Birds 108: 708– 746.
Lowney, M.S., S.F. Beckerman, S.C. Barras, and T.W. Seamans. 2018. Gulls. Wildlife Damage Management. Technical Series. USDA, APHIS, WS National Wildlife. Research Center. Fort Collins, Colorado. 16p.
Nature England – Letter to Secretary of State 30/01/20
Ortiz, N.E. & G.R. Smith. 1994. Landfill sites, botulism and gulls. Epidem. Inf. 112: 385–391.
Peter Rock, C.J. Camphuysen, Judy Shamoun-Baranes, Viola H. Ross-Smith & Ian P. Vaughan (2016) Results from the first GPS tracking of roof-nesting Herring Gulls Larus argentatus in the UK, Ringing & Migration, 31:1, 47-62, DOI: 10.1080/03078698.2016.1197698
Rock, P. 2005. Urban gulls: problems and solutions. Br. Birds 98: 338– 355.
Ross-Smith, V.H., Robinson, R.A., Banks, A.N., Frayling, T.D., Gibson, C.C. & Clark, J.A. 2014a. The Lesser Black-backed Gull Larus fuscus in England: how to resolve a conservation conundrum. Seabird 27, 41-61.
Thomas, G.J. (1972) A review of gull damage and management methods at nature reserves. Biological Conservation, 4, 117 – 127.