עמוס וילמובסקיזבוב הבית Musca domestica מטריד ובעייתי
עמוס וילמובסקי, מעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות
זבוב הבית מסוגל להעמיד תוך תקופה קצרה אוכלוסיות אימתניות בכל אזור שבו מתקיימים תנאים מתאימים להתפתחותו. תנאים אלה נוצרו כבר לפני כ- 10,000 שנים, עם מעבר האדם ליישובי קבע וכיום מצויים כמעט בכל פינה ברחבי תבל. מאמר ייחודי ומרתק על "המכונה" המשוכללת הקרויה 'זבוב הבית.'
אוכלוסיות אימתניות בכל רחבי תבל
זבוב הבית (Musca domestica) הוא ללא ספק החרק המוכר ביותר לאדם והמטריד ביותר. הוא שייך לסדרת הזבובאים Diptera (דו-כנפיים). סימן ההיכר המובהק של הסדרה, זוג אחד של כנפים ממברניות מחוברות לפרק החזה השני ומשמשות לתעופה. הזוג השני של הכנפיים המצוי ברוב החרקים, הצטמצם בזבובאים לשני זיזים הקרואים בוכניות, עוד אחד מהמכשירים המאוד משוכללים מבית היוצר של הטבע. בשעת התעופה הבוכניות הללו מסתובבות במהירות, משמשות כמכשיר השומר על יציבות התעופה של הזבובאים. זהו מכשיר הזהה למכשיר שיצר האדם הג'יירוסקופ, המותקן במטוסים ומעביר את המידע המאפשר שמירה של יציבות הטיסה. הזבובאים מתפתחים בדרך הגלגול המלא: ביצה, רימה (זחל), גולם והבוגר. התפתחות הדרגות הצעירות, קשורה במים. חלק מהמינים מתפתחים בתוך מים, אחרים במצע שרטיבותו גבוהה מאד.
סדרת הזבובאים מונה מעל 100,000 מינים. מקובל לחלק את הסדרה הזו ל-3 תת סדרות. תת סדרת יתושניים (Nematocera) ושתי תת סדרות של זבובים, קצרי המחוש (Brachycera) ועגולי התפר (Cyclorrhapha). זבוב הבית משתייך לעגולי התפר במשפחת הזבובים (Muscidae). במשפחה הזו מעל 4000 מינים בעולם ומעל כ-150 מינים מוכרים בארץ. בין כל המינים הללו זבוב הבית הוא למעשה המין המטריד והבעיתי ביותר לאדם. למין הזה כושר רביה עצום, הוא מסוגל להעמיד תוך תקופה קצרה אוכלוסיות אימתניות בכל אזור שבו מתקיימים תנאים מתאימים וכאלה מצויים כמעט בכל פינה ברחבי תבל. זבוב הבית חודר לבתים, 95% וגם יותר מהחרקים הנלכדים במשכנות האדם הם זבובי הבית. בסקרים שנערכו ע"י המעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות בעשרה אתרים מחניתה ועד אילת, נלכדו במלכודות שהוצבו בחוץ בין 71% ל- 97% זבובי בית שהם הזבובים השולטים גם במרחב הסביבתי. הפרטים הרבים באזורים נגועים מציקים לאדם ולחי, גורמים לעצבנות רבה, לחוסר ריכוז וירידה דרסטית ביכולת העבודה או בכל עיסוק אחר. זבוב הבית הוא גם המעביר הבולט של גורמי מחלות מעיים לאדם ממקורות מזוהמים. הירידה הבלתי נסבלת באיכות החיים מחייבת פעולות בקרה (מניעה והדברה) ללא הפסקה.
סמל של עוז ואומץ לב
השינוי המהפכני באורחות חייו של האדם לפני כ-10,000 שנים, מציד נודד לעובד אדמה החי בישוב קבע, יצרו את התנאים להתפתחות אוכלוסיות גדולות של זבובים שמקורם בשפע הפסולת שנוצרה סביב המגורים. כתבים היסטוריים מדווחים על נטישה של ישובים בתקופת הקיץ, כפתרון לסבל הבלתי נסבל מהזבובים ומטרידים אחרים כמו יתושים. שיטה זו הייתה מקובלת בתקופות קדומות טרם היה לאדם אמצעים להילחם באוכלוסיות המזיקים הענקיות שהתפתחו ולא אפשרו המשך חיים בישובים הנגועים. ההנחה היא שלאחר פרק זמן האזור "החלים" וניתן היה לשוב לכפרים. ההטרדה העוצמתית שחווה האדם מהזבוב באה לידי ביטוי בהווי החיים בתקופות הקדומות.
הפולחן של 'בעל זבוב' מוזכר מספר פעמים בתנ"ך, כתוב: 'וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן' (מלכים ב פרק א׳: ג׳).
לפי פירוש קסוטו – בעל זבוב הוא אלוהי עקרון, הוא אל הפלישתים אותו היו עובדים במקדש בעקרון. לפי סברת החוקרים פרוש השם בקדושת הזבוב לפלישתים או בתפקיד האל הזה לגרש את הזבובים. בישעיהו פרק ז: יח, יט כתוב על העוצמה שבאוכלוסיות הזבוב: והָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִשְׁרֹק יְהוָה לַזְּבוּב, אֲשֶׁר בִּקְצֵה, יְאֹרֵי מִצְרָיִם; וְלַדְּבוֹרָה–אֲשֶׁר, בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת, וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים; וּבְכֹל, הַנַּעֲצוּצִים, וּבְכֹל, הַנַּהֲלֹלִים'
במצרים העתיקה שימש הזבוב סמל של עוז ואומץ לב. אות הכבוד שניתן לחיילים נשא ציור של זבוב. בתלמוד מצוין שהזבוב מעביר מחלות. ברפואה העממית של הימים ההם, במצרים וכנראה גם בישראל, היו מכינים תרופות מגוף הזבוב או מגלליו. ציורי זבוב באומנות העתיקה הופיעו על חותמות.
זבוב הבית – "מכונה" משוכללת
למרבה ההפתעה, נמצאו בארץ רק עבודות מחקר ופרסומים בודדים על הביולוגיה של זבוב הבית. עבודת דוקטורט של ברוריה פלדמן –מיוזם שנכתבה ב- 1942 היא המקיפה והמעניינת שבניהם. לעומת זאת, נערכו בארץ ניסיונות ביעילות תכשירי הדברה, בקטילת זבוב הבית ע"י חברות הדברה ובמעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות. לפני מספר שנים נערך במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות מחקר על היבטים בביולוגיה של המין הזה. המחקר נעשה כחלק מעבודת הגמר לבגרות של שני תלמידים אופיר לנגמן ואילן דביר. המחקר הזה והידע שהצטבר במעבדה במשך יותר מארבעה עשורים לא פורסם. הבסיס ההכרחי לכל פעולות הניטור המניעה וההדברה הוא הכרת אורח חייו של המין המטופל, לכן פרסום ממצאי המחקר החשובים והמעניינים יוסיף ידע מועיל ומעניין למדבירים, תברואנים ואחרים העוסקים בנושאי הסביבה.
זבוב הבית פעיל ביום והוא "מכונה" משוכללת מאד. אורך גופו 5-7 מ"מ בולט בצבע האפור. בחזה האפור בולטים ארבעה פסים אורך שחורים וכל ששת הרגלים זהות. בקצה פיסת הרגל מבנה מיוחד, המאפשר לזבוב הליכה על כל משטח חלק על קיר או תקרה. במבנה הזה זוג טופרים (ציפורניים) חזקים וקמורים מאפשר את ההליכה על שטח מחוספס. בבסיס כל טופר כרית הדבקה הנושאת מספר גדול של שערות בלוטיות, המפרישות נוזל דביק המאפשר לזבוב לנוע על המשטח החלק ביותר כמו זכוכית. בין כריות ההדבקה זיף מרכזי ארוך ובולט ושנים נוספים בצידי פיסת הרגל. הזיפים הללו משמשים, כנראה, כאברי חוש מגע. בפרק הרביעי של הרגל הקדמית זיפים קצרים וצפופים היוצרים מבנה דמוי מסרק, גם בפיסת הרגל האחורית מסרק דומה. במסרק הקדמי הזבוב מנקה את קדמת גופו ובאחורי את חלקי גופו האחוריים. ניקוי הגוף בתנועות אופייניות "מצחיקות”. הזבוב, שהוא "מלך האשפתות והזבלים", הוא חרק הדואג לניקיונו בניגוד לתדמיתו. הכנפיים קרומיות ושקופות, אורכן כ- 6 מ"מ, בולטים בהן עורקי הכנף שלהם תפקיד בפריסת הכנף לאחר הגיחה מהגולם. מספרם של העורקים וצורת הסידור בכנף משמשים, גם את האנטומולוגים, כאמצעי חשוב להגדרת מין הזבוב. לזבוב כושר תעופה מרשים ביותר, הוא מניע את כנפיו כ-200 פעמים בשנייה ולכן התעופה מהירה מאד, מגיעה ליותר מ-5 ק"מ בשעה. זבובים מסומנים נמצאו במרחק של 20-25 ק"מ ממקום שחרורם. אבל טווח התעופה השכיח הוא עד ק"מ אחד, בין מקורות המזון, השתיה ואתרי המנוחה וההטלה. צבע הבטן צהוב ופס אורך שחור על הצד הגבי. בראש בולטים מאד העיניים הגדולות שצבען אדום או חום כהה והן תופסות חלק ניכר מאד מנפח הראש. בזכר העיניים קרובות זו לזו והקודקוד צר מאד. בנקבה המרווח בין העיניים גדול יותר, בולט ומאפשר בנקל זיהוי בין זכר ונקבה. המחושים קצרים מאד, בני שלשה פרקים וזיף המחובר לחלקו העליון של הפרק השלישי.
תזונה, התנהגות ורביה
דרך התזונה של זבוב הבית באמצעות ליקוק ומציצה של המזון היא מיוחדת במינה. היא אופיינית גם לחלק מהמינים בתת סדרת עגולי התפר, כמו זבובי הבשר, הנחשבים לזבובים העילאיים. בשקע שבתחתית הראש נמצא חדק שנשלף בשעת האכילה. בקצהו שתי אונות בשרניות הנצמדות זו לזו ליצור מבנה עגול שבמרכזו פתח הפה (ראה תמונה). את המבנה הזה מצמיד הזבוב למזון. מפתח הפה מופרש רוק המכיל חומרים (אנזימים) הממיסים את המזון למצב נוזלי. המזון נשאב לתוך צינוריות זעירות ביותר המצויות בתחתית האונות ומהן לצינורית איסוף המובילה לפתח הפה ומערכת העיכול. המסת המזון ע"י אנזימים שברוק היא למעשה חלק מתהליך עיכול המזון, המתחיל כבר מחוץ לגוף. הרוק המופרש מגפי הפה מתייבש ומשאיר אחריו כתמים על משטחי האכילה, המאפשרים ניטור ואומדן של רמת האוכלוסייה. האונות שבקדמת החרטום מסוגלות גם להתקפל לצד וכלפי מעלה, לחשוף שינים זעירות בפתח הפה בעזרתן מסוגל הזבוב לגרד מזון מוצק. זבוב הבית זקוק לפחות ל-2-3 ארוחות ביום והתפריט מגוון ביותר. הוא נמשך לזבלים אורגנים למיניהם, בעיקר אלה שמקורם בחי, הפרשות בעלי חיים וכד' ואינו בוחל במקורות מזון הנפוצים בבתים ובסביבת האדם. ליצירת הכמות הגדולה של הביצים המוטלות ע"י הנקבות, נחוצות ארוחות רבות המכילות חלבון. לפי הספרות סוכר ועמילן חשובים להארכת משך החיים של הזבוב. גידול זבוב הבית במעבדה מאשר שאין הזבובים יכולים להתקיים ללא שתיה יותר מ-48 שעות. הזבוב משאיר במקומות ההזנה גם כתמי צואה, בנוסף לכתמי הרוק המפורש להמסת המזון.
הזבובים הפעילים במשך היום נעים בעיקר בין אתרי המזון. הם חודרים לבתים ומבנים אחרים, נוחתים על בני הבית ומטרידים מאד. בשעות השיא של חום היום הם נחים. אתרי המנוחה האופיניים הם בעיקר קירות מחוספסים ומוצלים. בניטור באזורים נגועים ניתן לזהות את מקומות המנוחה על קירות המרתפים חדרי מדרגות וכד'. ריסוס משטחים כאלה בתכשיר שארתי, יצמצם במידה רבה את גודל האוכלוסייה. מקומות "לינה" בלילה בעיקר באתרים מוגנים מרוחות. הם מעדיפים מקומות אנכיים כמו חוטי ועמודי חשמל, ענפים, גדרות וכד'. טמפרטורה גבוהה ולחות נמוכה הם תנאים מיטיבים לפעילות הבוגרים. לכן אין זה מפתיע לפגוש בזבובים גם באזורי המדבר. זבוב הבית איננו שוקע בתרדמת חורף (דיאפאוזה). מתחת ל- C70 נפסקת הפעילות והבוגרים מוצאים מקומות מסתור, עד עלית הטמפ' בה יחדשו את פעילותם. לכן כשהשמש זורחת בימי חורף ניתן להבחין בזבובים פעילים. טמפ' של 00 או 440 גורמות לתמותה גדולה באוכלוסיה. הזכר מסוגל להזדווג כבר יום לאחר שהגיח מהגולם, הנקבה רק לאחר כ-30 שעות. נקבה מזדווגת פעם אחת וקולטת אל תיק הזרע את כל כמות הזרע, הדרושה כדי להפרות את מאות הביצים שהיא מטילה. הזכרים מזדווגים יותר מפעם אחת, הם מזהים את הנקבות תוך כדי המעוף, לעיתים גם אוחזים בהן, אבל ההזדוגות מתבצעת רק לאחר הנחיתה לקרקע.
הנקבה מטילה כארבעה עד שמונה ימים לאחר ההזדווגות, על מצע של חומר אורגני רטוב המכיל כמות גדולה של חומר חלבוני, להזנת הרימות שיתפתחו בתוך המצע. אתרי דגירה מועדפים הם הפרשות של בעלי חיים, בעיקר של לשלשת העופות בלולים וההפרשות ברפתות. באזורים עירוניים מוקדי הדגירה הם בעיקר חומר צמחי, אשפה וכד', המכילים כמות גבוהה של חלבון שמקורו בכמות הגדולה של החיידקים המתפתחים בהם. הניסיון של המעבדה האנטומולוגית מלמד שלשלשת העופות היא היצרנית הגדולה ביותר של אוכלוסיות זבובים גדולות. בגידול מעבדתי ניתן להוכיח בנקל, כי נקבת הזבוב יודעת, באמצעות המנגנונים המשוכללים שלה, לקבוע בוודאות אם המצע מתאים להטלה. רק כאשר מצע הטלה שהוכנס לכלוב הזבובים היה של צמר גפן רטוב ספוג באבקת חלב (מקור החלבון), התקבלה עליו הטלה. הצמר גפן עמוס הביצים, הועבר לגידול במצע הגידול הנהוג במעבדה.
במעבדה לאנטומולוגיה נמצא כי שיטת הגידול המיטבית של הדרגות הצעירות (הרימות והגלמים), היא בקרקע רטובה המורכבת משני שליש סובין ושליש אבקת חלב (מקור החלבון). בניסיונות שבוצעו במעבדה נמצא כי בטווח של 55%-60% רטיבות התפתחות הרימות היא הטובה ביותר. הטמפ' בחדר גידול החרקים הייתה 280 ולחות יחסית של 80%. בתנאים הללו נאספו הנתונים הביולוגים של אורח חיי הזבוב המובאים בטבלה המצורפת. הביצים לבנות, אורכן 1-1.2 מ"מ. ההטלה על אתרי הדגירה שנמצאו מתאימים ע"י הנקבות. הרימה הלבנה הבוקעת מהביצה דמוית חרוט מאורך חסרת ראש וגפים. בקדמת הגוף בולטים על רקע הגוף הלבן, זוג ווים מעוקלים כלפי מטה, הפועלים כמלקחיים לאיסוף המזון אל מערכת העיכול. הצד האחורי קטום, בולטים בו מאד זוג פתחי נשימה, הנראים "כפנסים" שצבעם חום כהה. לרימות תגובה שלילית לאור הנקלט באמצאות שני פוטו רצפטורים (מנגנון ביולוגי הקולט אור), הנמצאים משני צידי קדמת הגוף, לכן מיד עם הבקיעה הרימות חודרות אל תוך המצע. לתופעה הזו חשיבות רבה בניטור, לאיתור מקום הדגירות של רימות. המנטר, שאינו יכול לראות את הרימות, חייב לחשוף את השכבה שבערמות הזבל שבה חיות ומתפתחות הרימות. אין כל אפשרות להדביר אוכלוסיית זבובים, ללא איתור מקום הדגירה וטיפול ברימות שבה. מאוד מעניין לציין שעד שנת 1688 האמינו כי הזבובים נוצרים מהזבל, בהתאם לתאוריית 'הברירה הספונטנית' שהייתה מקובלת בעולם. תאוריה זו טענה שהיווצרותו של יצור חי הינה מחומר דומם ולא חי. לא היה כל מושג לאנשי העולם אז, שהרימות הן שלב בהתפתחות הזבובים לבוגרים. רק בשנת 1688 הוכיח לראשונה הרופא וחוקר הטבע האיטלקי פרנצ'סקו רדי, כי הזבובים הבוגרים מתפתחים מהרימות. למרות זאת, רק נסיונותיו של הכימאי והמיקרוביולוג הנודע לואי פסטר במאה ה-19, הפריכו נחרצות וסופית את תאוריית 'הברירה הספונטנית'.
הרימות חודרות אל השכבה השנייה של אתר הדגירה שבה הטמפ' והרטיבות מתאימים להתפתחות. השכבה הראשונה יבשה ויש להסירה כדי לזהות נגיעות אפשרית ברימות. לרימת הזבוב שלושה שלבי התפתחות, היא מתנשלת פעמים, במעבר לדרגה השנייה ובמעבר לדרגה השלישית. לקראת תום ההתפתחות כשאורכה 10-12 מ"מ, בשלב של טרום התגלמות, מפסיקה הדרגה השלישית לאכול, נודדת לשכבה היבשה החיצונית הקרובה לפני השטח. בשכבה הזו תתגלם בלי להתנשל, בתוך הקוטיקולה שבה חייתה בדרגה השלישית. ההתגלמות בשכבה החיצונית חיונית, מאפשרת לזבוב המגיח מהגולם לצאת מתוך אתר הדגירה ולעוף אל חייו כבוגר. חשוב להדגיש, מאחר והרימות בשלב של טרם התגלמות אינן ניזונות, אין לתכשירי ההדברה הנקלטים דרך הפה ('רעלי קיבה') והנמצאים בשימוש רחב, כמו מווסתי הגידול למיניהם (IGR) כל השפעה עליהן.
נתונים ביולוגים על אורח חיי הזבוב*
* גידול מעבדה (טמפ' 28 מעלות צלסיוס, רטיבות מצע 60%)
לרטיבות המצע יש השפעה חשובה מאד על התפתחות הרימות. השפעה זו נבדקה במעבדה בטמפ' של 28 מעלות צלסיוס ונמצא כי בטווח רטיבות מצע של 55%-60% חלה ההתפתחות הטובה ביותר, כאשר 61%-75% מהרימות התגלמו. מתחת ל-55% ומעל ל-60% קיימת ירידה הדרגתית במספר הרימות המתגלמות. ברטיבות של 43% או 67% רק רימות בודדות מתגלמות. מעבר לערכים הללו אין כלל התפתחות של הרימות עד התגלמות. בבדיקת זבל פרות שהיה מוקד לנגיעות גדולה ברימות נמצאה רטיבות של 58%. ייבוש אזורי הדגירה היא השיטה המומלצת להדביר את הרימות, אבל הניסיונות במעבדה הראו שעם הייבוש, גם רימות בדרגה השלישית, שטרם סיימו את התפתחותן, יתגלמו ויתפתחו לזבובים בוגרים. גלמים מרימות, שטרם סיימו את כל תקופת ההזנה הנחוצה להן, היו קטנים יותר מהגודל הרגיל וכך גם הבוגרים, אבל העמידו דורות נוספים. מהסיבה הזו, שיטת הייבוש היא פתרון חלקי בלבד, שמוריד מאד את רמת האוכלוסיות, אבל משאיר גרעין אוכלוסיה שיתפתח תוך פרק זמן קצר לאוכלוסיות גדולות חדשות. הרטבת יתר של זבלים (מעל 70% רטיבות) יעילה מאד בקטילת הרימות, אבל מוגבלת לטיפול במקורות דגירה קטנים ובשל החיסכון הקיים בארץ בשימוש במים. לטמפרטורת הסביבה השפעה על משך התפתחות הרימות. בטמפרטורות גבוהות התפתחות מהירה והיא תתארך עם ירידת הטמפרטורות בחורף. בטמפרטורה שמתחת ל- 12-13 מעלות צלסיוס נעצרת התפתחות. בתוך אתר הדגירה הטמפרטורה גבוהה מטמפרטורת הסביבה, בגלל חום התסיסה הנוצר בתוך המצע. לכן התפתחות הרימות בארץ, אינה נפסקת גם בתקופת החורף. תמותה של רימות בחורף נגרמת כתוצאה מעודף רטיבות של אתר הדגירה עקב גשמים (פלדמן מיוזם 1944). גם להרכב החומרים מהם מורכב אתר הדגירה יש השפעה על התפתחות הרימות. פלדמן מיוזם (1944) מצאה שזבל הפרות הוא המצע הטוב ביותר להתפתחות רימות, מבין מבחר של ערמות זבל שבדקה שלא כלל זבל עופות. הניסיון של המעבדה מצביע על לשלשת עופות, כמצע הטוב ביותר להתפתחות אוכלוסיות גדולות של רימות.
תהליך ההתגלמות נמשך כשש שעות. הרימה שהגיעה לאזור היבש, קרוב לפני השטח מתכווצת בתוך המעטפת הקוטיקולרית שלה לגולם שאורכו כ-6 מ"מ. צורת הגולם מזכירה חבית ולכן היא נקראת 'חביונה' ברבים מהפרסומים. עם ההתגלמות הגולם לבן ומשתנה לחום בהיר וחום כהה או שחור, כאשר הוא קרוב מאד לגיחת הבוגר. המעטפת הקוטיקולרית הקשה מגינה על הגולם ולכן אחוז הבוגרים המגיחים גבוה כדי 75%. אין המעטפת הזו חדירה לחומרי הדברה, לכן טיפול בתכשירי ההדברה הכימיים חייב להתבצע מיד עם זיהוי אתר הדגירה וללא כל דיחוי, כדי למנוע מעבר הרימות לדרגת הגולם. בגמר תהליך ההתגלמות מתנפחת בקדמת ראשו של הזבוב שלפוחית ע"י דחיסה של נוזל הגוף ("דם") לתוכה. בעזרת השלפוחית הזבוב פורץ את מכסה החביונה ומגיח החוצה. לאחר הגיחה השלפוחית מתכווצת אל תוך הראש, נעלמת ומותירה תפר דמוי פרסה מעל המחושים. הבוגר שנחלץ ממעטפת הקוטיקולה זוחל אל מחוץ למצע הדגירה כשכנפיו מקופלות וצמודות לגוף. הוא מוצא מקום למנוחה, מתייבש ופורס את כנפיו ע"י הזרמה בלחץ של נוזל הגוף אל העורקים שבכנף ונעזר גם בגפיים. לאחר שהקוטיקולה התייבשה הוא ממריא למרחב. כל התהליך של ההכנה לתעופה נמשך כחצי שעה. בטמפרטורות נמוכות התהליך נמשך זמן רב יותר .
ניטור ובקרה
שיטת הבקרה (פעולות הניטור, איתור נגיעות, המניעה וההדברה) של זבוב הבית, כמו גם של מזיקים אחרים, מוכתבת ע"י הביולוגיה של המזיק. לזבוב הבית יכולת ליצור אוכלוסיות שגודלן בלתי יאומן. חוקר בשם הודג' (1919) חישב ומצא שמזוג זבובים אחד תתפתח תוך חצי שנה אוכלוסיה שבגודלה תוכל לכסות את כדור הארץ בשכבה שעוביה כ-14 מטר. החישוב המתמטי הזה נעשה כשעשוע, אבל הוא בהחלט ממחיש את היכולת של זבובי בית ליצור תוך פרק זמן קצר אוכלוסיות שלא יאפשרו חיים תקינים באזור נגוע. שלשה גורמים אחראים ליכולת הזו: 1. יכולתה של הנקבה להטיל למעלה מ-500 ביצים בתקופת חיים של כ-30 יום. 2. מהירות התפתחות דור (מביצה ועד הבוגר) כ- 7-8 ימים, היא כנראה המהירה ביותר בעולם החרקים. הזבובים מעמידים בתקופת הקיץ כשלושה דורות בחודש. 3. אתרי הדגירה ומקורות המזון של הבוגרים קיימים ללא הגבלה, בעיקר באזורים שבהם חיים ופעילים בני אדם. הנתונים הללו הם שמכתיבים את הפעילויות הנדרשות לבקרה הכרחית ויעילה של זבובי הבית.
יש לנטר ולזהות את אתרי הדגירה בתדירות של מינימום פעמיים בשבוע ולכל אורך השנה, כדי לזהות את הדגירות בראשית התפתחותן. עם זיהוי נגיעות יש לטפל מיד ולא להמתין למחרת, כדי למנוע מעבר רימות לדרגה של טרם התגלמות או התגלמות. יש לטפל בכל אתרי הדגירה האפשריים, לסלקם או לכסותן כדי למנוע הטלה. בגלל מספר רב של דורות המתפתחים בפרק זמן קצר, תתפתח תנגודת מהירה לתכשירי ההדברה הכימיים שבשימוש, לכן מוטב ומומלץ שימוש בשיטות הדברה אחרות של הרימות, קבורה, קומפוסטציה, יבוש ערמות הזבל, שימוש במווסתי גידול חרקים (מג"ח). לכל אחת מהשיטות יתרונות אבל גם חסרונות, לכן חשוב ביותר להמשיך ולנטר אחרי מוקדי הדגירה שנשארו, גם אחרי הפעלת אחת מהשיטות הללו. מומלץ לשלב בין מספר שיטות על פי עקרונות ההדברה משולבת. הדברת הבוגרים באמצעות ריסוסי חלל ושטח בתכשירי הדברה או מלכודות לבוגרים, יורידו רק במעט את רמת האוכלוסיות, יקלו על התושבים לפרק זמן קצר ותו לא. מקורות הדגירה יספקו תוך פרק זמן קצר אוכלוסיה נוספת של בוגרים. מידע רחב על ארגון מערך הדברת זבובים, שיטות ותכשירים ניתן למצוא בחוברת 'הדרכה לבקרת זבוב הבית' הוצאת מרכז ההדרכה של משרד הבריאות, כתבו עמוס וילמובסקי ועוזי גלזר. מידע נוסף באתר האגף למזיקים של המשרד להגנת הסביבה.
הדברה ביולוגית איננה ברת יישום
הדברה ביולוגית היא נושא מרתק שנחקר בהרחבה גם לגבי זבוב הבית. בסקר של המעבדה, נמצאו בזבל פרות נגוע ברימות גם מיני חרקים ופרוקי רגל אחרים כמו עכבישים וקרציונים, חלקם ידועים כאויבים טבעיים, טורפים או טפילים של ביצי הזבוב הרימות או הגלמים. בסקרים דומים נמצאו גם מספר מינים של צרעות טפיליות (א. הברון י. מרגלית 1991). בערמות הזבל שנבדקו נמצאה אוכלוסיה גדולה מאד של רימות, המעידה כי המינים הטורפים או הטפילים אין בכוחם לצמצם את אוכלוסיית הרימות באופן משמעותי. למרות זאת, רצוי להימנע ככל האפשר משמוש בתכשירי הדברה הכימיים, הקוטלים גם את האויבים הטבעיים הללו. בניסיונות בארץ של שימוש במיני הצרעות הטפיליות כמדביר ביולגי, ע"י גידול המוני במעבדה של מין הצרעה שנבחר כמתאים ופיזורו באתר הנגיעות, הסתבר שהשיטה המעניינת הזו, אינה יכולה להוריד את רמת האוכלוסיות באופן משמעותי, אם בכלל. לזבוב הבית היכולת להתרבות לאוכלוסיות גדולות מאד, לצרעות אין יכולת כזו ולכן הן מסוגלות להטפיל רק חלק קטן מאוכלוסיות הזבוב. ישנם גורמים נוספים, ביולוגים וסביבתיים המונעים מהצרעות לפגוע משמעותית באוכלוסיית הזבובים. יש הטוענים שניתן לשלב הדברה ביולוגית במסגרת הדברה משולבת של זבובי הבית, אבל הגידול של הצרעות הוא יקר, לא קל והסיכוי לתוצאה סבירה קטן. לכן הדברה ביולוגית של זבוב הבית איננה ברת ישום.
זבוב הבית גם עלול להזיק לרכוש. ציורים של צבעי מים שהוצגו בגלריה חשובה נפגעו קשות ע"י מספר גדול של זבובי בית שהתעופפו בגלריה. הוכח בניסיון במעבדה שהזבובים נמשכים לציורים כמקור שתיה וגורמים לכתמים בולטים בציורים היקרים תוך כדי ליקוק ומציצה של הצבע.
מרתק ויותר! כל הכבוד לעורך ולעמוס וילמובסקי!
מעניין מאד, אם זבוב הבית אינו פאקטור משמעותי בשרשרת המזון והנק שהוא גורם עולה עשרות מונים על התועלת שבו, האם לא ניתן ניתן להכחיד את האוכלסיה באמצעים של הנדסה גנטית? זבובות עקרות וכד ?
מאמר יפה מאוד, תודה
קצת מוזר לצטט מהתנ"ך, ולכתוב על היסטוריה של 10,000 שנה ו'כוחות הטבע'
תודה לבורא העולם על עולם מופלא שכזה
כמה חכמה אינסופית בכל ייצור! שאין כל בריה יכולה לתאר
שגם בדור הטכנולוגי והמפותח ביותר שלנו, לא הצליחו לייצר אפילו בעל כנף קטנטן אחד כזבוב, כי רק מעשה ידיו להתפאר!
"מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך" (תהילים קו)
תודה