נזקי נמלת האש הקטנה – תג מחיר

נמלת האש הקטנה נחשבת לאחד המינים הפולשים הנוראיים בעולם.

עקיצתה השורפת גורמת לפריחה כואבת, ארוכת-טווח ומגרדת בבני אדם; היא עלולה להפריע לקינון ולסכן את המינים המקומיים; היא עלולה לגרום לעיוורון חיות מחמד שאינן יכולות לגרש את הנמלים העוקצות מעל פניהם. בנוסף, שלא כמו נמלים אחרות המקננות רק באדמה, נמלי אש קטנות מקננות לעיתים בעצים ובשיחים, ונשמטות על אנשים וחיות שבמקרה חולפים על פניהם.

מה תג המחיר עבור כל הסבל הזה? לאי הוואי זה עלול לעלות יותר מ -6 מיליארד דולר במשך 35 השנים הבאות, אם התפשטות נמלת האש הקטנה לא תטופל, על פי מחקר שנערך לאחרונה.

חוקרים במכללת UH לחקלאות טרופית ומשאבי אנוש יצרו מודלים מתמטיים לחיזוי ההתפשטות של נמלת האש הקטנה על פני האי הוואי, ואז הוסיפו נתונים על השפעות המזיק על החקלאות, על התיירות ועל תעשיות אחרות, כמו גם את המשאבים אשר השקיע האדם על מנת לשמור על המצב תחת שליטה.

התוצאות ניבאו הפסד כלכלי של 140 מיליון דולר, עלויות טיפול ושליטה של 1.2 מיליארד דולר במשך 10 השנים הקרובות, אם שיטות הניהול והטיפול הנוכחיות יימשכו.

אם לא די בכך, המודל שלהם אף צפה 390 מיליון עקיצות בבני אדם ו- 107 מיליון עקיצות בחיות מחמד בתקופה זו.

אך המחקר שלהם הראה כי הגדלה משמעותית ואגרסיבית במאמצי השליטה במזיק יכולים להשתלם ובגדול.
החוקרים מצאו כי הוצאות של 8 מיליון דולר על הכחדת נמלת האש הקטנה על פני שלוש השנים הקרובות תדלל משמעותית את אוכלוסיית המזיק. לפי מודל זה, עלויות של 10 שנים יסתכמו רק ב- 11 מיליון דולר בנזקים כלכליים ו -15 מיליון דולר להתמודדות עם הבעיה, עם רק 76 מיליון עקיצות אדם ו -5 מיליון עקיצות חיות מחמד.

כך שבמשך תקופה של 35 שנים, האי הוואי יכול לחסוך 5.5 מיליארד דולר בעלויות השליטה במפגע ו- 538 מיליון דולר בהפסדים כלכליים, על ידי הגדלת מאמצי מיגור הנמלה, ולמנוע 2.2 מיליארד עקיצות אדם ו- 762 מיליון עקיצות חיות מחמד.

יתרונות אחרים לטווח ארוך כוללים הגנה על מינים בסכנת הכחדה, על חיות הבר המקומיות והפחתת הסיכון של התפשטות נוספת לאיי הוואי הסמוכים, ציינו החוקרים.

בעוד ניסיון לעקור מן השורש את כל המושבות של נמלת האש הקטנה יהיה יקר מדי, הגדלת מאמץ ניהול המפגע הוא מוצדק מבחינה כלכלית, כך על פי המחקר.

דונה ג'. לי, כלכלנית מחקר בכירה במחלקת משאבי טבע וניהול כלכלי ב- CTAHR, והמחברת הראשית של המחקר, אומרת כי נמלת האש הקטנה יכולה לפגוע בעסקים במגוון דרכים. הנמלים אוספות אליהן כנימות, מקור המזון העיקרי שלהן ועלולות להגדיל את כמות הכנימות השורצות על יבולים חקלאיים וכתוצאה מכך לגרום לייבול נמוך ולצורך בשימוש נרחב בחומרי הדברה. כמו כן, הן עלולות להפריע לקציר ולפעילויות חקלאיות נוספות. חלק מהחקלאים מדווחים כי העובדים העדיפו לעזוב את העבודה מאשר להתמודד עם עקיצות הנמלים.

כמו כן, בעלי משתלות עלולים למצוא את עצמם מוכרים צמחים שורצי נמלים.

לי ציינה כי העלויות הגדולות ביותר תהיינה על טיפול בגידולים החקלאיים, בבתים, בפארקים, במסלולי גולף, במלונות, במטרה לשמור את הנמלים תחת שליטה.

אנשים לא ירשו לעצמם להיות מוצפים בנמלי אש קטנות, כולם יקנו פתינות ויטפלו בהן. הנמלים יעלמו לזמן קצר, אבל ללא טיפול מן השורש, אם הן נמצאות אצל השכנים, הן פשוט יחזרו תוך זמן קצר.

נמלת האש הקטנה התגלתה לראשונה ב -13 מקומות על האי הוואי בשנת 1999. הדברה מוקדמת האטה את ההתפשטות, אבל, בתוך שלוש שנים הנמלים נמצאו ב- 21 מיקומים, והיום הן ממוקמות ככל הנראה ב- 4,000 מקומות, עם פעילות לאורך החוף המזרחי של האי. נמלים גם אותרו ב- Maui, Oahu ו- Kauai, למרות שמאמצי המיגור סייעו לשמור עליהן תחת שליטה.

קיים מימון ממשלתי ותקציבים למלחמה בנמלת האש הקטנה, אך ג'ושוע אטווד, מנהל התכנית מטעם מועצת המינים הפולשים בהוואי טוען כי יש צורך בהשקעה רבה יותר על מנת למנוע את ההשפעות הכלכליות, הבריאותיות וההשפעות על איכות הסביבה, כפי שמתוארות במחקר. "עלינו להיות פרואקטיביים. ככל שנקדים לפעול, זה יהיה זול יותר; וככל שנמתין זה יהיה יקר יותר".

החוקרים מציינים כי בחרו בנמלת האש הקטנה למחקרם מכיוון שהיה בה את הסיכון לגרום לבעיות רבות בהוואי, ומכיוון שהופיעה יחסית לאחרונה עדיין קיים הפוטנציאל לשלוט בה, גם אם הנושא לא קיבל מימון מספיק על מנת למנוע את התפשטותה.

מקרים במאווי ובאוהאו הראו שהשקעה במיגור מוקדם יכולה להיות יעילה בשליטה על המזיק, אך המאמץ צריך להיות משמעותי, במימון מתמשך על פני כמה שנים, כדי לוודא שאוכלוסיית הנמלה נשארת מודחקת.

"יש אנשים שאומרים שזה לא עניין גדול, כי היו לנו נמלים לפני כן, אבל זו נמלה שונה – עם השפעה רעה במיוחד", מסכמים החוקרים. "אם יטפלו בנמלה לפני שהיא מתפשטת, זה יחסוך למדינה המון כסף בטווח הארוך".

ומה המצב בארץ?

על פי הערכות חוקרים פלישת נמלת האש הקטנה לארץ התרחשה באמצע שנות ה-90 באמצעות משלוח עץ שהגיע לקיבוץ אפיקים. רק בשנת 2006, כ- 10 שנים אחרי, ולאחר תלונות רבות של אנשים מקיבוצי עמק הירדן, הבינו שמדובר בנמלת האש הקטנה.

בשנים 2009-2011 בוצע סקר ארצי לאיתור מוקדי התפשטות נמלת האש הקטנה בארץ, בוצע פיקוח ומעקב יחד עם ועדת היגוי בין משרדית שכללה נציגים ממשרד החקלאות, הבריאות והגנת הסביבה. מטרת הועדה – הכחדת נמלת האש הקטנה מישראל – לא הושגה.

כיום קיימים עשרות רבות של יישובים נגועים מצפון הארץ ועד דרומה. מדי קיץ מתקבלות המוני קריאות אזרחים שנעקצו לרשויות המקומיות, למשרד להגנת הסביבה ולמדבירים פרטיים. כלבים וחתולים שנפגעו בעיניהם מנמלת האש מגיעים לטיפול במרפאות וטרינריות. לא אחת נסגרת בריכת שחיה בשל פלישת נמלים ועקיצות השוחים. הבעיה חמורה, אך מעבר לנזק הנגרם לאדם מדובר על פגיעה אקולוגית בבתי גידול טבעיים. ידוע כי מינים פולשים הינם הגורם השני בחשיבותו להרס בתי גידול. נמלת האש משמידה אוכלוסיות של נמלים מקומיות, פרוקי רגליים אחרים ופוגעת בזוחלים, דו חיים ועופות. ידוע בארץ על נגיעות בשמורות טבע וחופי רחצה – פוטנציאל נזק אדיר.

מה עושה מדינת ישראל על מנת לעצור את התופעה?

נמלת האש הקטנה נמצאה במשתלות גידול מסחריות. מאות ואולי אלפי קינים של נמלת האש הקטנה נמכרים יום יום לבעלי חצרות, לקבלני גינון ולסוחרים. על מנת לעצור את התופעה החמורה הזו מבצע  המשרד להגנת הסביבה בדיקות לאיתור משתלות נגועות ומנחה אותם לבצע הדברות. בעבר המשרד להגנת הסביבה יידע את הציבור על כל משתלה נגועה שלא ביצעה את ההנחיות במלואן.

בהוואי הגדולה בשטחה ב 20% בלבד ממדינת ישראל, אך בעלת אוכלוסייה קטנה המונה כ- 1.4 מיליון נפש בלבד נעשות פעולות לצמצום התפשטות הנמלה בהיקף של 620 אלף דולר מדי שנה. הפעולות כוללות מימון פעילות מעבדת נמלים, ביצוע פעולות בקרה לצמצום אוכלוסיית נמלי האש, תכנית לאילוף כלבי גישוש, מחקר מעבדתי, חינוך והסברה.

ובישראל?… מדינת ישראל כבר מספר שנים מתנערת מאחריות בנושא נמלת האש הקטנה. בעבר מימן המשרד להגנת הסביבה שירותי ניטור, סיפק חומרי הדברה לרשויות המקומיות ועודד אותן לטפל בשטחן, אך גם זה נפסק. כיום, הנושא מוזנח ורוב הרשויות אינן מבצעות את המוטל עליהן.

תג המחיר עבור נזקי נמלת האש הקטנה בישראל איננו ידוע, לא נעשתה הערכה כלכלית, אך בהתבסס על נתוני המחקר בהוואי ואוזלת היד מצד המדינה והרשויות המקומיות , הנזקים למשק הישראלי עלולים להגיע לסכומי עתק הגבוהים יותר מהערכות המחקר שבוצע בהוואי.