סקירת המאמר "מחלת הדֶּבֶר בארץ ישראל במאה העשרים"

בשנתון "קורות" לתולדות הרפואה ומדעי הטבע כרך כו (תשפ"א-תשפ"ב עמ' עה-צד) התפרסם המאמר "הדֶּבֶר בארץ ישראל במאה העשרים". דר' זלמן גרינברג ז"ל שכתב את המאמר בשותפות עם עמוס וילמובסקי, נפטר תקופה קצרה מאוד לאחר הפרסום וזכה, לשמחתו, לראות את המאמר שהתפרסם. שני הכותבים מהמעבדות המרכזיות של משרד בריאות בירושלים. זלמן היה פרזיטולוג ומיקרוביולוג שעסק גם בהיסטוריה של הרפואה בארץ, עמוס וילמובסקי הוא אנטומולוג רפואי.

הדֶּבֶר היא אחת המחלות המדבקות והקטלניות ביותר לאדם אשר ללא ספק השפיעה מאוד על גורלו בחלקים גדולים בעולם. הערכה היא שבמהלך ההיסטוריה מתו מהמחלה הזו כ-200 מיליון בני אדם. מחלת הדֶּבֶר היא מחלה זיהומית זואונוטית (של בני אדם ובעלי חיים) הנגרמת ע"י חיידק Yersina pestis. המעביר את החיידק בין החולדות העירוניות ולאדם הוא פרעוש החולדה.

מתחילת הספירה ועד אמצע המאה ה-20 מתועדות בעולם כ-150 מגפות שהתרחשו במהלך שלוש פנדמיות. שלושת הפנדמיות לא פסחו על המזרח התיכון וארץ ישראל. המאמר סוקר בקצרה את מקרי הדֶּבֶר בארץ במהלך הפנדמיה הראשונה והשניה. המאמר מתרכז במקרי הדֶּבֶר בארץ במאה העשרים, במסגרת פנדמיית הדבר השלישית שהחלה בסין בסוף המאה ה-19 והתפשטה לאירופה למזרח התיכון והגיעה לארץ בשנת 1914. מופעים נוספים של המחלה היו בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה. סבב נוסף של מופעי המחלה היה במהלך מלחמת העולם השנייה עד שנת 1947 שבה נרשמו מקרי הדֶּבֶר האחרונים בארץ.

בתקופת השלטון העות'מני שהסתימה בשנת 1917 לא נערך כל תיעוד על מחלת הדֶּבֶר והמידע שאוב מדיווחי עיתונות. מחלקת הבריאות המנדטורית שהחלה לפעול עם הקמת הממשל האזרחי הבריטי בארץ (1921) ועד סיום תקופת המנדט בשנת 1948, פרסמה דוחות פעילות שנתיים. הדוחות השנתיים מספקים את הנתונים המלאים והמדויקים ביותר לגבי תחלואה ותמותה ואת הפרטים הסטטיסטיים של מדדי הבריאות השונים. הנתונים והטבלאות המוצגים מבוססים בעיקר על הדוחות השנתיים של מחלקת הבריאות ומתפרסמים בפעם הראשונה במאמר זה. להשלמה הובאו ידיעות מהעיתונות וממקורות נוספים. הנתונים המוגשים במאמר הם המקיפים והמדויקים ביותר בנמצא.

החולדות הנושאות בגופן את חיידקי הדֶּבֶר ובפרוותן חיים פרעושי החולדה, הן הגורם להפצת המחלה. בהתאם לאמנות בינלאומיות הקימו הבריטים מערך מיוחד שמטרתו לבדוק את רמת נגיעות החולדות בחיידקי הדֶּבֶר ובפרעושי החולדה. תוצאות הסקרים הללו המתפרסמים במאמר, הם שסייעו מאוד בזיהוי מוקדם של מוקדי נגיעות ובמלחמת החורמה בחולדות. בכרזות של הרשויות התבקש הציבור לדווח על חולדות שמתו מדֶּבֶר לצרכי הבדיקה (ראה תמונות). סקרי הבדיקות נמשכו עד סוף שנות השבעים במאה הקודמת. במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות נבדקו רמות הנגיעות בפרעוש החולדה ודמן נבדק במעבדה בקטריולוגית.

טועים החושבים, כי מחלת הדֶּבֶר עברה מהעולם, קיימים מוקדי נגיעות רבים בין מכרסמי הבר (דבר הכפר) ודיווחים על עליה במספר מקרי המחלה. לכן חשוב, שאגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה, יבצע בארץ סקרים נוספים לבדיקת רמת נגיעות החולדות בפרעושי החולדה.