פלישות הרסניות של מינים זרים
מה קורה כשמין של בעל חיים פולש למערכת אקולוגית שאינה שלו ושלא אמור היה להיות בה באופן טבעי? לפעמים המערכות האקולוגיות סתגלניות ומתאימות את עצמן, ולפעמים מדובר בהרס וחורבן מוחלטים של בעלי חיים ואף מינים שלמים.
אלו 3 פלישות מההרסניות ביותר של מינים זרים למערכות אקולוגיות
הנמלים המשוגעות
נמלים משוגעות הוא שמן האמיתי של מין הנמלים שנקרא כך בגלל האופן בו הן זזות, שדומה לזה של אדם משוגע. כשהנמלים המשוגעות הגיעו למערכות אקולוגיות שלא שלהן, הן גרמו להרס וחורבן אדירים – מהוואי ועד לאיי סיישל וזנזיבר. הן הגיעו לאיים הנקראים איי קריסמס, באוקיינוס ההודי, הקימו בהם מושבות-על עם כמה וכמה מלכות, אשר התפרשו על פני שמונה אזורים לפחות ביער הגשם, והחלו לחסל את בעלי החיים המקומיים באופן שיטתי. ב- 18 חודשים הן הרגו 3 מיליון סרטנים מסוג סרטן האדמה האדום. לסרטן זה תפקיד חשוב במערכת האקולוגית של יער הגשם. הוא מעין שוטר תנועה של מערכת הפסולת ביער, ומשפיע על הרכב החומרים ביער בכך שניזון בעלים ותוצרים אחרים של עצי היער.
הנמלים המשוגעות הצליחו לפגוע בתהליכי הרבייה של מינים רבים כל כך של זוחלים, ציפורים ויונקים במערכת אקולוגית זו, לרמה שלמרות שפלישת הנמלים התפרשה על פני פחות מ 5% משטחו של יער הגשם, הן הצליחו להכחיד לחלוטין כמה וכמה זמנים של בעלי חיים אשר היו בסכנת הכחדה לפני בואן.
הנמלים המשוגעות אמנם לא פלשו עדיין לישראל, אך נמלת האש הקטנה בהחלט כן. על נזקי נמלת האש הקטנה בארץ ובעולם קראו כאן.
הנמייה ההודית הקטנה
טורף רעבתני ואופורטוניסט זה מגיע במקור מאזורים כמו איראן, הודו, מיאנמר ועד לחצי האי במלזיה. הנמיות הובאו למאוריציוס ופיג'י ומשם לאיים המערביים של הודו ולהוואי בסוף המאה ה- 19 בניסיון להשתלט על אוכלוסיות של חולדות, רק שניסיון זה להשיג שליטה ביולוגית על מין אחד הביא איתו השלכות הרות אסון.
הנמייה לא התאימה כלל למערכות אקולוגיות של האיים אליהם הובאה, גרמה להכחדה של מגוון מינים של ציפורים, זוחלים ודו-חיים, והפכה לאיום ממשי עבור אלו ששרדו, כולל ארנב האמאמי הנדיר ביפן.
אם זה לא מספיק, אז הנמייה ההודית היא גם נשאית ומפיצה של מחלת הכלבת.
דג נסיכת הנילוס
כשדג נסיכת הנילוס הובא לאגם ויקטוריה שבאפריקה בשנת 1954 במטרה לנסות לעצור את הירידה הדרמטית באוכלוסיית הדגים המקומיים בעקבות דיג יתר, אף אחד לא דמיין את ההשלכות האיומות שיהיו למהלך זה.
דג נסיכת הנילוס הביא לתוצאה ההפוכה בדיוק, כשגרם להכחדה של מעל 200 זנים של דגים בעקבות טריפה שלהם ומאבקים על מזון.
בנוסף, נסיכת הנילוס הוא דג בעל בשר שמנוני יותר מזה של הדגים המקומיים באזור, מה שגרם לעצים רבים להיכרת ולשריפות להתלקח. הסחף שנוצר בעקבות כריתת העצים המרובה שינה את הרכב ורמות החומרים באגם, מה שגרם לכך שהאגם נפתח לפלישה של אצות ויקינטון.
פלישות אלו גרמו בתורן לצניחה ברמות החמצן של האגם, אשר הביא למותם של דגים נוספים. חוזר חלילה, ההשלכות הבלתי נגמרות של התערבות זו במערכת האקולוגית של אגם ויקטוריה היו קטלניות ביותר.