תהלוכן האורן - מזיק עצי האורן ומסכן בריאות האדם
עמוס וילמובסקי, גמלאי המעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות
רפי חפץ, מנהל מחלקת תברואה אדמה אגן
מאמר זה מוקדש לזכרו של ד"ר יוסף הלפרין שהוביל משך שנות דור, את המחקר על תהלוכן האורן והמאבק למנוע ולבער את הנגע. במחקריו במסגרת המעבדה לאנטומולוגיה, במחלקת היעור באילנות ובמכון וולקני, תרם תרומה רבה שאפשרה להפוך את היערות בישראל, לאתרי בילוי וטיול מבוקשים. מאמר זה מתבסס, ברובו הגדול, על פרסומיו של ד"ר יוסף הלפרין.
תהלוכן האורן פעיל החורף
תהלוכן האורן (Thaumetopoea wilkinsoni) הוא פרפר השייך למשפחת התהלוכניים .Thaumetopoeidae. בעבר היה מוכר מין זה בשם שאינו מתאים "טוואי התהלוכה של האורן", כי אינו שייך למשפחת הטוואיים. הזחלים של התהלוכן חיים ומתפתחים רק על אורנים, ניזונים מהמחטים ומזיקים בכך לעצים. שערות צורבות המתפתחות בזחלים, החל מהדרגה השלישית, עלולות לגרום לנזק בריאותי לנופשים בצל אורנים נגועים. בארץ שני מינים נוספים ממשפחת התהלוכנים, תהלוכן האוג והאלה. תפוצתם קטנה ומוגבלת, לכן חשיבותם כמזיקים זניחה. האורן מהווה כ-80% מכלל עצי היערות בארץ, המשתרעים על כ-600,000 דונם ונפוץ מדימונה וירוחם בדרום ועד מטולה ורמת הגולן בצפון. הביולוגיה של התהלוכן היא מיוחדת ומעניינית במיוחד. הפעילות וההתפתחות היא בתקופת החורף והסתיו, בניגוד לרוב רובם של החרקים שפעילותם והתפתחותם בקיץ. החיים בתנאי חורף של טמפ' נמוכות, גשמים ורוחות, מחייבים מנגנונים מיוחדים המאפשרים את קיומו של המין הזה בתנאים הללו. הכרת אורח חייו של התהלוכן הכרחית כדי להתמודד ביעילות המרבית עם הנזקים שהוא גורם.
בוגרים וביצים
הבוגרים מגיחים מהגלמים שבקרקע בספטמבר–אוקטובר. אורכם כ-20 מ"מ צבעם חום בהיר או אפור. הנקבה גדולה מהזכר, מוטת כנפי הנקבה 35-48 מ"מ ושל הזכר 38-28 מ"מ וצבעם חום אפור. הבוגרים פעילי לילה, חיים זמן קצר – כיומיים. טווח התעופה קצר ומוגבל למרחק של עד 4 ק"מ. גפי הפה מנוונים והם אינם ניזונים. תפקידם היחידי להעמיד את הדורות הבאים ולדאוג להמשך קיומו של המין. כבר ביום הגיחה בשעות הלילה או לפנות בוקר הם מזדווגים. הנקבה מטילה כ-200 ביצים סביב קבוצת מחטי אורן, בצורת גליל חד שכבתי שאורכו כ-4 ס"מ. גודל הביצים כ-1 מ"מ. צבר קשקשים שבקצה הבטן משמש את הנקבה לכיסוי הביצים, להגן עליהם מיובש קור וגם מצרעות טפיליות. התפתחות הביצים נמשכת כששה שבועות בהתאם לטמפרטורה. הביצים מתפתחות בשלהי הקיץ, בסתיו ובתחילתו של החורף, בתקופה שבה שינוים ניכרים בטמפרטורות. כושר הסבילות של הביצים לטמפרטורות קיצוניות שבין אפס ועד 35 מעלות צלסיוס (מ"צ) מאפשר להם לשרוד את התקופה הזו.
הזחלים
הזחלים בוקעים מגליל ההטלה בין אמצע אוקטובר עד אמצע נובמבר. עד התגלמותם בקרקע ימשיכו הזחלים לחיות בלהקה בעלת חיי חברה מאורגנים היטב. הפעילות בלילה. במהלך התפתחותם מתנשלים הזחלים 4 פעמים לחמש דרגות. צבעם של הזחלים בצעירותם חום צהוב, גופם מכוסה בשערות לבנות ובולטות. לאחר כל נשל הצבע משתנה לחום כהה יותר והשערות מצהיבות, הראש שחור. החל מהדרגה השלישית מתפתחים בזחלים גם שערות זעירות על גבי כריות המכילות חומר צורב. השערות הללו הן שמזיקות לנופשי היער. אורכם של הזחלים בתום התפתחותם כ-4 ס"מ. משך התפתחות הזחלים מושפע באופן ישיר מהטמפרטורה ונמשך 180- 120 יום.
הזחלים בדרגה הראשונה והשניה
מיד לאחר הבקיעה הזחלים ניזונים וטווים מטווה דליל מקורי משי המודבקים למחטי האורן בשולי העץ. הקינים חשופים לקרני השמש המחממים. באתר המטווה הזה יסתתרו הזחלים במשך היום.
הזחלים הצעירים ניזונים מכרסום שכבת האפידרמיס העליונה של מחטי האורן, והם מתייבשים. לחדי העין שבין העוסקים בטיפול נגע התהלוכן, אפשרות לזהות את גלילי ההטלה וקבוצות המחטים היבשים שצבעם חום צהבהב וכך לאתר מוקדם את הנגיעות. הזחלים הצעירים נודדים לעיתים קרובות מענף לענף שבו הם ניזונים ובונים מטווה חדש. יש והם עוברים גם לעץ אחר, בעיקר בדרגת ההתפתחות השלישית. הזחלים יוצאים לאכילה ונעים בטור "התהלוכה". זחל ראשון מוביל, כל זחל אחריו נוגע בקצה גופו של זה לפניו. לפני צאת המצעד, הזחלים מנענעים את חלקם הקדמי, אות על כוונתם לצאת. רק כאשר "ההודעה" הועברה לכל, תצא השיירה לדרכה. החיים הקהילתיים של התהלוכן מצריכים תקשורת בין כל החברים, נושא מרתק ומעניין בפני עצמו.
תהליך ההתנשלות נמשך מספר ימים בהם הזחלים שוהים בקן ואינם ניזונים. לכן, הדברה בימים הללו בתכשירים הנקלטים בהזנה מהמחטים אינה יעילה. תכשיר הקוטל את הזחלים במגע עם מחטים מרוססים, אינו יעיל בימי גשם, אלא אם התכשיר הוא יציב ולא נשטף. המעבר מהדרגה הראשונה לשנייה כ-7 ימים. תקופת התפתחות של הדרגה הראשונה והשנייה נמשכת כ-6 שבועות, מסתיימת לקראת סוף דצמבר.
הזחלים מהדרגה השלישית ועד התגלמות
לאחר הנשל השני, בדרגתם השלישית, הזחלים מכרסמים את כל המחט. בהמשך התפתחותם הם זקוקים לכמות הולכת וגדלה של מזון והם מרחיבים מאוד את אזורי התזונה. בדרגה הזו מתפתחות השערות הצורבות ומספרן מגיע לכמה מאות. תפקיד השערות הצורבות הוא להגן על הזחלים מטורפים. נדידת הזחלים נפסקת בדרך כלל לקראת סיום התפתחות הדרגה השלישית, בסוף חודש ינואר והקבוצה טווה קן קבוע שבו יחיו הזחלים עד גמר התפתחותם. הקן הבנוי מקורי משי וגודלו כ-18-25 ס"מ. פתחו כלפי מטה מונע כניסת מי גשם. הקן מקנה הגנה מפגעי החורף: רוח, גשם, קור וכן הגנה מטורפים.
הקן משמש כחממה, בה הטמפרטורה גבוהה ב 15-17 מ"צ מטמפרטורת הסביבה. תכונה זו מאפשרת את התפתחות הזחלים גם בחורף, למרות הקור בחוץ. ביום הזחלים מצטופפים בקן. בשעות הערב יוצאים להרחבת הקן או תיקונו במידת הצורך. במשך הלילה יוצאים במרץ רב לאכילה של כמות מחטים מרשימה. המזון הנאגר ע"י הזחלים, מנוצל גם לתקופת הגולם ופעילות הבוגרים שיגיחו בסתיו הבא ואינם ניזונים. בסוף חודש פברואר הזחלים מתנשלים לדרגתם הרביעית. בדרגה הזו מספר השערות הצורבות בזחל גדלה לאלפים רבים, אבל הכמות של החומר הצורב בהן עדין איננה גבוהה במיוחד. המעבר בין הדרגה הרביעית לחמישית נמשך עד כשבועיים, בהם אין הזחלים ניזונים. הטיפול בתקופה הזו בתכשירי ההדברה הנקלטים בתזונה אינו יעיל. בדרגה החמישית המתפתחת בחודש מרץ, מספר השערות הצורבות שגודלן כ-0.4 מ"מ, עלול להגיע עד 0.6-6 מיליון. כמות החומר הצורב בהן גדולה ומסכנת מאוד את החוסים בצל האורנים.
הגולם
עם תחילת האביב (בסוף מרץ תחילת אפריל) מתחיל המצעד הגדול. הזחלים יורדים מהעצים להתגלם בקרקע. המוביל, זחל נקבי (ממנו תתפתח נקבה בוגרת), הוא הראשון שחודר לקרקע.
החדירה היא בדרך כלל קרוב לעץ הפונדקאי. עומק החדירה תלוי בתחיחות הקרקע, בד"כ 10-15 ס"מ. העומק הזה מאפשר לבוגר שיגיח מהגולם לפלס דרכו החוצה. הזחל מתגלם בפקעת שהוא טווה מקורי משי שהוא מפריש מגופו. אחרי כ-4-5 חודשים בוקעים הבוגרים. התופעה של עיכוב אחד משלבי ההתפתחות של חרק מכונה דיאפאוזה. (תרדמה). תופעה זו מאפשרת לחרק לעבור תקופה קשה בתנאי החיים. התהלוכן אינו יכול לחיות בתנאי הקיץ ולכן הגולם יסיים את התפתחותו בסוף הקיץ והבוגר יגיח רק עם בוא הסתיו. חורף קר וגשום, מאריך את זמן התפתחות הזחלים וההתגלמות מתקצרת. בחורף חם התפתחות הזחלים מתקצרת והתפתחות הגלמים ארוכה יותר. באזור ההרים מתאחרת ירידת הזחלים, במספר שבועות, מתקצרת תקופת הגולם. חשוב מאד לציין שלא כל הגלמים יגיחו לאחר הקיץ הראשון. מקצתם יבקעו בשנים הבאות עד 7 שנים או אפילו 9. התופעה הזו שהיא נדירה בטבע, מוסברת "כהבטחה מרבית של המשך קיום המין". אם הבוגרים שהגיחו לאחר שנה יפגעו, אזי בשנים הבאות יגיחו אחרים שימשיכו את שרשרת הדורות. לתופעה הזו יש גם חשיבות רבה במאבק נגד המזיק. על המדבירים לדעת שגם אם בצעו הדברה מלאה והמזיק כנראה נעלם, עליהם להמשיך ולבצע ניטור לאורך מספר שנים, כדי לוודא שלא הגיחו בוגרים חדשים, מגלמים שהיו בתרדמת לאורך שנים והנגיעות חזרה שנית.
השערות הצורבות והנזק לאדם
מספר השערות בדרגה החמישית מגיע לשיא של מאות אלפים ולפי הספרות אפילו עד כששה מיליון. כמות החומר הצורב בשערות בדרגה החמישית היא הגבוהה ביותר. השערות הצורבות נפרדות בנקל מגוף הזחל או מהנשלים ונישאות עם הרוח. המגע של השערות הללו עם האנשים שבאזור, יגרום לתגובה אלרגית של פריחה צורבת וגירוי חזק בעור, לעיתים בעיניים וגם בדרכי הנשימה. התופעות הללו ידועות גם בשם "סרפדת האורנים". הוכח שארסיותם של השערות הללו נשמרת למשך 12-14 שנים ופגיעתם עלולה להיות רעה גם באתרים שהיו נגועים לפני שנים. הכרת המבנה של השערות הצורבות מסבירה את אורך תקופת הרעילות של השערות.
את גוף החרק מכסה הקוטיקולה, שכבה המופרשת ע"י שכבת העור האפידרמיס. התאים האפידרמליים הם גם שמפרישים את החומר הקוטיקולרי ויוצרים מבנה דמויי שערה המכונה 'השערה הצורבת'. השערות הללו הן זעירות מאד וחלולות, הן צרות ומחודדות בקצה. לתוכן מופרש חומר רעלי צורב מבלוטה חד תאית בבסיס השערה (Kemper 1958). באמצעות מנגנון המנתק בקלות רבה את השערות הצורבות מגוף הזחל, נשלפות כמויות גדולות הנישאות ברוח. תפקידן של השערות הצורבות להגן על הזחלים מטורפים, בעיקר מחרקים וציפורים. לכן יותר מסביר שהגירוי להפעלת מנגנון השחרור הוא סכנה מטריפה. בסוף החורף כמות השערות הצורבות מקסימלי, זוהי התקופה המסוכנת ביותר למבלים ביער, בעיקר בימי מצעד הזחלים לקרקע. השערות הצורבות הן חלק מהנשל. כמות הנשלים בקן והזחלים המתים היא גדולה מאד והם מצטברים ונשמרים. התפוררות הקינים בקיץ מספקת לקרקע נשלים בכמות מרשימה מאד ואין ספור של שערות צורבות.
החשיפה של השוהים ביער לשערות הצורבות היא רק במקרים נדירים במגע ישיר עם הזחלים. במקרים אחרים, החשיפה היא מהשערות המתנתקות מהזחלים, היורדים בסוף החורף מהעצים להתגלמות בקרקע ונישאות ברוח. במקרים הרבים יותר נפגעים המבלים ביער ליד עצי אורן ממצבור השערות הגדול בעלווה שמתחת לעצים. הוכח שארסיותם של השערות הללו נשמרת לאורך של 12-14 שנים, לכן יש סיכון להיפגע במשך כל השנה וגם שנים רבות לאחר שנגיעות בתהלוכן חוסלה.
במגע עם האדם השערות הצורבות חודרות לעור, נשברות והחומר הצורב שהוא חלבון רעלני משתחרר וגורם לפריחה צריבה וגירוי חזק. האזורים החשופים בדרך כלל הם הפנים, הצוואר והידיים. הדלקת המגרדת והצורבת בעור עלולה להימשך 2-4 ימים. לעיתים מתפתחים פצעים מוגלתיים כתוצאה של הגירוד וזמן ההחלמה יימשך עד כ-10 ימים.
במקרים רבים קיימת גם פגיעה של השערות בעיניים, המתבטאת בגירוי חזק וכמות גדולה מאד של דמעות המגבילות זמנית את כושר הראיה. גם העפעפיים והלשון חשופים לפגיעה. בליעה של שערות, תגרום לקשיי נשימה, לעיתים דלקת בגרון ובלוע, החולפת לאחר 2-10 ימים, בלי להותיר סימנים. עצמת הפגיעה תלויה ברגישות האישית של כל נפגע ומידת החשיפה. הטיפול הראשוני המהיר והרצוי לנפגע הוא להסיר במהירות הבגדים, לשטוף היטב ובהרבה מים את האזורים הנגועים, כולל העיניים, כל טיפול רפואי נדרש אחר יינתן רק ע"י רופא. וטרינרים דיווחו על פגיעות בכלבים המרחרחים, מלקקים או אפילו בולעים זחלים. קימת פגיעה קשה בלשון ובדרכי הנשימה והבליעה. החתולים זהירים מאד ובודקים היטב טרם ליקוק במה מדובר ולכן מקרים של פגיעה בהם נדירים ביותר.
היקף התחלואה
היקף התחלואה בסרפדת האורנים איננה ידועה כיון שאין דיווחים של מירב המקרים. בעבר דווחו מאות מקרים של מבלים בצלם של האורנים ביערות, עשרות מקרים בגני ילדים שבהם או לידם עץ או עצי אורנים. קבוצה נוספת של נפגעים היו בעיקר ילדים, משתתפי מחנות הקיץ של תנועות הנוער שעסקו במחנאות ביערות ובאו במגע עם השערות הצורבות בקרקע. בשנים האחרונות פחת כנראה מספר הנפגעים, כתוצאה מפעולות מניעה והדברה הנעשות ביערות ע"י הקרן הקיימת לישראל והרשויות העירוניות בתחומי שיפוטן.
מודעות הציבור לנגיעות אפשרית של היער, בעיקר של קבוצות או ארגונים הבאים לבלות בו, הוסיפה תרומה להורדת מספר הנפגעים. מידע שנמסר ע"י קק"ל לקבוצות ובודדים המתכננים בילוי ביער, מלמד על ההיסטוריה של הנגיעות. כיוון שהנגיעות של השערות הצורבות בקרקע שורדת שנים רבות לאחר שהודבר התהלוכן שהיה ביער, יש לטפל כדי למנוע פגיעה מהן. אין להסתפק במידע או ניטור של נגיעות אתרי השהייה שנבחרו. מאחר והשערות אינן חומר חי, אין להדברה כל תועלת. כדי להרוס את מבנה השערות הצורבות, יש לשטוף היטב במים את השטח המיועד לפעילות ולמנוע פגיעתן הרעה. רצוי ביערות החשודים כנגועים, או שיש על העצים קינים ומטווים ישנים להרטיב גם אותם.
נזק לעצים
הנזק לעצים תלוי בגיל הזחלים, גיל העצים ורמת הנגיעות. הזחלים הצעירים בדרגה הראשונה והשנייה (בחודשים נובמבר, דצמבר) ניזונים מכרסום שכבת האפידרמיס העליונה של מחטי האורן והם מתייבשים. צפיפות קבוצות המחטים היבשות היא מדד לקביעת רמת הנגיעות. החל מהדרגה השלישית הזחלים אוכלים את המחטים בשלמותם והנזק לעצים משמעותי יותר. הפגיעה קשה יותר בעצים הצעירים שגובהם עד כ-3 מטרים, העלולים להישאר ערומים מהתקפה של מאות זחלים בלבד. העצים הללו אינם מתים, אבל קיימת השפעה של התקרחות על הצמיחה ופרמטרים נוספים בחיי העצים. העצים ישובו ללבלב ויעטו ירוק תוך שנתיים עד שלוש. רק לעיתים רחוקות עצים ערומים כליל ממחטים ימותו. בעץ מבוגר שהוא גבוה ועלוותו מפותחת, הנזק מזחלי התהלוכן הוא מחטים מכורסמים או אכולים והפגיעה בנוף העץ אסתטית בלבד .
בקרת המזיק
המונח בקרת המזיק, מתייחס לכל מגוון הפעולות שיש לנקוט, על מנת למנוע נגיעות. הבקרה כוללת את פעולות הניטור והאיתור של מוקדי הנגיעות, פעולות המניעה האפשריות ומגוון פעולות ההדברה. כל הפועלות הללו הן בתחום הבקרה של תהלוכן האורן ביערות ובחורשות גדולות והיא באחריותה של הקרן קימת לישראל (קק"ל). לכידת הזכרים הבוגרים באמצעות מלכודות פרומון בספטמבר–אוקטובר משמשת לניטור מועדי הופעת הבוגרים ופעילותם בתקופה הזו. יערנים מיומנים יבחינו גם בגלילי ההטלה שבולטים בעיקר באור השמש. לאחר בקיעת הזחלים ניתן לזהות את המחטים החומים המכורסמים. בהערכת שיעור נגיעות שמעל 20% תבצע קק"ל ריסוס של כותרות העצים מהאוויר, המיועד להדברת הזחלים בדרגה 1-2 על פני שטחי יער גדולים ועצים גבוהים. הריסוס באמצעות התכשיר החיידקי Bt (בצילוס טורינגיאנסיס) בסוף נובמבר-סוף דצמבר.
הטיפול בעצי האורן בשטחים העירוניים הוא באחריותן של הרשויות המקומיות. מפאת סכנת הפגיעה באדם, רצוי מאד שגם העצים נגועים בתחום הפרט, יטופלו ע"י איש מקצוע המכיר היטב את כללי הזהירות הנחוצים לטפל בנגע.
בעצים בודדים או בחלקות קטנות ומבודדות ניתן לטפל בהדברה מכאנית הכוללת: איסוף גלילי ההטלה, בעיקר מעצים נמוכים עד סוף חודש אוקטובר. קיצוץ ענפים נושאי קינים, מהופעתם בחודש דצמבר ועד התהלוכה לקרקע. באמצעות הציוד המתאים הנמצא ברשותן של הרשויות המקומיות ניתן לטפל בהסרת קינים בעצים שגובהם עד כ-7 מטר. יש להדגיש שאת הקינים הללו יש לשרוף ולקבור מיד. חשוב מאד להדגיש כי על העושים במלאכת הקיצוץ להגן על עצמם בביגוד מתאים המכסה את גופם ומשקפי מגן. יש להקפיד במידה יתרה בטיפול בקיני הקבע בהם חיים הזחלים מדרגתם השלישית שבהם התפתחו כבר השערות הצורבות.
ניתן לרסס את הקינים בתכשירים כימיים אבל זו איננה שיטה מומלצת כלל. השיטה המעשית היחידה לטיפול בעצים נגועים היא באמצעות הזרקה לגזע של תכשיר הדברה סיסטמי. התכשירים הסיסטמים עולים בצמח עם מערכת הובלת המים ומגיעים למחטים הנאכלים ע"י הזחלים. בעצים באזור יבש ללא השקיה, פעילות ההדברה תהיה איטית יותר מעצים באזור גשום או מושקה.
בהזרקה לגזע מאושרים 2 חומרים פעילים: 1. אזדרכטין ממקור טבעי מעץ האזדרכת ההודי, התכשיר בשם נימיקס, מאושר למדבירים ע"י המשרד להגנת הסביבה, התכשיר פועל כמג"ח (מווסת גידול חרקים). 2. אמאמקטין מאושר לשימוש חקלאי ע"י משרד החקלאות האגף להגנת הצומח, התכשיר בשם פרוקליים פרפקט, פוגע המערכת העצבים של החרק.
קידוחי החורים בחלק הנמוך של העץ בערך בגובה מטר, נמוך מפיצול ענפים. יש לקדוח בזוית של כ-45 מעלות כלפי מטה, במקדח 9-10 מ"מ לעומק של עד כ-10 ס"מ, בכל קדח ניתן להזריק כ- 7 סמ"ק. רצוי לעבוד עם מזרק וטרינרי לנוחות השימוש. מספר החורים בהתאם למינון הנדרש וקוטר העץ. יש לחלק החורים באופן אחיד בהקיף הגזע. במקרים של תמותה בחלק של גזע העץ הנובעת מפגיעה בצינורות ההובלה, אין לקדוח בצד הפגוע של העץ ויש לצמצם את המרחק בין הקידוחים בחלק הבריא של העץ. עדיף לסיים את ההזרקות מוקדם ככל האפשר עד אמצע חודש ינואר טרם הופעתם של הזחלים נושאי השערות הצורבות.
חשוב ורצוי לטפל בהרטבת הקרקע סביב עצי אורן הנמצאים ליד גני ילדים, גני משחקים חצרות בתי ספר או ליד בתים, גם אם אינם נגועים, כדי לוודא שאין בקרקע צברים של שערות צורבות משנים של נגיעות קודמת.
האם יש אפליקציה, או משהו דומה שבו ניתן להתעדכן (ואפילו לעדכן) על מקומות נגועים?
..אולי מפות עם איזורים מסומנים של עצי אורן בכלל ועצי אורן נגועים בפרט?
נשמח לדעת באיזה חודשים חשוב להזהר כשמטיילים ליד אורנים
תודה