תורת הדוקרן נגד ציפורים חלק ב': יונים ודוקרנים

מהו דוקרן

האמצעי הבסיסי ביותר למניעת נחיתת יונים הינו הדוקרן. קיימים סוגי מכשולים נוספים למניעת נחיתת יונים, אך אין להם אותה היעילות שיש לדוקרנים. ישנם בעולם מאות סגנונות של דוקרנים, העשויים מחמרים שונים, בעיקר ממתכת או מפלסטיק, או מצרוף כלשהו של שניהם. לעתים יש להם צורות שונות ולפעמים גם משונות, המעוררים תחושה שמתכנני הדוקרן לא הבינו את מאפייני התנהגות היונה, שבהתיחס אליה הדוקרן אמור להיות מתוכנן, וצורת הדוקרן שתכננו הינה אקראית לגמרי, ובהכרח בעלת יעילות נמוכה.

כאשר מדברים על דוקרן נגד יונים, השאלה הטבעית, הראשונה, הבסיסית ביותר, הינה: איך יודעים מהו דוקרן "טוב"? אף אדם לא מעונין לקנות במכוון ולהשתמש במוצר גרוע, שאינו מסוגל לבצע את תפקידו כהלכה. זה נכון לכל תחום בחיים וגם לגבי דוקרנים נגד יונים. שימוש במוצר גרוע, מבטיח מראש את אי הצלחת הפעולה שאותה אמור לבצע המוצר הגרוע. במקרה של דוקרן נגד יונים, מוצר גרוע, כלומר דוקרן גרוע, פשוט לא יסלק את היונים, והדיירים שסבלו מהיונים לפני התקנת הדוקרנים, גם ימשיכו לסבול מהן לאחר התקנת הדוקרנים, וגם יפסידו את ההשקעה שהשקיעו בהתקנתם. לכן, חשוב מאוד שהדוקרן אכן יהיה דוקרן "טוב", שאכן תכנונו יתיחס להתנהגותן של היונים ויסכל אותה בכל הנוגע למניעת נחיתתן במקומות לא רצויים לבני האדם, וכתוצאה מכך ימנע את נחיתת היונים באופן יעיל ומלא. היונים לא נותנות הנחה לאף דוקרן. היונים נדחפות על ידי האינסטינקטים שלהן, כאשר הן בוחרות היכן לנחות, בין אם זאת נחיתה מקרית למספר שניות או דקות, כדי לצבור כח במהלך מעופן, או נחיתה למשך פרק זמן ארוך יותר מסיבות אחרות.

התקנת דוקרן במקום שבו היונים רוצות לנחות, פרושה בעצם פעולה ישירה כנגד האינסטינקטים של היונים. במצב כזה, היונים יעשו כל שביכולתן כדי להתגבר על העצם שמפריע להן לציית לאינסטינקטים שלהן, לדחפים הבסיסיים ביותר שמפעילים אותן. היונים גרועות מאוד בלהיות זבוב, עכבר, חתול, אריה או דג, אבל הן מצוינות, הכי מצוינות שאפשר, בלהיות יונים. תקופות התפתחות ארוכות שיכללו את גופן והפכו אותן ליצורים מומחים בלהיות מה שהן. היונים הינן חכמות מאוד בלהתגבר על הדוקרנים. אם לדוקרן ישנה נקודת תורפה – הן ימצאו אותה ויתגברו על הדוקרן. לפעמים ההתגברות תיקח מספר שניות, אם המדובר במוצר פרימיטיבי וגרוע, ולפעמים ההתגברות תיקח חודש או יותר – אם המדובר במוצר טוב למדי. אבל אם למוצר ישנה נקודת תורפה כלשהי – סימכו על היונים, הן ימצאו אותה, במוקדם או במאוחר. לדיירים שהזמינו איש מקצוע בתחום הרחקת היונים, אשר התקין אצלם דוקרן לא יעיל, לא איכפת בכלל מדוע הדוקרן לא מתפקד. איכפת להן אך ורק שהם שילמו לאיש מקצוע שיסלק את היונים, והדוקרן שהוא התקין אצלם, פשוט לא ביצע ביעילות את עבודתו. מבחינת הדיירים – איש המקצוע נכשל בעבודתו.

מסיבה זאת, דוקרן שיעצור לחלוטין את היונים חייב להיות מאוד מאוד מתוחכם.

כדי לעצור לחלוטין את היונים, חייבים להבין את האסטרטגיות שבהן נוקטות היונים, כדי להתגבר על הדוקרנים המצויים, הלא מספיק יעילים.

דוקרן שיצליח לעצור את היונים מלבצע את האסטרטגיות שלהן המיועדות להתגבר על הדוקרנים, יהיה דוקרן בלתי מנוצח!

אסטרטגיות היונים נגד הדוקרנים

היונים אינן "חושבות" במובן המקובל אצל בני האדם. הן פועלות בהוראת האינסטינקטים והדחפים שלהן, בלי להבין בכלל מה הן עושות. הן אינסטינקטיבית "בוחנות" את מבנה הדוקרן, מגלות את נקודות התורפה שבצורתו, ומתאימות אליהן את "ההתקפה" עליו. סוג החומר שממנו עשוי הדוקרן איננו חשוב בכלל, למעט השפעת בחירת סוג החומר על קשיחות הסיכות של הדוקרן.

הדבר החשוב באמת הוא רק התכנון ההנדסי של הדוקרן, כלומר: מבנהו, הצורה שלו.

האלמנטים החשובים במבנה הדוקרן הן: אורך הסיכות (אורך הסיכה האנכית חייב להיות לפחות 9.5 ס"מ, כמו שהוסבר קודם), המרחק בין הסיכות – הן לאורך והן לרוחב, זויות ההטיה של הסיכות (סיכות אנכיות לגמרי בזוית 90 מעלות כלפי מעלה וסיכות אלכסוניות בזויות שונות), מספר הזויות של הסיכות השיפועיות, והרוחב הכללי של הדוקרן.

כאשר בוחנים את צורתו של הדוקרן הנפוץ ממבט קדמי, כלומר מלפנים, רואים בו סיכה מאונכת במרכז ובכל צד שלה סיכה הפונה בזוית כלשהי באלכסון כלפי חוץ. זהו "העיצוב הקלאסי" של דוקרן נגד יונים. לדוקרנים בעלי תיכנון גרוע – אין בכלל סיכות אלכסוניות, אלא רק סיכות מאונכות, שחלקן אפילו קצר מדי, מכדי שיהוו איזה שהוא מכשול עבור היונים. "העיצוב הקלאסי" של מבנה הדוקרן – אמנם נכון עקרונית, אבל הוא בסיסי מדי והינו חשוף די בקלות להתקפה וניטרול על ידי היונים. ליונים ישנן מספר שיטות ניטרול שונות.

לצורך תאור אסטרטגיות היונים והתנהגותן, וטכניקות הדוקרנים המרחיקים אותן, אסביר עכשיו מספר מונחים טכניים, שבהם אני עושה שימוש במאמר:

"עקרון קרן שמש" – הזכרתי קודם עיצוב דוקרן, שקראתי לו "עיצוב קלאסי". אכן, כך הוא. זהו העיצוב הנפוץ ביותר. הוא קיים במספר רב של עיצובים, השונים במעט או בהרבה, זה מזה. כל העיצובים האלו מבוססים תמיד על העקרון הזהה של נקודה יחידה במרחב, אשר ממנה יוצאות סיכות למספר כיוונים, ממש כמו קרני השמש הנפוצות ממנה לכל הכיוונים. כאן מקור הביטוי שבחרתי לעיצוב זה. במקרה של הדוקרן הנפוץ, מדובר על שלוש עד חמש סיכות, היוצאות מנקודה אחת. כמובן, שתיתכן בעקרון זה, כל כמות סיכות היוצאות מאותה נקודה. כל יצרן בוחר את מספר הסיכות שהוא מתקין בדוקרן שהוא מייצר. ההחלטה על מספר הסיכות שיהיו בדוקרן, נובעת בדרך כלל, מעלויות יצור הולכות וגדלות, ככל שיש בדוקרן יותר סיכות, כלומר מהרצון להיות תחרותי בשוק הדוקרנים.

המונח "עקרון קרן שמש" הופיע לראשונה בבקשת פטנט שהגשתי עבור דוקרן שתכננתי.

"מעטפת הגנה" – כאשר בוחנים במבט קדמי (מבט מלפנים, ה"פרופיל" של הדוקרן) את צורתו של הדוקרן הקלאסי הנפוץ (או כל דוקרן שהוא, למעשה), רואים שהוא מבוסס על "עקרון קרן שמש". לכן, יכולת ההגנה שנותן דוקרן כזה, הינה טווח השפעת הסיכות שבו. כיון שמקור כל הסיכות שבדוקרן הינו נקודתי יחיד, הרי שכל הסיכות יכולות בעצם להיות מוגדרות גם כרדיוסים של מעגל או אליפסה, בתלות באורך הסיכות. הסיכה האנכית תהיה תמיד הסיכה הארוכה ביותר. שאר הסיכות יהיו שוות או קצרות ממנה. אם נעביר קו דמיוני בין ראשי כל הסיכות שבדוקרן, נקבל קשת כלשהיא. אם נאריך את הקו הדמיוני של אותה קשת, משני צידי הדוקרן עד המשטח שעליו מונח הדוקרן, נקבל את "מעטפת ההגנה" של הדוקרן. מבחינה מעשית, המעטפת נותנת הגנה אפקטיבית לטווח של בערך 2 ס"מ נוספים מהקו המחבר את קצה הסיכות, בתלות בתכנון המדויק של הדוקרן, מאחר שבטווח של 2 ס"מ אין לשום יונה אפשרות לנחות. כך, דוקרן שרוחב מעטפת ההגנה הבסיסית שלו הינו כ- 8 ס"מ, מסוגל לתת הגנה אפקטיבית עד רוחב כולל של בערך 12 ס"מ (2 ס"מ נוספים בכל צד שלו), בתלות בתיכנון הדוקרן ובדיוק ההתקנה שלו על המשטח.

המונח "מעטפת הגנה" הופיע לראשונה בבקשת פטנט שהגשתי עבור דוקרן שתכננתי.

ליונים ישנן שתי אסטרטגיות כנגד הדוקרנים:

התקפה ישירה:

א'. סיכות אנכיות הרחוקות מדי זו מזו – כאשר יונה מעופפת באה מלמעלה לנחות על משטח שעליו מותקן דוקרן, למשל מעקה גג, היא תנחת לצד הדוקרן המותקן עליו. היא עלולה לנסות לחדור אל בין סיכות הדוקרן, כיון שהיונים מודרכות על ידי האינסטינקטים שלהן להגיע תמיד אל קצה המשטח. לכן גם מתקינים את הדוקרן דוקא בקצה המשטח, כדי למנוע מהיונים להפיל את הלשלשת שלהן על האלמנטים שמתחת למשטח, כגון כביסה התלויה ליבוש, מכוניות החונות מתחת לקצה המשטח, אדני חלונות שמתחת למשטח, וכו'. כמו שהוזכר קודם, רוחב גוף היונה הינו בערך 7 ס"מ בנקודה הרחבה ביותר, שהיא מרכז גופן, אבל הן מסוגלות להצר את גופן במידה מסוימת כדי לעבור במקום צר יותר. לכן, יונה שמנסה להיכנס בין הסיכות של דוקרן, עלולה להצליח, ובכך לנטרל את הדוקרן, בתלות במרחק שבין הסיכות, הן לאורך והן לרוחב. המרחק הגבולי המקסימלי למניעת מעבר היונים תלוי הן ברוחב גוף היונה והן בגמישות החומר שממנו עשויות הסיכות. אבל, בדוקרנים טובים רצוי שיהיה מרחק מקסימלי של 4 ס"מ, לאורך ולרוחב (לא באלכסון), בין כל שתי סיכות שכנות. ככל שהמרחק קטן יותר, עד גבול מסוים, כך גדולה יותר עמידות הדוקרן לנסיונות החדירה של היונים.

הבהרה: כאשר אדם עובר בשדה חיטה והודף את החיטים הצידה לצורך המעבר, הוא מבצע את ההדיפה בעזרת הנעת ידיו משני צידיו, בצורה שמזכירה במקצת תנועות שחיה. ליונה אין ידיים. לכן, היונה הודפת את הסיכות הצידה, בהסתמך על כך שגופה הינו צר באזור ראשה, והוא הולך ומתרחב ככל שמתקרבים לאזור הבטן שלה. כלומר, היונה הודפת את הסיכות תוך כדי התקדמותה, על ידי עצם הרוחב הגדל של גופה, ממש כמו קונוס. לכן, בניגוד לבני אדם, שמסוגלים להזיז בעזרת ידיהם את החיטים שעומדים מולם, ולהכין עבורם מראש נתיב הליכה, היונה רק מסיטה הצידה את הסיכות כאשר היא עוברת בפועל במקביל להן. כאשר סיכה ניצבת ומכוונת בדיוק למרכז גופה, אפקט הקונוס איננו עוזר כי איננו נכנס כלל לפעולה. ליונה אין ידיים כדי להסיט מראש את הסיכה הצידה, ולכן היא מאולצת להפסיק להתקדם הלאה.

אגב, בגלל שרוחב גוף היונה הינו כ- 7 ס"מ בנקודה הרחבה ביותר בגופן, מנצלים ל"הגנת נפח" נגד יונים, רשתות שגודל ריבועיהן הינו 5X5 ס"מ, שאינן מאפשרות ליונים בשום פנים לעבור דרכן. אלו רשתות תעשיתיות שהינן פופולאריות מאוד להרבה שימושים, ולכן מיוצרות מסוגי חמרים שונים באיכויות שונות, ובכמויות גדולות, דבר שמוריד את עלותן. "הגנת נפח" הינה סגירת נפחים, שהם אזורים/חללים שלמים, לכניסת היונים. דוגמאות נפוצות: מסתורי כביסה (מרפסות שרות) בדירות, אזורי קורות התמיכה של גגות קלים/טרומיים, שטחי גגות של בתי מגורים ומבני תעשיה, שעליהם מוצבים מתקנים שונים, כגון מערכת קולטי שמש כללית לחימום מים בבית משותף, צנרת תעשייתית (חשמל, מים, קיטור, תקשורת מחשבים, וכו') במפעל, ועוד.

ב'. דחיפת סיכות רכות הצידה – כאשר בדוקרן משתמשים בחומר גמיש מדי עבור הסיכות, היונה פשוט "מטיילת" לה, נכנסת ממש בין הסיכות תוך כדי הדיפתן לצידיה, בדיוק כמו שאדם חוצה שדה חיטה, תוך כדי שהוא הודף לצדדים את קני החיטה העומדים בדרכו. במצב כזה הדוקרן הופך שוב ללא רלוונטי, לא קיים, ושוב פעם היונה יכולה לעשות שם כל שברצונה. כיפוף הסיכות הצידה יוצר מירווח מוגדל למעבר גוף היונה, אשר משלים את המירווח המקסימלי המומלץ של 4 ס"מ בין הסיכות, שהוזכר בסעיף א', כך שבצירוף שני הסעיפים נוצר מירווח כולל המספיק למעבר יונה עקשנית. היא תכווץ במקצת את גופה ותילחץ במהלך מעברה בין סיכות הדוקרן, אבל במבחן המעשה – היונה תצליח לעבור.

ג'. עמידה מעל סיכות קצרות מדי – כאשר הסיכות האנכיות של דוקרן גבוהות פחות מבערך 9.5 ס"מ, וביחוד סיכות הקצרות מ- 9.0 ס"מ, היונים יכולות לנחות במקום שבו מותקנים דוקרנים כאלו, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהם, כאילו הם לא קיימים בכלל. דוקרן כזה הוא דוקרן גרוע. הוא לא מבצע את עבודתו בכלל, ולא מונע מהיונים לנחות היכן שהוא מותקן. גרוע מכך – הסיכות הקצרות מדי של הדוקרן הגרוע, לא רק שאינן עוצרות את היונים, אלא להיפך – הן משמשות, ממש כמו מוטות הברזל ביציקת קיר בטון בבנין, כשלד וכתשתית מוצקה יחסית, שסביבה ועליה נאספת ומתגבשת ערימה הולכת וגובהת של צואת היונים העומדות מעל הדוקרן הגרוע. ערימה זאת הולכת וגדלה עם הזמן, ומתפשטת לכל הכיוונים, ונוצר במקום זה מצב של זיהום חמור אפילו יותר מאשר אם לא היה מותקן באותו מקום דוקרן בכלל.

ד'. דחיפת כל הדוקרן ממקומו – דוקרן כלשהו, טוב או רע, בסופו של דבר, הינו מתקן המונח על משטח כלשהו. אם המתקן לא יחובר בצורה חזקה, שאינה ניתנת להתרופפות ולהתפרקות עצמית, אזי בשלב כלשהו, התלוי במספר גורמים, כגון מזג האויר, שיטת החיבור אל המשטח, חוזק החומר המחבר, וכו', יחלש מאוד ויתרופף חיבור המתקן אל המשטח, ויתכן שאפילו יתנתק מעצמו, ברגע של משב רוח חזק, או עקב ענף שיתנתק מעץ ויפגע בו, או כל ארוע מקרי אחר. חיבורים המבוססים על דבקים, RTV, סיליקונים, אזיקוני פלסטיק, וכו' – נחלשים ומתפוררים בהשפעת מזג האויר. לפעמים החיבור יחזיק מעמד אפילו 3-4 שנים, ולפעמים רק מספר חדשים, הכל בתלות באיכות ובקפדנות של ביצוע עבודת החיבור. ישנם מוצרים מסוגים אלו, אשר עמידים למזג האויר למשך שנים רבות, וחזקים כמו בטון ואף יותר. אבל חמרים מקצועיים אלו, המשמשים כחמרים הנדסיים לבניית מטוסים, אניות, ומוצרים יקרים אחרים, אינם נמצאים בשימוש בהתקנת דוקרנים, עקב מחירם היקר מדי. נוסף לכך, כאשר היונה נוחתת על משטח כל שהוא, ליד דוקרן המותקן עליו, היא עלולה לנסות להיכנס לתוך הדוקרן. במהלך הנסיון שלה היא עלולה לדחוף ממקומו דוקרן שחיבורו התרופף במשך הזמן, להשלים את נתוקו ולדחפו לגמרי מנקודת ההתקנה, ואולי להפילו. כמובן שאז המשטח נשאר ללא כל הגנה. לכן חשוב שהדוקרן יחובר תמיד בצורה שעמידה לפגעי הזמן וארועים מקריים אחרים, כגון: חיבור על ידי ברגים או מסמרים, חוטי מתכת, אזיקוני מתכת, וכו'. חשוב לשים לב שדוקרן שמשתחרר ממקומו ונופל, עלול לפגוע באדם או בחיה שימצאו בדיוק במסלול הנפילה של הדוקרן, ולפגוע בהם גם עד כדי גרימת סכנת חיים, עקב האנרגיה הרבה שהדוקרן צובר במהלך נפילתו לקרקע.

התקפה עקיפה:

ה'. סיכות אלכסוניות בדוקרן – כאשר לדוקרן יש רק סיכות מאונכות ואין לו כלל סיכות אלכסוניות, אין לו שום הגנה נגד כניסת היונים מהצד, ואורך/גובה הסוכות המאונכות שלו הופך להיות לא רלוונטי בכלל. מדוע נדרשת בכלל סיכה אלכסונית בדוקרן? בסעיפים א' ו- ג' למעלה, התיחסנו לדוקרן שיש בו רק סיכות מאונכות או קצרות מדי. אך התופעות המתוארת בהם, אינן נכונות רק לסיכות אנכיות או קצרות מדי. שם התופעה רק מואצת. גם בדוקרן שסיכותיו האנכיות גבוהות מספיק, תיתכן אותה תופעה המתוארת בסעיף ג'. הטענה העממית אומרת שנתיחס למתקן הסיכות כאל משטח של חודים, שעליו היונה פשוט לא יכולה לנחות בגלל הסיכות המותקנות בו, ולכן מספיקות סיכות אנכיות. טענה זו איננה נכונה. הדבר שעוצר את היונה מלנחות על דוקרן, איננו החדות של הסיכה. הדבר העוצר אותה הוא התכנון ההנדסי של הדוקרן. התכנון ההנדסי של הדוקרן, צריך ליצור מצב שבו היונה לא תוכל להיכנס לתוך "אזור ההשפעה" של הדוקרן, כלומר "מעטפת ההגנה" שלו – לא בגלל החשש להידקר. היונה לא מבינה מונחים מהסוג של "חשש", כיון שאין לה פסיכולוגיה, והיא מופעלת אך ורק על ידי דחפים אוטומטיים, הנשלטים כ"חוק עליון" על ידי אינסטינקט הקיום/השרידה. לכן, היונה מסוגלת בהחלט ללכת גם על סיכות שמוגדרות כחדות. אם היא תתעקש, כלומר: אם האינסטינקט הדוחף אותה יהיה חזק דיו, היא תמצא דרך לאחוז בסיכות, תוך כדי צימצום הדקירות למינימום נסבל. במו עיני ראיתי יונים מתנהגות ונאחזות במוטות/חוטי מתכת דקים ואף מאונכים, ממש כמו תוכים. מכאן, שמשטח אחיד ורציף של סיכות מאונכות בלבד, גם אם הן חדות, פשוט איננו מספיק.

יותר מכך, משטח סיכות אחיד, הופך להיות, החל מרמת צפיפות סיכות מסוימת והלאה, כמעט זהה מבחינת היונה, למשטח רגיל שאפשר ללכת עליו. היונה פשוט תלך על המשטח מסיכה לסיכה, כשהיא לומדת לצמצם את מידת הידקרותה מהסיכות. היא תפיל את צואתה לתוך המשטח, ובהדרגה תתרומם ערימת צואה שתנטרל את הדוקרן לגמרי, כמוזכר בסעיף ג' למעלה.

מה שבאמת יעצור את היונה, הינו מצב שבו, אם היא מנסה ללכת על סיכה כלשהי, היא תיעצר בגלל סיכות אחרות, שמכוונות הישר אל ביטנה, ומאיימות לחדור את גופה ולפגוע בה אנושות, אם היא תמשיך בתנועתה. מצב כזה, גורם מיידית להפעלת אינסטינקט ההישרדות של היונה, ולכן היא תעצור ואולי אף תיסוג לאחור, ולא תנסה להמשיך בתנועתה קדימה. איך יוצרים את המצב המתואר, שבו סיכות יהיו מכוונות אל גוף היונה כאשר היא מנסה להתקדם? רק בגישה אחת. התקנת סיכות בזויות אלכסוניות ביחס לסיכות המאונכות.

הזכרנו למעלה, שה"עיצוב הקלאסי" של דוקרן, כולל לפחות סיכה אלכסונית אחת בכל צד, משני צידי הסיכה המאונכת המרכזית. דרישה זאת נכונה אך איננה מספיקה. הגיזרה הכוללת של כלל הסיכות האלכסוניות הינה 90 מעלות, כלומר הפער שבין סיכה מאונכת לחלוטין לבין סיכה מאוזנת לחלוטין או המשטח המאוזן שעליו מונח הדוקרן. אם נתקין בדוקרן סיכה אחת בלבד בזוית אלכסונית – היונים יעברו, בתלות בזוית המדויקת של הסיכה, מעל או מתחת לסיכה. מדוע? כיון שב"עקרון קרן שמש", המרחק הממשי בין שתי קרנים שיש ביניהן זוית כלשהיא, הולך וגדל ככל שהקרנים מתרחקות ממקורן המשותף. לכן, כאמור, סיכה אחת לא תספיק, כיון שמתוך הגיזרה הכללית של 90 מעלות, בתלות בזוית ההתקנה של הסיכה האלכסונית, ישארו לפחות בצד אחד שלה, יותר מדי מעלות ללא הגנה, והיונים יחדרו לאותה גיזרה לא מוגנת. לכן צריך מספר סיכות אלכסוניות מינימלי, אשר חלוקת גיזרת 90 המעלות במספר הסיכות שיותקנו, תיתן בכל תת-גיזרה שנוצרת בין כל שתי סיכות צמודות, מספר מעלות אשר יהיה קטן מדי מכדי שיונה תוכל לחדור אליו. במלים פשוטות: מספר הסיכות האלכסוניות המותקנות יהפוך את חדירת היונה מהצדדים לבלתי אפשרי עקב צפיפותן.

מצד שני, אי אפשר להגזים במספר הסיכות האלכסוניות. כמות סיכות אלכסוניות גדולה מדי, פרושה הפרש זוית קטן מדי בין כל שתי סיכות אלכסוניות צמודות. מצב זה עלול לגרום לכך שהיונה תתחיל ללכת על הסיכות כאילו היו סולם, ושוב היא תעמוד על הסיכות האלכסוניות ותעשה את צרכיה על הדוקרן, עד שהכמות המצטברת תנטרל אותו. נוסף לכך, כמויות הולכת וגדלה של סיכות אלכסוניות, פרושה גם עלות יצור הולכת וגדלה, שתפגע בתחרותיות המוצר מול מתחריו.

אגב, מסיבה זאת בדיוק, מוגבל הרוחב המקסימלי שאליו ניתן להגיע בדוקרן המבוסס על המבנה הקלאסי של "עקרון קרן שמש". ככל שרוצים בדוקרן כזה לקבל רוחב גדול יותר, חייבים מבחינה מעשית להתקין סיכה בשיפוע נמוך יותר. במציאות, החל מזוית שיפועית מסוימת ומטה, הסיכות האלכסוניות הופכות להיות עבור היונים פשוט סולם לעמוד וללכת והפיל את לשלשתן עליו, וכל האפקטיביות של הסיכות נעלמת.

דוגמא: אם נניח שהותקנה בדוקרן משני צידי הסיכה המאונכת, גם סיכה אלכסונית אחת בזוית של כ- 60 מעלות כלפי מעלה, אזי בין הסיכה האלכסונית והסיכה האנכית יהיו רק 30 מעלות, כך שעבור אורך הסיכות המקובל, המרחק הממשי שבין קצות הסיכות, האנכית והאלכסונית, יהיה עדיין צר מדי לחדירת יונה, אלא אם הסיכות עשויות מחומר רך וגמיש מדי, שהיונה תוכל להדוף הצידה בגופה ולהיכנס ולנחות בין הסיכות. לעומת זאת, בין הסיכה האלכסונית לבין הקרקע או המשטח שעליו היא מותקנת, תהיה זוית של 60 מעלות, שגם אם הסיכות עשויות מחומר קשיח לחלוטין, עדיין הזוית הינה בכל מקרה מספיקה לחלוטין ליונה כדי לנחות ולהיכנס ולהגיע קרוב לשורש הדוקרן, לנקודת החיבור של הסיכות האלכסונית והאנכית כאחד, ולעשות שם כרצונה, ובכך בעצם לנטרל את הדוקרן במשך הזמן, על ידי הכמות המצברת וגדלה של לשלשתה.

נותרה עוד בעיה אחת בנושא זה: גם אם יותקנו בדוקרן סיכות אלכסוניות במספר זויות, עדיין היונה תוכל לחדור אל בין כל שורות הסיכות האלכסוניות, על ידי הדיפתן לצדדים תוך כדי התקדמותה לכיוון לב הדוקרן, בדיוק כמו במעבר בין הסיכות המאונכות. הפתרון לכך נמצא במיקום הסיכות. צריך לתכנן את זויות הסיכות האלכסוניות וצפיפותן, בצורה כזאת שבכל נקודה בין הסיכות האלכסוניות, כאשר היונה רוצה לחדור לתוך הדוקרן, על ידי הדיפתן הצידה, היא תמצא בין כל שתי סיכות שהיא הודפת לצדדים – סיכה אחת המכוונת בדיוק אל מרכז גופה, שאותה היונה אינה יכולה להדוף הצידה, ושמונעת ממנה להתקדם מבלי להשתפד על אותה סיכה. אינסטינקט הקיום יעצור ואולי אף יחזיר אחורה את היונה במצב כזה, והתקדמותה תיפסק.

ו'. דוקרן צר מדי ביחס לרוחב המשטח שעליו הוא מיועד להגן – כאשר בשטח הכולל של משטח המיועד להיות מוגן, ישנן פחות מדי סיכות, ישנן לכך שתי אפשרויות: 1. הסיכות מפוזרות בכל שטח המשטח, אבל באופן דליל מדי, כך שהמרחק בין כל שתי סיכות סמוכות הינו גדול מדי באורך וברוחב, ואז היונה תעבור ביניהן די בקלות ותנטרל את פעילות הדוקרן הנושא אותן. 2. הסיכות צפופות מספיק, אבל מרוכזות באזור מוגבל מתוך כלל המשטח. המרחק בין הסיכות מספיק, אבל הרוחב הכולל של הדוקרן קטן מדי ביחס לרוחב המשטח שעליו הוא מונח. במצב כזה, במקרים רבים היונה פשוט תעמוד לצד הדוקרן ותחיה שם את חייה ללא כל חשש. כאשר דוקרן מבוסס רק על סיכות אנכיות, הרי שאין בעצם שום דבר שמונע מהיונה לנחות לצד ובצמוד לדוקרן, ולעשות כל שברצונה שם. הדוקרן הופך ללא רלוונטי כשהיונה מתעלמת ממנו, הולכת הלוך ושוב, מלכלכת בלשלשתה את המקום, בונה קן ומטילה ביצים, מגדלת את גוזליה, ובאופן כללי – חיה שם את חייה בנוחיות וללא הפרעה. היונים הנולדות במקום כלשהו, "מוחתמות" ביחס למקום הזה והן רואות בו את ביתן. כאשר הן יתבגרו ויגיעו בעצמן לגיל של הטלת ביצים וגידול הדור שאחריהן, הן יגיעו באופן כמעט אוטומטי, אל המקום שבו גדלו בעצמן. במצב כזה, תיוצר בהדרגה אוכלוסיית יונים הולכת וגדלה באותו מקום. לדוקרן לא תהיה שום השפעה על מצב זה.

כדי למנוע מראש מצב מסוג זה, שבו היונים יחיו במקביל לדוקרן ויתרגלו לראות במקום זה את ביתן, חייבים מלכתחילה להתקין דוקרנים בכל רוחב המשטח. פה נוצרת בעיה: רוחב משטח שיש רגיל של חלון בדירה, נע בין 10 ס"מ ועד קרוב ל- 30 ס"מ. יש גם דירות שיש בהן שיש רחב עוד יותר, עד 40 ואפילו 50 ס"מ. רוחב רובם הגדול מאוד של הדוקרנים הקיימים, נע בטווח של 4-12 ס"מ בערך. אמת, ישנו מספר קטן של דוקרנים ברוחב גדול יותר, שמגיע לכל היותר עד כ- 20 ס"מ. לדוקרן ברוחב כזה יש בעיות משלו, דוקא עקב הרוחב היחסית גדול, אשר גורעות מיעילותו. כל הדוקרנים האלו מבוססים על "עקרון קרן שמש". גם בשימוש בדוקרנים ברוחב של 20 ס"מ, עדיין נשארת בעיה עקרונית אחת, בלי קשר ליעילות הדוקרן עצמו. לכל דוקרן בעולם ישנה "מעטפת הגנה". כאשר שנים, שלושה או יותר, דוקרנים צרים מותקנים זה לצד זה, כדי להשלים התקנה למלוא הרוחב של שיש כלשהו, "מעטפות ההגנה" שלהם גובלות. במצב זה, היונים ינסו לנחות, וגם יצליחו, בגבול שבין שתי "מעטפות ההגנה" של הדוקרנים הסמוכים, בנקודות שבהן המעטפת נמוכה וקרבה אל המשטח שעליו מונח הדוקרן, ואין בעצם מה שימנע מהן את הנחיתה. ברגע שהן נוחתות, הן עושות את מה שהן עושות תמיד. הן יוצרות בהדרגה ערימות צואה, שתלך ותתפשט לכל הכיוונים, לתוך "מעטפת ההגנה" של הדוקרנים, ובהדרגה תנטרל את הדוקרנים שסביבה. לכן, צריך ליצור מצב מוגן לחלוטין, שבו לא תהיה נקודת חולשה בצורת גבול "מעטפת הגנה", בכל רוחב המשטח המיועד להגנה.

דור מתוחכם חדש לחלוטין של דוקרנים

מצב מוגן זה משיגים על ידי התקנת דוקרן יחיד שהינו רחב מספיק, להגן בבת אחת על כל רוחב המשטח המיועד להגנה. כאמור בסעיף ה', הרוחב המקסימלי של דוקרן המעוצב בשיטת "עקרון קרן שמש", הינו מוגבל עקב הזויות הנדרשות מהסיכות האלכסוניות. לכן, דוקרן רחב יותר מבערך 20 ס"מ, ואשר רוצים שיהיה יעל באמת מול היונים, חייב להתבסס על עיצוב בעקרון אחר.

קיים רק דוקרן אחד בעולם אשר מבוסס על עקרון עיצובי אחר, המאפשר תכנון ויצור דוקרנים רחבים בהרבה, ובעצם – ללא כל מגבלת רוחב שהיא. דוקרן כזה מתבסס על הפרדה בין הצורך בסיכות אלכסוניות, הנחוצות בכל סוג של דוקרן, לבין התכנון של גוף הדוקרן עצמו. גוף הדוקרן עצמו מבוסס על עקרון חדש, "עקרון פס בסיס".

"עקרון פס בסיס" – על פי עקרון זה, גוף הדוקרן עצמו מתבסס על מספר פסי אורך המחוברים ביניהם. מכל פס אורך יוצאות סיכות אנכיות ואלכסוניות, על פי הצורך באותה נקודה על פס הבסיס. מספר פסי הבסיס איננו מוגבל, כך שבאופו עקרוני, ניתן לתכנן וליצר דוקרן ברוחב בלתי מוגבל, כולל הקפת כל כדור הארץ, או מכדור הארץ ועד לירח או יותר רחוק… רוחב הדוקרן תלוי אך ורק במספר פסי הבסיס. אורך הדוקרן תלוי רק ברצוננו, ואיננו מוגבל בשום אופן. המרחק בין פסי הבסיס ניתן לשינוי על פי הצורך. מהו צורך? למשל: אפשר ליצר את הדוקרן באותה עיצוב בדיוק, אך בקני מידה שונים, כך שיתאימו לציפורים קטנות, כמו דרור או סנונית, לציפורים גדולות יותר, כמו יונה או עורב או שחף, ולציפורים עוד יותר גדולות, כמו אווז, תנשמת, בז, נשר, וכו'. גם החמרים שמהם עשוי הדוקרן יהיו קשוחים יותר ויותר, כדי לעמוד בעומס המשקל של הציפורים הגדולות יותר.

מהו מבנה גוף הדוקרן בעיצוב המתבסס על "עקרון פס בסיס"? דמיינו לעצמכם שאתם מסתכלים על הדוקרן במבט מלפנים, כלומר: רואים את הדוקרן בפרופיל. משני צידי הדוקרן תיראו סיכות אלכסוניות במספר זויות שיפוע, על פי הצורך שהוסבר קודם. בבסיסן של הסיכות האלכסוניות, ישנם מספר פסי בסיס שאליהם מחוברות סיכות אנכיות ואלכסוניות נוספות. לצורך הדוגמא, הבה נניח מבנה מינימלי של דוקרן בעקרון זה, כלומר: דוקרן בעל שני פסי בסיס בלבד, פס בסיס ימני ופס בסיס שמאלי. מכל פס בסיס יוצאות הסיכות האלכסוניות הפונות כלפי חוץ, אותן סיכות שהוזכרו קודם. נוסף לכך, יוצאות מכל פס בסיס גם סיכות מאונכות, וגם סיכות אלכסוניות נוספות הפונות כל אחת לכוון פס הבסיס השני. כלומר: הסיכות האלכסוניות היוצאות מפס הבסיס הימני, פונות לכיוון פס הבסיס השמאלי, ולהיפך. הסיכות היוצאות מפס הבסיס השמאלי, פונות אל פס הבסיס הימני. בעצם, אם נתעלם מהסיכות האלכסוניות הפונות אל מחוץ לדוקרן, אזי המבנה שקיבלנו הוא של בסיס דוקרן שטוח על המשטח, שמשני צידיו מתרוממות סיכות אנכיות, וגם ישנן סיכות שנראות במבט צד כמו צורת האות הלטינית "איקס". קיבלנו בסך הכל צורת איקס שמשני צידיה חסומה בקו אנכי.

שיטת העבודה: כאשר יונה מנסה להיכנס בין שתי הסיכות האנכיות שמצידי האיקס, היא נפגשת פנים אל פנים עם אחת מהסיכות האלכסוניות. לדוגמא: אם היונה מנסה להיכנס קרוב יותר אל הסיכה האנכית הימנית, היא נתקלת בסיכה האלכסונית המגיעה מפס הבסיס השמאלי דוקא. וכנ"ל ההיפך. מדוע? כמו שאמרנו למעלה, סיכה אלכסונית אחת איננה מספיקה לעצור את היונה החודרת, כיון שנשארת גזרה רחבה מדי של זויות, שהיונה יכולה להיכנס לתוכה. לכן, הסיכה האלכסונית היוצאת מפס הבסיס הימני לכיוון צד שמאל, לא יכולה להגן על כניסת יונה בצמוד לסיכה האנכית הימנית. לעומת זאת, הסיכה האלכסונית הפונה מפס הבסיס השמאלי לכיוון הסיכה האנכית הימנית, בהחלט תעצור את היונה, כיון שככל שנתבונן על מרחק גדול יותר מבסיס הסיכה האלכסונית השמאלית, כך היא הולכת ומתקרבת אל הסיכה האנכית הימנית. יונה שיורדת בצד ימין, תיפגש פנים אל פנים עם הסיכה שבאה משמאל. אם היונה תתעקש לנסות להיכנס, היא פשוט תידקר. כנ"ל בדיוק קורה אם היונה תנסה לחדור לדוקרן בצמוד לסיכה האנכית שיוצאת מפס הבסיס השמאלי. היא מוגנת על ידי הסיכה האלכסונית היוצאת מפס הבסיס הימני ומתקרבת אל הסיכה האנכית השמאלית במהלך אורכה. כמו כן, צריך לשים לב לכך שחייבים להקפיד על גדלים פיזיים מתאימים של אורכי הסיכות האנכיות והאלכסוניות הפנימיות, כדי שהציפור, בכל גודל שהוא, לא תוכל לחדור לתוך הדוקרן, בגלל אי התאמה בין אורכי הסיכות לגודל הציפור שנגדה מיועד הדוקרן.

סיכום:

דוקרן אשר יענה על כל הדרישות המוצגות ומוסברות במאמר זה, יהיה הדוקרן הטוב ביותר, שכן תיכנונו ועיצובו לוקחים בחשבון את כל מאפיני התנהגות היונים כלפי המכשולים המפריעים להן להיענות באופן מלא לתכתיבי האינסטינקטים המפעילים אותן, והוא נותן תשובה הולמת לכל אחד ממאפינים אלו.

למידע נוסף על כותב המאמר לחצו כאן

*ניתן ליצור קשר עם כותב המאמר בטלפון: 052-276-6157 או במייל: yfyfyf00@yahoo.com