תעתועי טפילות (INSECT ILLUSIONS)

תעתועי טפילות (Insect illusions), היא תופעה שבה אנשים הוזים שחרקים תוקפים אותם, עוקצים או פוגעים בדרך זו או אחרת בגופם. התופעה מוכרת בטעות בשם אינסקטופוביה. איכות החיים של האנשים הללו נפגעת מאוד וסבלם הוא קשה מאד ואמיתי.

תופעת האינסקטופוביה היא פחד או סלידה של רוב הציבור, בצדק או שלא, מחרקים ופרוקי רגליים דומים, בעיקר מאלה החיים אתו בבתים, או חודרים באקראי. זוהי תופעה נורמטיבית ושכיחה שאינה מפריעה בחיי היום יום.

במעבדה לאנטומולוגיה של משרד הבריאות, טופלו במשך כ-40 שנה, מאות מקרים של אנשים שסבלו מהתופעה של תעתועי טפילות ופנו למעבדה לעזרה וחמלה. הניסיון הרב שנרכש במעבדה בנושא זה, לאורך שנים רבות, מאפשר לזהות כמעט בוודאות, את כל הפונים למעבדה, הסובלים מתעתועי טפילות. התופעה  של תעתועי טפילות שאנחנו ממשיכים לכנותה "כאינסקטופוביה", היא גם מנת חלקם של רוב המדבירים, הנתקלים בה או עלולים לפגוש בה תוך כדי עבודתם. את הידע הרב שנצרב במעבדה, רצוי ואף הכרחי מאד, להנחיל גם למדבירים, כדי שידעו לזהות ולהבין את התופעה ולפעול בדרך הנכונה. המאפיינים הבאים של תעתועי הטפילות, מאפשרים גם למדבירים לזהות את התופעה.

• תאור המפגע הזוי לחלוטין בלשון המעטה, ללא כל קשר למציאות האופיינית לנגיעות בחרקים, או מיני עוקצים מטרידים אחרים. ”החרקים" מתוארים בד"כ כגופים זעירים, המשנים צורה נכנסים או יוצאים מהעור, או מטילים עליו, נכנסים לשער ועוד ועוד. הדיווחים על גורמי הסבל, גירודים, צריבות, עקיצות מכאיבות. הספורים הללו חוזרים כמעט בדייקנות אצל כל המתלוננים.
• באוסף הממצאים הנאסף בשקיות פלסטיק ברוב המקרים, אין כל ממצא אנטומולוגי או מעולם החי. הממצאים הם חלקיקים ושבבים שונים, לכלוך המצוי בכל פינות הבתים, חסרי כל משמעות שהיא. אופייני מאד, הן "הנקודות השחורות", חלקיקים הנאספים לדוגמאות המובאות. ההזיה היא שחלקיקים הללו הם "החרקים", המשנים צורתם מדי פעם וגורמים לבעיות המתוארות ע" המתלונן.
• באין חרקים, גם אין סימנים אופייניים, לעקיצות על גופו של המתלונן. ההסבר השכיח הוא שהעקיצות מוסתרות ע"י הביגוד באזורים האינטימיים. לעיתים נראים בעור סימנים לגרודים קשים.
• כל הפונים מדווחים, כי טרם פנו למעבדה, בוצעו בביתם לפחות שני ריסוסים, בד"כ יותר. הריסוסים היו כמובן ללא תוצאות חיוביות.
• חלק מהפונים בקרו רופא עור. התייחסות הרופאים בד"כ מזלזלת. ללא סימן למחלת עור כל שהיא, או סימני עקיצות, פוטרים הרופאים את הפציינטים באבחנה פשוטה של עקיצות חרקים. ההמלצה הניתנת לטיפול, במשחה או תרופה אחרת, איננה עוזרת כמובן.

כל הנתונים הללו שנמנו, אינם מותירים כל ספק שהפונה סובל ממחשבות שווא -תעתועי טפילות. במדגם של חלק ממאות המקרים שטופלו במעבדה נמצא: 73% מהפונים הן נשים, מתוכן 76% מעל גיל 50. רובן מעל גיל 60 והרבה יותר. 19.5% מהסובלים הם גברים. רק 3 מהם מתחת לגיל 50. פנו גם 3 זוגות. זוג אחד שהגבר מצוי בחרדה לאחר ניתוח לב. זוג צעיר לאחר לידת בנם והם מבטאים חשש שהתינוק יפגע מחרקים.

בספרות הפסיכיאטרית והפסיכולוגית, העוסקת בתעתועי טפילות, נמנו מספר סיבות אפשריות, המביאות אדם למחשבות שווא: בעיות בתחום הזוגי והמשפחתי, חוסר סיפוקים שונים בחיי המין, המצב הכספי, אי קבלת כבוד והערכה מהסביבה, מצבי לחץ רפואי, הפסקת המחזור אצל נשים, חוסר הנאה ופעילות, מצבי דיכאון, גיל מבוגר ועוד. ההתרשמות האישית משיחות רבות עם הפונים למעבדה, שרובן היו נשים מבוגרות, בודדות, או סובלות מבדידות והתוצאה – מחשבות השווא .

תופעה מעניינית במיוחד, היא נושא ה"הדבקה" של בני הבית בתחושות הדמיוניות. שיחות עם בני הזוג, מצביעות בד"כ על האשה, כמקור הדבקה של בן הזוג. נרשמו גם מקרי הדבקה, של בני המשפחה המורחב, ילדים, בני הזוג ואפילו נכדים. מרתקים עוד יותר, מקרי הדבקה קבוצתית בתעתועי הטפילות. נרשמו מקרים כאלה במפעלים, בארכיון של עיתון נפוץ, בין קבוצת שוטרים העובדים יחד באחד האגפים ועוד. במקרים מסוימים מקור ההפרעה במעבר למקום עבודה חדש. עובדת שיש לה בעיות אישיות, איננה חשה בטוב באתר החדש, מפתחת מחשבות שווא ומצליחה להדביק את העובדים שלצידה. בשיחה שקיימתי עם קבוצות כאלה, אפשר היה לזהות את הדמות הבעייתית, "המדביקה" את כל החבורה. "ההצלחה" של בעל מחשבות השווא, להדביק גם אחרים בתחושותיו ומחשבותיו, מהווה עבורו תמיכה בצדקתו, על קיומם של חרקים הגורמים למצוקתו ומצוקתם.

תעתועי טפילות (Insect illusions) היא בעיה  נפשית ולא מחלת נפש. סבל רב וממשי  נגרם לסובלים מהתופעה ואיכות חייהם נפגעת מאד. התופעה  ניתנת לטיפול תרופתי רק ע"י רופאים פסיכיאטרים. אין לאנשי המעבדה לאנטומולוגיה או למדבירים הנתקלים בבעיה, כל הכשרה במדעי הנפש. כל שביכולתם לשלול באופן ודאי, כי הבעיה אינה נובעת מחרקים או פרוקי רגל אחרים. אבל, מתוך כבוד והבנה לאדם הסובל מאד מהתופעה, אין ברירה אלא  להקדיש זמן, בסבלנות, בכבוד ובחמלה הנדרשים, לשיחה שמטרתה שכנוע כי הגורם לתופעה אינם חרקים.

הקושי האמיתי בטיפול בבעיה, שהסובלים ממנה אינם מוכנים להודות שיתכן שבעייתם אינה מחרקים, אלא מסיבה אחרת. לכן נרתעים מלפנות לטיפול המתאים של פסיכולוגים או לרופאים פסיכיאטרים. השאלה שניצבת בפנינו, האם מותר לנו כאנטומולוגים או כמדבירים, מבחינת החיסיון הרפואי והאתיקה המקצועית, לומר לפונה שבעיתו נפשית ועליו לפנות לטיפול מתאים. תשובה לשאלה הזו שהופנתה למספר פסיכולוגים ופסיכיאטרים, לא נענתה בתשובה ברורה.

הדילמה הניצבת  בפני המדבירים המגיעים לביתם של הסובלים, באין זיהוי של חרק והדיווח  מופרך ודמיוני, האם לבצע פעולת הדברה. ההצעה היא לפעול באחת משתי דרכים:

1. להסביר למבקש ההדברה, כי באין זיהוי של נגיעות והגדרה של מין המזיק, אין כל יכולת לבצע הדברה מתאימה ויעילה.
2. לבצע הדברה רגילה, עם תכשיר מאושר שריחו באוויר, כדי שבעלת הבית הרגישה והחשדנית, לא תחשוב שהמדביר רימה אותה, יש לקבל את התמורה הכספית, אבל, להסביר כי אם "נכשלה" ההדברה, לא תעשה הדברה נוספת, אלא אם יזוהה החרק המציק במעבדה מתאימה. ההצעה הזו רוצה להניח, כי פעולת הדברה אולי תרגיע ולו במעט את הסובל/ת. ההצעה הזו תקפה, גם למדביר המגיע לדירה שכבר רוססה קודם ע"י מדביר אחר.

לזכותה של המעבדה האנטומולוגית יאמר, כי היא תמיד נהגה בפונים, בסבלנות בכבוד ובחמלה הנדרשים. התייחסה ברגישות מרבית וברצינות לתלונות והטענות, נזהרת מאד מלקבוע את הסיבות להפרעה.

את תודתם של הפונים בטאה אחת הנשים במילים המצוטטות:

"עמוס וילמובסקי יקר, בזכות 10 צדיקים לא נחרבה סדום, ואתה אחד הצדיקים שרצית להיות אדם במקום שאין ! בתודה ובכבוד"

וכדי שגם אתה המדביר "תצא צדיק", רצוי מאד להתייחס בכבוד וברצינות לסבלם של הקליינטים המיוחדים הללו, גם אם יוטחו בך אשמות, של חוסר יושר, מומחיות או מקצוענות, בגלל "הכישלון" בהדברה.